סימן כז - כיבוי מכשיר אלחוטי בשבת לשם חסכון

ראשי פרקים

שאלה

א.  האיסור בהדלקת מצבר, בכיבויו ובהחלפתו

ב.  איסור קל כשעובר עליו כמה פעמים

ג.  האם כיבוי והדלקה תדירים אסורים מדאורייתא?

מסקנה

*  *  *

שאלה

אורך  חייו של מצבר המספק חשמל למכשיר אלחוטי הוא מוגבל, ולכן מקובל להפעיל מכשיר זה בכל פעם מחדש למשך זמן קצוב ולנתק אותו מיד לאחר השימוש. פעולות אלו אסורות בשבת במקום שאין בהן צורך חיוני, ולכתחילה אין היתר להפסיק את השימוש במכשיר בשבת כדי לחסוך בכח המצבר, אם מצוי במקום מצבר אחר להחלפה במוצאי שבת. אך במקום שהמצבר הולך ומתרוקן וברור שיהיה צורך להחליפו בשבת עצמה יש לשאול: האם עדיף לכבות את המכשיר האלחוטי ולהפעילו בכל פעם מחדש, כדי להאריך את חיי המצבר ולדחות את החלפתו לאחר השבת, או שעדיף לאפשר לו לפעול ללא הפסקה, כדי להימנע מהדלקה וכיבוי מיותרים.

א. האיסור בהדלקת מצבר, בכיבויו ובהחלפתו

ראשית, עלינו לברר איזו מלאכה חמורה יותר, ההפעלה והכיבוי של המכשיר או החלפת המצבר. והנה לדעת החזו"א (או"ח סי' נ, ס"ק ט) כיבוי מכשיר חשמלי אסור מדאורייתא משום סותר והפעלתו מחדש אסורה משום בונה, ובוודאי מלאכות אלו אינן קלות יותר מהחלפת המצבר שאף בו יש מלאכת בונה וסותר. וממילא פשוט שאין היתר לכבות את המכשיר ולהדליקו מחדש כדרך שרגילים לעשות בחול, ובלבד שהמשתמש יודע להחליף את המצבר בשעת הצורך ויש לפניו מצבר חילופי. ואע"פ שבימות החול החייל נדרש לנהוג במצבר בחסכנות כחלק מן ההערכות למצב חירום, מסתבר שדרישה זו אינה כל כך חיונית וניתן לוותר עליה בשבת במקום שבו הדבר אפשרי.

אך לדעת ה'בית יצחק' (יו"ד ח"ב, סי' לא) והגרשז"א (מנחת שלמה, סי' יא) ועוד אין בכיבוי המכשיר והדלקתו משום מלאכה דאורייתא, במידה ואין בו נורת להט, אלא איסור דרבנן משום 'מוליד' וכך מקובל להלכה. ולעומת זאת, גם הם מודים שהחלפת מצבר אסורה מדאורייתא משום מלאכת 'מכה בפטיש', שהרי פעולה זו אינה נעשית כחלק מדרך השימוש הרגילה בו, אלא לשם תיקונו. ובדרך כלל פעולת ההחלפה נעשית בדרך הדורשת בקיאות ומיומנות. ומסיבות אלו יש צד גדול יותר לדמות פעולה זו לחיבור קנה מנורה (שבת מז, א), ולאוסרה לכו"ע משום 'מכה בפטיש'. או משום 'מתקן כלי' שהיא מלאכה דאורייתא, כיון שאינה נעשית באופן שגרתי כחלק מהפעלת המכשיר.

ואמנם יש מקום לטענה שגם החלפת המצבר אינה פעולה חריגה, כיון שלרוב אורך החיים שלו קצר, ונדרש להחליפו לעיתים קרובות. ולכאורה, פעולה זו אינה ראויה להגדרה 'תיקון כלי' אלא שזו היא דרך הפעלתו הקבועה של המכשיר, כמו ההדלקה והכיבוי. ואולי נכון יותר לדמות פעולה זו למתיחת קפיץ השעון, כפי שהיה מקובל לעשות בדורות הקודמים, שיש האוסרים לעשות כן מדאורייתא ויש הסוברים שאין בזה אלא איסור דרבנן, (מחלוקת זו הובאה ב 'מנחת שלמה' ח"א סי' ט. ועיין שם שחילק בין פעולה זאת לבין סגירת מעגל חשמלי).

אך לאחר העיון נראה שאפילו הסוברים שמתיחת קפיץ של שעון אינה אסורה מדאורייתא, (או אף מדרבנן לדעת הפמ"א) יודו בהחלפת מצבר שהיא אסורה מהתורה, משום שיש לחלק ביניהם. וההבדל הוא, שהקפיץ הוא חלק בלתי נפרד של השעון, ומשום כך המתירים סברו שאף זה נחשב שימוש ולא תיקון. מה שאין כן מצבר המוכנס למכשיר מבחוץ כדי לאפשר לו לפעול מחדש, אין לך תיקון גדול מזה. ומשום כך לא אורך חייו של המצבר קובע, ויש איסור בעצם החלפתו אפילו כשהיא נעשית לעתים קרובות.

