סימן כג' – עליה למחכמה בתשעה באב
סימן כג' – עליה למחכמה בתשעה באב
שאלה:
מי שהחליט בתשעה באב להתפלל מנחה ב"מחכמה" האם מותר לו לטבול בו ביום לשם כך?
תשובה:
המחכמה היא מבנה הבנוי מעל לכותל המערבי וחלקו בולט פנימה לאויר הר הבית. וצ"ע האם מותר להיכנס אליו בטומאה? ואם אסור, האם מותר לטבול לשם כך בתשעה באב?
א. כידוע הכותל הוא חומת הר הבית. אומנם הכותל עצמו י"ל שאינו מהר הבית שהרי הוא חומת תמך שנבנתה מחוץ להר הטבעי עצמו. ועיין פסחים דף פה עמוד ב: משנה. מן האגף ולפנים - כלפנים, מן האגף ולחוץ - כלחוץ. החלונות ועובי החומה - כלפנים.
ובגמרא. הא גופא קשיא; אמרת: מן האגף ולפנים כלפנים. הא אגף עצמו - כלחוץ. אימא סיפא: מן האגף ולחוץ - כלחוץ, הא אגף עצמו - כלפנים! - לא קשיא, כאן - בשערי עזרה, כאן - בשערי ירושלים. דאמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים - מפני שמצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים. ואמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני מה לא נתקדשה שער נקנור - מפני שמצורעין עומדין שם ומכניסין בהונות ידם.
מבואר אפוא שעובי החומה כלפנים ורק שערי ירושלים לא התקדשו בגלל המצורעים. וא"כ עובי הכותל כהר הבית עצמו.
מיהו עשו"ת אב"נ יו"ד סי' תנ שהסתפק אם חומת הר הבית קדושה בקדושת הר הבית, שהרי לא מצינו שאפשר להוסיף על הר הבית, כשם שמצינו אפשרות להוסיף על העיר ועל העזרות. וכ"כ הרש"ש ריש סנהדרין והאו"ש הל' ביהב"ח פ"ו ה"י שאין להוסיף על הר הבית. וא"כ הכותל שנבנה מחוץ להר הטבעי אינו קדוש (ולפי"ז גם ההרחבות שנוספו על הר הבית לצפון ולדרום מעבר לת"ק על ת"ק אמה ייתכן שאינן קדושות בקדושת הר הבית. ויתכן שגם חישוב האמה תלוי אם לכלול בת"ק על ת"ק גם את חומות הר הבית או לא ואכמ"ל).
אלא שהמחכמה בנויה בחלקה בתוך הר הבית עצמו וא"כ אותו חלק הוא קדוש בקדושת הר הבית.
מיהו מכיון שהחלק האמור בולט על אויר הבית דינו כגגין ועליות. ובאותה סוגיא בפסחים אמר רב:
גגין ועליות לא נתקדשו. איני? והאמר רב משום רבי חייא: כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא. מאי לאו דאכלי באיגרא ואמרי באיגרא? - לא, דאכלי בארעא ואמרי באיגרא. עיי"ש בכל הסוגיא באורך.
וכבר התקשו האחרונים בכך שהרמב"ם השמיט הלכה זו. ותי' המנ"ח מצ' שסב שרב תנא ופליג אך מהמשנה במעשר שני האומרת שאפשר לאכול מעשר שני באילן מוכח שבירושלים עצמה גגין ועליות כן התקדשו. ואין הלכה כרב שאמר שגם בירושלים גגין ועליות לא התקדשו. וכן משמע מתשובות הרשב"א ח"א סי' לד ומהתוס' מכות יב עיי"ש מהרש"א שיש לחלק בין ירושלים לעזרה.
