סימן יב - מלח שנמצאו בו תולעים

 

ראשי פרקים:

       שאלה

       א. האם מחזיקים איסור ממקום למקום?

       ב. האם תולעים אלו נחשבות ל"פירשו"?

       ג. האם התולעים נימוחו ע"י הבישול?

       תשובה

* * *

שאלה 2

בעלת בית הכינה את כל תבשיליה לחג השבועות ולשבת, ואח"כ מצאה 5-4 תולעים בכלי המלח שבו השתמשה. מה דינם של כל התבשילים שבישלה?

א. האם מחזיקים איסור ממקום למקום

נאמר בשו"ע (או"ח סי' תס"ז סעי' י"א):

אם נמצאת חיטה בקועה בעיסה או במצה אפויה יסיר ממנה כדי נטילת מקום, והשאר מותר. ויש מי שאוסר כל העיסה או אותה מצה...

וכתב הרמ"א (הג"ה שם):

וכן נוהגין תוך הפסח לאסור אותה מצה שנמצא בה החיטה, ומתירים את האחרות... ואמרינן "כאן נמצאת כאן היתה". ואם נמצאת בעיסה, אוסרין כל העיסה.

ועיין מג"א (ס"ק ט"ז) שכתב, שאף שאין מחזיקין ממקום למקום מחזיקים איסור מזמן לזמן. וכתב שלכן מי שהיתה בידו עיסה, וחתך ממנה כמה חתיכות, ובמצה אחת נמצאה חיטה כל המצות מאותה עיסה אסורות, דאמרינן שמא היתה באותה עיסה קודם שחתכה לחתיכות. (עיין שעה"צ ס"ק פ"ח ודו"ק. מיהו בחיטה שנמצאה בעיסה כל אותה עיסה אסורה; מה שאין כן כאן, אף אם נאמר שהתולעים היו בכל המלח, לא נאסר כל המלח, אלא רק התולעים; ואם יכולנו לבדוק את המלח, לא היה המלח הבדוק נאסר. וצ"ע). והב"ח (ד"ה ומ"ש ולא נהירא, מובא במשנ"ב ס"ק מ"ט) חולק על המג"א, ומתיר משום ספק ספיקא: ספק שמא עתה נפלה. ואת"ל נפלה מקודם שמא לא נתחמצה.

אך בנד"ד לא שייך לומר ספק ספיקא כזה, שהרי אם היו תולעים במלח הן אסורות בוודאות. וא"כ לכאורה יש לאסור את התבשיל מחמת שמוחזק בתולעים. מיהו אין כאן ודאות גמורה אלא רק ספק.

ועי' ט"ז (יו"ד סי' פ"ד ס"ק י"ז):

מעשה בחג השבועות שעשו הנשים כמעט של כל העיר לחמים... עם ראזינק"ש (צימוקים). ואשה אחת בדקה רוזינ"י שלה, ונמצאו בה מילבי"ן (תולעים). וכולן קנו ממקום אחד...

והט"ז התיר את הלחמים של יתר בני העיר מכוח ספק ספיקא: ספק אם היו תולעים גם בלחמים האחרים; ואת"ל היו ספק אם נימוחו באפיה ונתבטלו.

והש"ך (נקה"כ שם) חלק עליו משום שאין כאן ספק שקול, כי צימוקים הם דבר שדרכו להתליע, ואינו ספק. ויש לומר בדעתו שהכלל "כאן נמצא כאן היה" ו"אין מחזיקין איסור ממקום למקום" הוא רק בדבר לא מצוי, כמו גרגיר חיטה בפסח; אך בדבר המצוי חוששין ומחזיקין ממקום למקום. ואם היו כנים דברינו, היה אפשר להקל בנד"ד, משום שהמלח אינו מוחזק בתולעים בדרך כלל, וזו תופעה נדירה.

מיהו הפוסקים חילקו באופן אחר: עיין פת"ש (יו"ד סי' פ"ד ס"ק ז') שכתב בשם החוות יאיר (סי' ק"ט) שיש לחלק בין חיטה, שנפלה מבחוץ, לבין תולעים, שנוצרו מבפנים. ובתולעים לא שייך לומר "כאן נמצאו כאן היו". ולדבריו גם בנד"ד, שהתולעים נמצאו במלח, יש לומר שלא אמרינן "כאן נמצאו כאן היו", ויש לחוש שמא התולעים נפלו גם לתוך התבשיל.