אלא שהחלפת המצבר היא מלאכה חד פעמית, ואילו מלאכת הכיבוי וההדלקה צריכות להתבצע כמה וכמה פעמים. ובשלמא לדעת החזו"א פשוט שעדיף לעשות מלאכה אחת האסורה מדאורייתא דהיינו החלפת המצבר, כדי לא לעבור כמה פעמים על מלאכת כיבוי והדלקה שלדעתו אף הן אסורות מדאורייתא. אך לדעת החולקים עליו, וסוברים שהפעלת המכשיר אסורה רק מדרבנן ואילו החלפת המצבר אסורה מהתורה, עלינו לברר האם עדיף לעשות בשבת מלאכות רבות מדרבנן כדי להימנע מעשיית מלאכה אחת האסורה מדאורייתא?

ב. איסור קל כשעובר עליו כמה פעמים

והיה מקום לדמות שאלה זו למה שנחלקו הראשונים ביומא (פג, א-ב) ביחס לעיקרון "הקל הקל תחילה". הגמרא שם דנה באריכות איזה איסור חמור יותר, טבל, נבילה, שביעית או תרומה. ומשמע שם שעדיף לעבור על איסור קל כמה פעמים, כדי שלא לעבור על איסור חמור יותר אפילו פעם אחת. ולמשל, אם תרומה היתה חמורה יותר מטבל, עדיף להאכיל את החולה טבל בכמות גדולה הכוללת את כל הפירות שלפנינו, כדי שלא להאכילו תרומה החמורה בשיעור הרבה יותר קטן.

אך הר"ן (ד, ב בדפי הרי"ף, ד"ה וגרסי' בגמ') נקט בהסבר הסוגיא שעדיף לעבור על האיסור החמור באופן חד פעמי כדי שלא לעבור על האיסור הקל כמה פעמים. ולכן הודה לדינו של הראב"ד (שם), שעדיף לשחוט לחולה בהמה בשבת ולהאכילו בשר שחוטה ולא להאכילו בשר נבילה. ואע"פ שאיסור אכילת נבילה אינו אלא בלאו ואילו שחיטה בשבת אסורה באיסור כרת, יש בנבילה חומרא מצד אחר, שהרי האוכל אותה עובר על כל כזית וכזית שיש בה, ועדיף לעבור על איסור שחיטה החמור באופן חד פעמי כדי שלא לעבור על איסור נבילה הקל כמה וכמה פעמים.

ברם הראב"ד עצמו לא הזכיר טעם זה אלא טעמים אחרים, ומשמע שהוא אינו מודה לסברה זו של הר"ן. ולשיטתו, פשוט שעדיף להדליק ולכבות את מכשיר הקשר כמה וכמה פעמים ולעבור על כמה איסורי דרבנן הקלים, כדי שלא לבוא לידי החלפת המצבר האסורה באיסור דאורייתא חמור שיש בו סקילה1.

ומאידך, גם בדעת הר"ן מסתבר לחלק בין מקום שבו אנו נדרשים לעבור על איסורים רבים מדאורייתא, לנד"ד שאיננו נדרשים לעבור על איסורי דאורייתא בכיבוי ובהדלקה אלא רק על איסורים רבים מדרבנן. ויש להביא ראיה לחילוק זה מדברי הר"ן עצמו, שהזכיר בסוף דבריו את איסור "מעשה שבת" שישנו באכילת השחוטה. וכתב:

אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא, דמעשה שבת מותרין דקי"ל "היא קודש ואין מעשיה קודש" (ב"ק עא, ב).

וכפי הנראה, הר"ן בא ליישב קושיא שהיה ראוי להקשות על דבריו. שהרי אמנם אכילת נבילה כרוכה באיסורים רבים על כל כזית וכזית שיש בה, אך מאידך גם אכילת השחוטה כרוכה באיסורים רבים משום 'מעשה שבת' מאחר שנשחטה בשבת. ומאי חזית להעדיף את ריבוי האיסורין הכרוכים באכילת נבילה על ריבוי האיסורים הכרוכים באכילת השחוטה, מה עוד שעצם השחיטה אסורה באיסור חמור.

וכדי להקדים וליישב קושיא זו הר"ן הוצרך לומר שאיסור 'מעשה שבת' על השחוטה אינו מדאורייתא, אך ודאי שאינו מכחיש את עצם קיומו של איסור זה מדרבנן. ואם כן, יש להוכיח מדבריו גופא שאיסור דרבנן הקיים בכל כזית וכזית מן הבשר אינו נוגע לסברא שהזכיר, שעדיפה עשיית איסור חמור אם הוא יעשה באופן חד פעמי בלבד.

