סימן לז – איסור ספיחין בשתילת ירקות בגוש

סימן לז – איסור ספיחין בשתילת ירקות בגוש 210

שאלה 

חקלאי הסומך על היתר המכירה, שתל בשביעית שתילי כרוב ע"י נוכרים. שתילים אלו נלקחו ממשתלה בה נזרעו הזרעים ונבטו לפני שביעית. האם מותר לאדם המחמיר ואינו סומך על היתר המכירה, לאכול כרוב זה מבלי לחשוש לאיסור ספיחין, או לא?

תשובה

נאמר במשנה (כלאים פ"א מ"ט):

"הטומן לפת וצנונות תחת הגפן. אם היו מקצת עליו מגולין - אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלים בשבת".

ופי' הר"ש והרע"ב, שמכיון שלא נתכוין לשותלם אלא רק לשומרם – אין בהם משום איסור ספיחין. מבואר איפוא, שאם נתכוין לשותלם – חל עליהם איסור ספיחין אע"פ שלא נזרעו בשביעית וכבר נבטו קודם, לפני השביעית. משמע שחזרו ונשתלו בשביעית אסורין משום ספיחין.

ואין להוכיח מכאן שגם שתילה אסורה בשביעית מדאורייתא, כזריעה (עיין שבה"א קונ"א סי' ו' ששתילה אסורה רק מדרבנן). חז"ל גזרו על ספיחין אע"פ שלא נעשתה בהם עבירת זריעה דאורייתא. שהרי אפילו צמחו מאליהם אסורים. וא"כ י"ל דה"ה צמחים שנשתלו בשביעית. וכן שתילים שנשתלו בגושים בשביעית, אע"פ שאיסור שתילתם מדרבנן – חלה עליהם גזירת ספיחין.

מיהו י"ל, שאם נשתלו בגושים שיוכלו לחיות מהם – לא נחשבת השתילה לשתילה חדשה אלא להמשך הגידול מהשנה השישית, ומכיון שנבטו כבר בשישית וממשיכים לגדול בשביעית – אין בהם איסור ספיחין. ואע"פ שהיה איסור בשתילתם, מכיון שאין כאן שתילה חדשה – לא גזרו עליהם איסור ספיחין.

אלא שמלשון הרמב"ם יש לדייק לכאורה להיפך, שכתב (הל' שמו"י בפ"ד ה"א):

"כל שתוציא הארץ בשנה שביעית, בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית בין מן העיקרים שנמצאו מקודם וחזרו ועשו... ושניהם נקראו ספיח". 

משמע שאפילו מה שהשריש לפני שביעית וחזר וצמח בשביעית – אסור. אך הרמב"ם לשיטתו (שם הל' ג'), שגם ירקות שנבטו לפני שביעית אסורין משום ספיחין בשביעית. ואה"נ גם עיקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו – אסורין. אך לדעת הר"ש (פ"ט מ"א) והרמב"ן (ויקרא כ"ה ה') שירקות שנבטו בשישית וגדלו בשביעית מותרים, י"ל דגם בנד"ד יהיו מותרים.

ומכיון שגזירת ספיחין היא חידוש אין לך בה אלא חידושה, ולא מצינו שחז"ל גזרו על שתילה בגושים גזירת ספיחין. וא"כ לדעת הר"ש והרמב"ן שלא גזרו אלא על מה שנבט בשביעית י"ל ששתילה בגוש לא היתה בכלל הגזירה.

יתירה מזאת כתב הגרי"מ אהרונסון בספרו "ישועת משה" (זרעים סי' ה' אות ג') שלא גזרו על שתילים (אפילו בלא גוש) אלא 211 על זרעים בלבד. (יעו"ש וכמו"כ יעויין בשו"ת "משנת יוסף" ח"א סי' ט' אות ד' ובמדריך שמיטה לחקלאים בהוצאת מכון התורה והארץ שמיטת .(תשנ"ד – פט"ז הע' 26

ובפרט יש לסמוך על כך באיזורים שיש ספק לגביהם אם נכבשו ע"י עו"ב, שיתכן שאין בהם איסור ספיחין כלל.

ועיין קובץ הערות במעדנ"א להגרשז"א (סי' י'-י"א) שהגביל את היתר הספיחין של הר"ש והרמב"ן רק לירקות שעליהן נאכלים ולא לירקות שפירותיהן נאכלים. ולכן נראה שיש לסמוך על מה שכתבנו בעיקר בירקות שעליהן נאכלים.