ובטעם החילוק י"ל שבעזרה התקדשה הרצפה ולכן כל מה שמעל לרצפה לא התקדש משא"כ ירושלים שאוירה התקדש. א"נ י"ל עפ"י מש"כ האו"ש הל' ביהב"ח פ"ו ה"ז (ועיין הגר"מ זמבא בזרע אברהם סי' ח כ) שירושלים לא התקדשה בצורה חיובית, אלא היא הייתה כלולה בקדושת א"י כולה שהייתה ראויה לבמה וגם גגין ועליות היו ראויים לבמה. קידושה של ירושלים רק הבדיל אותה מכל יתר חלקי א"י, הפקיע את קדושת הבמה מכל א"י והותירה אותה רק בירושלים לענין אכילת קדשים.
ויתכן שתהיה נפ"מ בין שני טעמים אלו להר הבית. לטעם הראשון י"ל שבהר הבית הרצפה לא התקדשה (עיין מנ"ח שם ואב"נ שם) וא"כ גגין ועליות התקדשו. אך לטעם השני יתכן לומר שהר הבית קדושתו מכח המקדש ולא מכח א"י כמו ירושלים ולכן גגין לא התקדשו.
ועיין מנ"ח שם שכתב במפורש שבהר הבית גגין ועליות התקדשו.
תשובת הרדב"ז
וכבר נשאל הרדב"ז בשאלה דומה בחלק ב סימן תרצא. להלן קטעים מתשובתו:
שאלת ממני אודיעך דעתי אם מותר ליכנס לעליות הבנויות סביב לבית המקדש שהן בולטות לתוך המקדש על גבי זיזין וגיזוזטראות /וגזוזטראות/ לפי שראית שנהגו בזה היתר ואין מוחה בידם.
תשובה דע שלא כל העליות שוות ולא כל הרוחות שוות וצריך אומד יפה לראות אי זו מותרות ואי זו... הילכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב או הנכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב צריך לשער שיהיה בינו לבין הכיפה יותר מאחד עשר אמה שכך היה בין כותל מערבי של העזרה לכותל ההיכל ועובי הכותל כי הכותלים נתקדשו שיערתי שאין בכל הפתחים יותר קרוב לכיפה מאותו הפתח הקטן אשר משמאל לבאבאל קטאנין /לשער מוכרי הכותנה/ ולכן צריך ליזהר מן העליות אשר על אותו פתח . . . ודרך כלל אני אומר כי הבתים או העליות אשר לצד צפון וצד מזרח אין בהם ספק אצלי ומותר ליכנס להם אם לא תהיה בולטת הרבה לתוך המקדש דאז צריך אומד וכן אותם של צד דרום ומערב צריכין אומד.
והוי יודע דאיבעיא לן בגמרא תלה עצמו באויר העזרה מהו וסלקא בתיקו והוי איסורא דאורייתא לדעת הרב דס"ל בקדושתו עומד ואזלינן לחומרא ואסור ולדעת התוספות פשיטא ליה דאויר עזרה נתקדש ...
וא"ת כיון דגגין ועליות לא נתקדשו...למה לא יהיה מותר ליכנס עתה בכל העליות? דע דלא אמרינן דלא נתקדשו אלא העליות והגגות אשר היו בנויות בזמן שהיה קיים אבל הגגין והעליות הבנויות עתה סביב למקדש שמא בתוך אויר העזרה הם בנויות או באויר הלשכות שהיו אז ומידי ספיקא לא נפיק.
הילכך אם נתברר לפי החשבון אשר כתבתי שהם בנויות בקדש לא נחוש לגובה לומר שמא למעלה מגגות הלשכות אשר לא נתקדשו הן בנויות כיון דאויר העזרה כעזרה. ומ"מ יש לי לתת טעם למנהג שנהגו כל העולם לעלות באותם עליות לראות משם את הבית כלו ולא שמענו ולא ראינו מי שמיחה בידם.