(ואמנם ודאי מוסכם לכו"ע שאין לאסור את הבהמה השחוטה משום 'מעשה שבת' כשהדבר נחוץ משום פקוח נפש, וכ"ש שאין כאן חשש שמא ירבה בשבילו. אולם הר"ן מתייחס לשיטת החולקים עליו וסוברים שעדיף לאכול בשר נבילה, ולשיטתם אין היתר לשחוט את הבהמה בשבת וגם בדיעבד יש בה משום מעשה שבת. אלא שלדעת ההלכה אין מקום לטענה זו כיון שמעשה שבת אינו אסור מדאורייתא אלא מדרבנן, וא"כ יש להעדיף את השחיטה על איסור אכילת נבילה.)

וממילא, אף בנד"ד יש לומר שעדיף לעבור על כמה וכמה איסורי דרבנן כדי שלא לעבור על איסור דאורייתא אחד, ולכן ראוי להדליק ולכבות את מכשיר הקשר כמה וכמה פעמים כדי שלא לבוא לידי צורך בהחלפת המצבר.

ג. האם כיבוי והדלקה תדירים אסורים מדאורייתא

ויש להעיר עוד מדברי הרמב"ן על התורה (ויקרא כג, כד ד"ה שבתון) שאיסורי שבות רבים שכל אחד מהם אינו אלא מדרבנן עולים לאיסור דאורייתא במקום שעובר עליהם כאחד, משום שיש בהם ביטול מצות עשה של "שבתון". ולדוגמא, הפותח עסק בשבת ושוקל ומוכר ומטלטל מוקצה וכדומה הריהו עובר על איסור עשה מדאורייתא, אע"פ שכל אחד מן האיסורים שעובר עליהם אינו אלא מדרבנן מכל מקום כיון שעובר על הרבה איסורים כאחד, הריהו עובר בכך על איסור דאורייתא של ביטול ה'שבתון'.

וז"ל הרמב"ן:

והנה ידרשו (-במכילתא) "שבתון" לשבות בו לגמרי אפילו מדברים שאינן מאבות מלאכות ותולדותיהן... לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום... והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה, שבכל זה אין בהם משום מלאכה, לכך אמרה תורה "שבתון" שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח.

וכבר הרחבנו בביאור דברי הרמב"ן במקום אחר (עיין באהלה של תורה ח"ב סי' כג). ויש להדגיש שכוונתו לאיסור עשה גמור מדאורייתא, וזאת מלבד צד דאורייתא שיש בהרבה מאיסורי שבות. (כך משמע להדיא מן הריטב"א למסכת ר"ה לב, ב ד"ה שופר של ר"ה בסוף דבריו, שהוכיח מדברי הרמב"ן שיש לנו שבות מן התורה, שאם לא כן נמצאת שבת כחול מן התורה. ועיין שבת הארץ פ"א ה"ד שהראי"ה קוק זצ"ל יישם את סברת הרמב"ן גם בהלכות שביעית, כדי לבאר את הרמב"ם שחרישה אסורה מדאורייתא. ועיין קונט"א שם הל' א).

ולכאורה, אף בנידון דידן יש לומר שאיסורים רבים של כיבוי והדלקה דרבנן שהחייל נדרש לחזור עליהם שוב ושוב עולים לאיסור דאורייתא. והדרן לדוכתין, שאפילו לדעת הר"ן איסורי ההדלקה והכיבוי שקולים לאיסור החלפת המצבר, ואולי גם חמורים ממנו, מאחר שהם חוזרים על עצמם שוב ושוב.

אך לאמיתו של דבר נראה שיש לחלק בין המקרים. שכן העומד בחנות שהרמב"ן הזכיר, עושה איסורים מגוונים, גם שוקל את הפירות וגם נוטל כסף ומטלטל מוקצה ומוכר. ונמצא, שבסך הכל הוא מחלל את שביתת השבת בסדרת מלאכות המצטברות לעבודה גמורה, והריהו כמעט כמו מי שיוצא לעבודתו בחול. ואילו המפעיל ומכבה את מכשיר לעיתים מזומנות עושה רק שתי מלאכות ואינו מפר את שביתת השבת בכללותה, ולא נראה לכלול זאת בדברי הרמב"ן ולראותו כמי שעובר על איסור גמור מן תורה.

מסקנה

עדיף לכבות ולהדליק את מכשיר הקשר ככל שידרש, כדי להמנע מן הצורך להחליף את המצבר שודאי יש בו איסור דאורייתא. אמנם לדעת החזו"א גם ההדלקה והכיבוי אסורים מדאורייתא, אך דעתו אינה מוסכמת על רוב הפוסקים, (אע"פ שהראתי פנים לסברתו בספרי 'באהלה של תורה' ח"ב סי' כג) וכבר הקשה עליו הגרשז"א. ולכן יש לסמוך על דעת הגרשז"א, ולהעדיף מלאכות רבות של כיבוי והדלקה האסורות מדרבנן, על פני מלאכה אחת של 'מכה בפטיש' או 'בונה' האסורה מדאורייתא.