סימן ח – טעות בספר תורה
ראשי פרקים:
א. גדר טעות הפוסלת
ב. האם אף במשמעות כעס בלשון רבים
מסקנה
* * *
א. גדר טעות הפוסלת
בעשרה בטבת בזמן קריאת התורה מצא בני הרב עזריאל שיחי' טעות בספר תורה, שכתוב בו "שוב מחרון אפיך" מלא יוד במקום אפך חסר. והוריתי שלא להחזיר את הספר משום שאין כאן שינוי המובן בקרי, ואין אנו בקיאין בחסרות ויתרות וכמבואר בשו"ע או"ח סי' קמ"ג ס"ד.
מיהו המשנ"ב כתב שם בס"ק כ"ו דאם נשתנה הענין אף שלא נשתנה במבטא כגון: "ונמצא" במקום "ונמצה", או "מאין יבמי" במקום "מאן יבמי", צריך להוציא אחרת. והנה "אפך" הוא לשון יחיד ו"אפיך" הוא לשון רבים, וא"כ יש כאן שינוי בענין וצ"ע אם הוריתי כדין.
ב. האם אף במשמעות כעס בלשון רבים
המעיין בתנ"ך ימצא שבדרך כלל מופיעה המלה "אף" במשמעות של כעס בלשון יחיד, בעוד ש"אף" במשמעות טובה בלשון רבים.
"ארך אפים" למשל הוא כמעט תמיד בלשון רבים. וכבר עמדו על כך חז"ל בעירובין (כ"ח א') ובב"ק (נ' א'). "א"ר חגי 'ארך אף' מיבעי ליה? אלא ארך אפיים לצדיקים, ארך אפים לרשעים". ועי"ש ברש"י ובתוס' ובתורה שלמה (כי תשא פל"ד אות ס"א) ובירושלמי תענית פ"ג ה"א: "ר' אחא, 'ארך אף' אין כתיב כאן, אלא 'ארך אפים', מאריך אפו עד שלא יגבה, התחיל לגבות מאריך אפו וגובה".
ועי' תוס' ר"ה י"ז בהגהה שארך אפים הן שתי מידות, וכן כתב בטורי אבן שם שה' ה' אינו מן המידות. וא"כ ארך אפים הן שתי מידות. וכן המהר"ל בנתיבות עולם נתיב התשובה פ"ו הביא מהזוהר (נשא ק"מ א') שה' ה' אינם מן המידות וא"כ ארך אפים הם שתי מידות. ולפי"ז במידה"אפים" הכונה לשני סוגי בני אדם. שאם היינו מפרשים שארך אפים היא מידה אחת אפשר היה לומר שהמידה היא ההארכה שה' מאריך אפו ואין הכרח לומר שעושה כן לרשעים, אך אם "אפים" היא מידה בפני עצמה ע"כ משמעותה הארכת האף גם לרשעים.
ולפי"ז יש נפקא מינה בין לשון יחיד ללשון רבים. והטעות של "אפיך" היא טעות משמעותית המחייבת החלפת ספר.
מיהו מצינו גם יוצאים מן הכלל. "אף" במשמעות של כעס בלשון רבים בדניאל (י"א כ') "ולא באפים ולא במלחמה", ובמשלי (ל"א ל"ג)" ומיץ אפים יוציא ריב".
לעומת זאת מצינו "אף" לטובה בלשון יחיד "אאריך אפי" (ישעיה מ"ח ט'), "ישימו קטורה באפך" (דברים ל"ג י'),"מנשמת רוח אפך" (תהלים י"ח). וכן בפיוט "וכל מאמינים" הקצר בזעם ומאריך אף. (אך מפיוט אין ראיה כי הפייטנים שינו את הלשון לצורך החרוז עי' ראב"ע קהלת פרק ה' פס' א'.)
ומכיון שמצינו יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן יתכן לומר שאין הבדל משמעותי בין לשון יחיד ללשון רבים, וא"כ אין כאן טעות משמעותית ואין צורך להחליף ספר.
מיהו מכיון שברוב המקומות המקרא מקפיד ליחס ל"אף" לטובה לשון רבים ול"אף" לרעה לשון יחיד, אין להסיק מסקנות ממקרים יוצאים מן הכלל, אלא יש ללכת אחר הרוב, והטעות היא טעות משמעותית ויש להחליף את הספר.
מסקנה
מכל זה מוכח ש"ארך אפים" הוא במכוון לשון רבים, אך "אף" לשון רוגז הוא בלשון יחיד. ואם הוא בא בלשון רבים יש כאן שוני במשמעות ויש להחזיר את ספר התורה לארון ולהוציא אחר, וא"כ טעיתי בהוראתי שאמרתי לא להחזיר את הספר. וה' הטוב יכפר, ומנסתרות ינקני גם מזדים חשוך עבדך.
(לענ"ד, חרון אף לא מצינו בכל התנ"ך בלשון רבים, וא"כ אין משמעות לאות י' כדי לעשותו לרבים אלא זו טעות בלבד, וההוראה הראשונה של הרב היתה נכונה. ובכף החיים מביא שהספרדים החמירו בחסרות ויתרות. הערת העורך)
טבת תשל"ז