דע כי הראב"ד ז"ל סובר כי האידנא אין כרת למי שנכנס למקדש וכן תמצא בהשגה פרק ששי מהלכות בית הבחירה הרי שעיקר הדין הוא מחלוקת והדבר ספק שמא עליות אלו הם בנויות בקדש או לא ואת"ל בנויות בקדש שמא אויר העזרה לא נתקדש דהא איכא דמפרש דהא דבעי רבא תלה עצמו באויר העזרה הכי קא מיבעיא ליה אם נתקדש אויר העזרה או לא לפי גרסת הספרים ולא איפשיטה ואת"ל דאויר העזרה כעזרה שמא על אויר גגות הלשכות אשר לא נתקדשו הן בנויות
הילכך כיון דאיכא כל הני ספוקי /ספיקי/ תלו הדבר להקל מרוב חשקתם לחזות בקדש. . . הנה כתבתי לך טעם המנהג אבל אתה תהיה מן הנזהרים ולא תכנס לא לבית ולא לעלייה אם לא תהיה רחוקה מהכיפה הרבה.
[סברתו של הרדב"ז שגגין ועליות שנבנו אחרי שהמקדש התקדש התקדשו נמצאת גם בחידושי הראב"ד לתמיד (ל סע"ב), שהקשה מסוטה (מא:) מהבימה של פרשת הקהל, שהיה יושב עליה המלך וקורא, והא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד, ומשני בעזרת נשים. וקשה, הא ע"ג הבימה הו"ל כגגין ועליות שלא נתקדשו? ותירץ הראב"ד, שאפילו את"ל דהבימה הוי בנין קבע, מ"מ הגג שלה קדוש כשאר קדושת העזרה, שאפילו לרב דגגין ועליות לא נתקדשו, ה"מ אותן שהיו בשעה שנתקדשה העזרה, אבל מכאן ואילך כל מה שנעשה באויר העזרה הכל קדוש, דלאו כל כמיניה להפקיע הקדושה ע"י בנינו, שהאויר נתקדש עד רום הרקיע.
ולכאורה י"ל שממנ"פ. אם אנו סומכים על הראב"ד שגגין ועליות שנבנו אחרי קידוש המקדש התקדשו הרי שיטתו של הראב"ד בפ"ו מהל' ביהב"ח כפי שהבינה הרדב"ז שמותר להיחכנס למקדש בזה"ז גם בטומאה? זה אינו. א. לא ברור אם הראב"ד המפרש על מס' תמיד הוא הראב"ד בעל ההשגות. ב. עיין משפט כהן סי' צו שגם לראב"ד קדו"ר קידשה לע"ל אלא שאין בו כרת משום שקדושת המחיצות פקעה אך קדושת המקום במקומה עומדת.]
הרדב"ז הניח שהעליות בולטות לעזרה ומן הסתם העולים אליהן טבלו ומ"מ אין טמאי מתים רשאים להיכנס לעזרה. ולדעתו, העליות שנבנו לאחר שהמקדש התקדש התקדשו אף הן ובכ"ז התיר את העליה למשתוקקים לעלות בקודש מס"ס שמא אויר עזרה לא התקדש ואת"ל התקדש שמא המבנים החדשים נבנו מעל גגין והעליות מזמן הבית שלא התקדשו ושמא הלכה כהראב"ד שקדושת המקדש פקעה עם חורבנו.
אולם המחכמה אינה בנויה על אויר העזרה, אלא לכל היותר על אויר הר הבית. ובכ"ז קשה לסמוך על ספקותיו של הרדב"ז ולהתיר לעלות אליה ללא טבילה: א. יש סברה לומר שאויר הר הבית חמור יותר מאויר העזרה, כי בהר הבית לא הרצפה התקדשה אלא האויר הוא שהתקדש. ב. על דעת הראב"ד קשה לסמוך לפמש"כ המשפט כהן הנ"ל שגם לדעת הראב"ד הכניסה אסורה. ג. רוב הפוסקים סוברים שקדושת המקדש לא פקעה.
נמצא אפוא שאין להיכנס למחכמה ללא טבילה.
