סימן מ – שתילים שנשתלו ע"י יהודי בשמיטה

סימן מ – שתילים שנשתלו ע"י יהודי בשמיטה

שאלה

האם מותר לקנות שתילים שנשתלו במשתלה שנמכרה לנוכרים בשביעית ע"י יהודים?

אמנם המשתלה נמכרה לגוי, עפ"י תקנת הרבנות הראשית. אולם לפי אותה תקנה שהתירו גדולי הדורות למכור את הקרקע לגוי כדי להתיר מלאכות בשביעית, לא התירו אלא מלאכות דרבנן; אך מלאכות דאורייתא נשארו באיסורן גם אחר המכירה. וא"כ צ"ע, האם מותר לקנות שתילים שנשתלו במשתלה בשביעית ע"י 217 יהודים בניגוד להיתר המכירה ע"מ לשותלם בדרך מותרת, כגון בעציץ שאינו נקוב בבית?

תשובה

גזירת ספיחין היא כדי "שלא ילך ויזרע תבואה וקנטיות וזרעוני גינה בתוך שדהו בסתר, וכשיצמח יאכל מהן ויאמר ספיחים הן" (רמב"ם פ"ד ה"ב). וק"ו למי שזרע בשביעית ממש. ומצאנו שבספיחין נחלקו ראשונים: לדעת הרמב"ם, נוהג דין ספיחין גם בירקות שנזרעו בשישית. ולדעת הר"ש והרמב"ן אינו נוהג בירקות שנזרעו והחלו לצמוח בשישית; אך אלה שנזרעו בשביעית נוהג בהם איסור ספיחין, אע"פ שנזרעו בהיתר, כגון שנזרעו מאליהן. וק"ו אם זרעם ישראל בידים.

וצ"ע האם לשתילים הללו, דין ירקות שנזרעו בשביעית. כי לא מצינו במפורש גזירת ספיחין בדבר שאינו ראוי לאכילה. ובאחרונים נסתפקו בדבר. (עי' להלן סי' ל"ח באות ד' דעת החזו"א ובאות ו' דעת הרב קוק). (עיין ספר השמיטה להגרימ"ט (פרק ו' הע' 2 בשם הגר"ח ברלין, שהעיר מירושלמי פ"ט ה"ה שתבן וקש אין בהן משום ספיחין. משמע ששאר מאכלי בהמה יש בהם משום ספיחין, וה"ה שושנים וורדים. ולענ"ד אפשר לדחות ראייתו, רק כל הדומה לתבן וקש יש לאסור, דהיינו שעיקרו עומד לאכילת אדם ורק הגבעול עומד לאכילת בהמה. אך דבר שכולו אינו עומד לאכילה – אין בו איסור ספיחין. וא"כ שושנים וורדים יהיו מותרים לפי"ז.

אך יש להסתפק, שמא שתילים אלו, שבסופו של דבר עומדים להוציא פירות, דין ספיחין יש להן, אף שעדיין אין בהם פירות. אולם נראה, שכל עוד אין בהן פירות – אין בהם גזירת ספיחין, מה גם שבפירות האילן לא גזרו גזירת ספיחין. ועוד מש"כ לדייק, שבשאר מאכלי בהמה יש איסור ספיחין, אדרבה נילף מתבן וקש לכל מאכלי בהמה, וצ"ע. אולם גדולי האחרונים לא כתבו כן. ולדעת החזו"א יש בספיחין לפחות איסור השתמשות, ומשמע מדבריו שאסור לזרוע זרע ספיחין משום איסור הנאה (עי' הל' שביעית להר"ב זילבר ח"א עמ' צ"ח. ומשנת יוסף ח"ב עמ' י"ח). ואף כאן אם נניח שהשתילים אסורים משום ספיחין יהיה אסור לשתול אותם אפילו במקום המותר (כגון בעציץ שאינו נקוב בתוך הבית) משום שכבר הוא משתמש ונהנה מספיחין. והנה הרמב"ם (פ"ד הכ"ט) פסק: "עכו"ם שקנה קרקע בא"י וזרעה בשביעית - פירותיה מותרין, שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה, ועכו"ם אינם מצווין על שביעית כדי שנגזור עליהם". ומפשטות לשונו משמע שרק אם גוי זורע בקרקע שלו מותר, אך ישראל הזורע בקרקע של גוי – יש בו משום איסור ספיחין. וא"כ בנד"ד, שהקרקעות נמכרו – יש איסור ספיחין במה שזרע ישראל בקרקעות אלו. וכ"כ הרדב"ז. וכ"מ מהכס"מ, אע"פ שכתב דכל עוד הקרקע ביד עכו"ם יש קנין לעכו"ם להפקיע, בכ"ז כתב שאסור לישראל לזרוע בה, ואם זרע בה ישראל ?

אסורים. אך מהרדב"ז משמע שלמ"ד יש קנין לעכו"ם להפקיע אין לקרקע כל קדושה, ויתכן שמותר לישראל לזרוע, ואין בזריעתו משום איסור ספיחין. ובדעת הכס"מ צ"ע, אי קסבר יש קנין לעכו"ם, אמאי אסור לישראל לזרוע ויש בזריעתו משום איסור ספיחין?

ואפשר היה לומר שקדושת הקרקע עצמה אינה פוקעת גם אם נאמר שיש 218 קנין, ורק מהגידולים הגדלים בקרקע פוקעת הקדושה (ואולי משום שאין לגוי קנין בעצם הקרקע, שהיא קנויה לישראל קנין עולם ויש לגוי רק כעין קנין פירות, עיין חי' ר"ח הלוי הל' ביכורים פ"ב ועין מש"כ באהלה של תורה ח"א סי' קי"ג) אך הראי"ה בשבה"א מבוא פי"א כתב בהסבר דעת הכס"מ שבאמת איסור זריעה בקרקע של נוכרי הוא רק מדרבנן, שלא יבוא לזרוע גם בתוך שדהו, ולכן קנסו אותו אם זרע באיסור בקרקע של נוכרי. ועפי"ז כתב מו"ר הגר"ש ישראלי שלא גזרו גזרה זו אלא בזמן ששביעית היתה מהתורה, אך בזמן הזה ששביעית מדרבנן, ואפילו הזורע בתוך שדהו אינו עובר אלא מדרבנן, הזורע בשדה נוכרי, שהוא עצמו אינו אלא מדרבנן לא גזרו. ומותר לאכול ספיחין שנזרעו ע"י ישראל בקרקע של נוכרי.

אולם הר"י קורקוס (פ"ד הכ"ט) כתב שמעיקרא לא גזרו על מה שזרע ישראל בקרקע של נוכרי. ודין קרקע זו הוא כדין ד' שדות שלא גזרו בהם. וכנראה ר"ל שכשם שד' שדות לא גזרו בהם משום דלא שכיח שאדם יזרע בהם, כך גם לא שכיח שאדם זורע בשדה אחר, ולכן לא גזרו על ישראל הזורע בשדה נוכרי.

אלא שלפי"ז, בימינו שרוב הקרקעות נמכרות לנוכרים, ושכיח מאד שישראלים זורעים בעצמם בשדות שנמכרו לנוכרים, חלה על זריעה זו גזירת ספיחין ואסור לאכול ירקות שנזרעו באיסור ע"י ישראלים בקרקע מכורה לנוכרי.

אולם כל מה שכתבנו נכון רק לדעת הכס"מ שאסור לישראל לזרוע בקרקע של נוכרי. אך שיטת רש"י בסנהדרין (כ"ו א' ד"ה פוקו) וכן היא שיטת ספר התרומה והגר"א ביו"ד (סי' של"א ס"ק ח') שמותר לישראל לזרוע לכתחילה בקרקע של נוכרי, ממילא לא שייך לגזור על גידולים אלו גזירת ספיחין. ומכיון שגם לדעת הכס"מ האיסור לזרוע בקרקע של נוכרים הוא רק מדרבנן, הסומך על שיטת רש"י יש לו על מה לסמוך. וק"ו הקונה שתילים שנשתלו באיסור, שיש ספק בכלל אם גזרו גזירת ספיחין על שתילים שאינם ראויים לכשעצמם לאכילה, יש מקום לסמוך על כך.

עם זאת נראה מכל הנ"ל שהמהדרין אינם אוכלים ירקות שנזרעו ע"י ישראל בשדות נוכרים. אך ירקות שנשתלו בגושים, אין בזריעה זו איסור דאורייתא ואפשר לסמוך על המתירין, ובפרט כשהשתילה נעשית ע"י גוי.

מסקנה

א. מותר לקנות שתילים שנזרעו בשמיטה ע"י ישראל בשדה המכורה לגוי.

ב. אם השתילים נשתלו בשדות נוכרים בגושים ע"י נוכרים גם המהדרין יכולים לאכול מהם ואין בהם איסור ספיחין.