[ולעצם הכניסה למקום נלענ"ד שגם המחמירים ואוסרים את העליה להר הבית בזה"ז הוא בגלל חשש שיהרסו לעלות גם למקום המקדש עצמו. שהרי אין חולק על כך שלהר הבית מותר לטמא מת להיכנס. אך למקום סגור ומוגבל שאין חשש שיעברו ממנו למקדש עצמו אין לאסור (ועיין מש"כ הגריא"ה הרצוג (היכל יצחק או"ח סי' יח) שאסר לבנות את החומה מעל לכותל ע"י פועלים ישראלים. ולא הזכיר את האפשרות שיטבלו. ונלענ"ד שחששו היה שהפועלים שאינם בני תורה לא יטבלו כהלכה עם כל ההזהרות הנחוצות מכל חשש חציצה. ולכן גם למחכמה אין מקום להתיר עליה גורפת לציבור הרחב, כי יש חשש שלא ייזהרו כראוי לחפוף היטב כהלכה. אך בן תורה שאפשר לסמוך עליו שיטבול כהלכה אין לאסור עליו עליה למחכמה.]
חפיפה וטבילה בתשעה באב
ומאחר וחובת הטבילה היא הכרחית מי שרוצה לעלות בת"ב למחכמה מן הראוי היה שיטבול בעת"ב. אך אם ארעה לו תקלה ולא יכול היה לטבול בערת"ב או שראה קרי בת"ב צ"ע אם זוהי טבילת מצוה.
בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקנד סעיף ח נפסק:
טבילה של מצוה בזמנה, מותרת; אבל בזמן הזה אין טבילה בזמנה, הילכך לא תטבול בו; וכן נהגו.
ומקורו בתענית (יג.):
כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים אמר רבי חנינא סגן הכהנים כדאי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה.
משמע שאם יש טבילת מצוה שמצוותה היום מותר לטבול. ולא גרע מהמבואר בשו"ע שם ס"יב:
ההולך להקביל פני רבו או אביו, או מי שגדול ממנו, או לצרכי מצוה, עובר במים עד צוארו ואינו חושש; וכן בחזרה, מותר.
וכתב המגן אברהם: נ"ל שהולך בחול להקביל פני רבו בשבת דבחול אין חייב להקביל פני רבו א"נ נהי דחיובא ליכא בחול מ"מ מצוה איכא וכ"מ בחגיגה. עכ"ל. ונלענ"ד דהעולה למחכמה להתפלל תפילת נחם מול מקום בית תפארתנו שחרב בשעה זו אינו גרוע מהמקביל פני רבו. והרי אפילו ההולך לשמור פירותיו, עובר במים עד צוארו ואינו חושש (שו"ע שם סי"ג). וק"ו שמי שרואה צורך להיות מאלו שהפסוק מעיד עליהם "על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים" בפרט בשעה מיוחדת זו של תפילת נחם.
והנה הטובל לשם עליה להר הבית צריך לחפוף את עצמו חפיפה יסודית בחמין להסיר ממנו כל חציצה שהיא. שכן טבילה זו חמורה כטבילת נשים. וצ"ע האם מותר לחפוף חפיפה כזו בת"ב? ואין להוכיח ממ"ד טבילה בזמנה מצוה ומותר לטבול בת"ב שה"ה מותר לחפוף. כי אם המדובר באישה הטובלת לנידתה בליל ת"ב, כשטבילה בזמנה הייתה מצוה לדעת ת"ק בתענית, אע"פ שלא הותרה לבעלה, מסתמא חפפה כהלכה מבעו"י. וכן כל טמא שהותר לו לטבול מי ביום עצמו יתכן שחפף בערב ת"ב. אך אין ראיה שהתירו חפיפה בחמין בת"ב עצמו.
מיהו הסברה נותנת, שאם התירו טבילה משום מצוה ה"ה חפיפה. מה לי רחצה מועטת מה לי רחצה מרובה, מה לי צונן מה לי חמין, אחד המרבה ואחד הממעיט אם כוונתו לשם שמים הרחצה מותרת.
ובשו"ת מהרי"ל סימן קמא:
וטבילת קרי ביום כפורים, יש להורות לפי מה שהוא אדם.
וכתב בדעת תורה או"ח סי' תריג סי"א בהסבר דבריו, שרק אם הוא רגיל לטבול מותר לו לטבול ביוהכ"פ. ר"ל רק אדם המקפיד על טבילה עד כדי כך שאינו יכול להתפלל ללא טבילה התירו לו לטבול ביוהכ"פ כדי שיוכל להתפלל. אך אדם אחר המסוגל להתפלל גם ללא טבילה לא התירו לו לטבול ביוהכ"פ.
אף אנו נאמר בנ"ד שאם באמת ובתמים חשקה נפשו של השואל להתפלל מנחה מול בית תפארתנו החרב מדוע לא טרח לחפוף ולטבול בערב ת"ב כשהיה מותר? (אומנם רחצה אסורה גם לפני ת"ב אך היא לא מעיקר הדין אלא רק ממנהג. ואישה הטובלת בשבוע שחל בו ת"ב חופפת וטובלת כרגיל. ואף אדם זה יכול היה לחפוף ולטבול בעט"ב) ולכן לא נ"ל להתיר לו חפיפה וטבילה בת"ב עצמו. אך מי שחפף וטבל בעט"ב וארע לו קרי ורוצה לחזור ולטבול בת"ב עצמו נלענ"ד שיש להתיר לו את הדבר.
ברכת הטבילה
ובאשר לברכה כבר כתבו פוסקים רבים שהטובל לצורך עליה להר הבית שיברך על הטבילה. אלא שכאשר יש ספק בצורך בטבילה יש מקום לומר שלא יברך. ואע"פ שהוכחנו שחובת הטבילה היא כמעט ודאית כי גגין ועליות כגון אלו התקדשו, או משום שבהר הבית גגין ועליות התקדשו או משום שהמקום נבנה לאחר בניית המקדש, בכל זאת מכל ספק לא יצאנו. מיהו י"ל שעצם איסור הכניסה להר הבית ללא טבילה מוסכם על כל הפוסקים. וכל הספק הוא רק לענין המחכמה. ואדם זה טמא ודאי והטבילה עצמה מטהרתו מטומאת ודאי הטבילה ומתירה לו להיכנס לכל הר הבית. אלא שמכיון שהכניסה להר הבית מנועה מאתנו, הן משום שפוסקי הדור חוששים מתקלותיה והן משום שהערבים מונעים אותה מיהודים, נמצא שרק מבחינה מעשית אין לו אפשרות להיכנס אלא למחכמה בלבד, נלענ"ד שיברך על הטבילה.
והנה נחלקו המחבר והרמ"א ביו"ד ס"ס ר. לדעת המחבר הברכה היא לפני הטבילה עובר לעשייתן ולדעת הרמ"א אחרי הטבילה. ובגמ' פסחים ז ב גר מברך אחרי הטבילה משום שאינו יכול לומר וציונו לפני הטבילה, שהרי עדיין אינו חייב במצוות. המחבר מחלק בין טבילת נידה שהיא מטומאה לטבילת גר שהיא לקדושת ישראל. ולכן נידה מברכת לפני הטבילה ככל המצוות שבתורה שברכתן עובר לעשייתן. אך הרמ"א כנראה סובר שטבילת נידה שווה לטבילת גר ששתיהן להעלות מאיסור להיתר. ונידה לדעתו אינה טומאה אלא איסור וכמו שכתב הכוזרי במאמר ג. (ובזה מובן ג"כ מדוע לדעת הרמ"א אין מברכין על טבילה בעיוכ"פ שהיא ממנהג. והרי לדעת הרמ"א מברכים על המנהג כגון בהלל של ר"ח? ואכן אילו הייתה טבילת עיוכ"פ מאותו סוג של טבילת נידה וגר, שהיא מהיתר לאיסור, היה צריך לברך עליה, כמו הלל של ר"ח, שמכיון שיש הלל של מצוה שמברכים עליו ה"ה הלל של מנהג שהוא מאותו סוג. אך טבילת עיוכ"פ היא מטומאה לטהרה ואין טבילה כזו בימינו, חוץ מהעולים להר הבית ואלו אינם שכיחים.) לכןנלענ"ד שהטובל לשםעליה להר הבית גם לדעת הרמ"א צריך לברך לפני הטבילה ככל מצוה עובר לעשייתה ולא דמי לטבילת גר ונידה שהן מסוג אחר.