מיהו יש לומר, שמכיון שדבר נדיר הוא שתולעים נוצרות במלח, מסתבר לומר שלא נוצרו מן המלח, אלא היו בכלי; והדבר דומה יותר לחיטה שנפלה לתבשיל. אלא שמקרה זה אינו דומה לגמרי לחיטה שנפלה מבחוץ. שכן גם אם נאמר שהתולעים היו בכלי המלא במלח, בכל זאת היו בפנים ולא נפלו מבחוץ. וצ"ע.

עכ"פ נראה שלפחות ספק יש כאן, וחזי לאצטרופי. בפרט שגם דעת הט"ז לא נדחתה לגמרי, למרות שרוב הפוסקים חלקו עליו. ואכן הפרי תואר (ס"ק כ"א) נקט להלכה כדברי הט"ז, וכן הדרכ"ת (ס"ק קל"ה) הביא כמה אחרונים שפסקו כדעת הט"ז. והביא את דברי החתם סופר (בהגהותיו ליו"ד, מהדורא בתרא) שצירף את דעתו כסניף לקולא.

אלא שעדיין יש לומר שמה שאין מחזיקין איסור ממקום למקום הוא רק במקרה שנמצא גרגר חיטה במצה או בתבשיל, שאז אין אנו מחזיקים את כל העיסה ואת כל הקדרה בחמץ, כי אין מחזיקין ממקום למקום ו"כאן נמצא כאן היה". אך אם החיטה נמצאה בעיסה או בקדרה, יש לחוש שמא התבשיל או המצה נלקחו מהעיסה והקדרה לאחר שכבר נתחמצו, אא"כ יש לתלות שהגרגר נפל למצה או לתבשיל לאחר זמן. ובנד"ד התולעים נמצאו במלח, א"כ יש לחוש שמא כל התבשיל מכיל תולעים.

אולם יש להניח שהתולעים אינן נמצאות במלח עצמו, כי בדרך הטבע מלח אינו מתליע, והחשש הוא רק שהתולעים היו בכלי. וא"כ אין הכרח שבעלת הבית לקחה עמה תולעים, וייתכן שהמלח שנטלה היה ללא תולעים; ואין מחזיקין תולעים מהכלי למלח, אעפ"י שהמלח נמצא בתוך הכלי. אמנם מצאנו שחששו בחמץ, שאם נמצאה חיטה במים שמלגו בהם את העופות כל העופות אסורים (שו"ע או"ח סי' תס"ז סעי' י"ב). אך שם החיטה נתנה טעם בכל המים, מה שאין כן כאן, שאין הכרח לומר שהיו תולעים במלח עצמו.

ב. האם תולעים אלו נחשבות ל"פירשו"

הנה תולעים הנמצאות בתוך כלי נחשבות לתולעים שלא פירשו, ומותרות (שו"ע יו"ד סי' פ"ד סעי' א'). וצ"ע אם לקיחת המלח מתוך הכלי בכפית או ביד ושפיכתו לתוך התבשיל נחשבת לפרישה. ועי' ש"ך (ס"ק ד') שכתב שגם מכלי לכלי נחשב שעדיין לא פירש אבל מבור לכלי נחשב פירש. וצ"ע מה דין לקיחת המלח מהכלי לכפית. ומסתבר שהעברה מהכלי לכפית דומה להעברה מכלי לכלי; אך בהעברה מהכלי ליד, צ"ע.

ועוד צ"ע אם דין זה נאמר גם במלח. דבשלמא מים, היינו רביתייהו. שכיון דדרך מים לכונסם בכלים, א"כ כל מה שבתוך הכלי היינו רביתייהו. אך מלח, שאפשר להחזיקו גם על האדמה ללא כלי, יתכן שבכלי לאו היינו רביתייהו.

ועיין ערוה"ש (סי' פ"ד סעי' מ"ג) שהכריע כדעת המחמירים בקמח, שאמרו שבדופן הכלי מבפנים לא אמרינן דהיינו רביתייהו.

אלא שלפי מה שהנחנו (לעיל אות א'), שהתולעים לא היו במלח עצמו אלא בדפנות הכלי, יש לחוש לחומרא לכך שהתולעים פרשו לדפנות הכלי ונאסרו משום שפרשו. והנחה זו הפוכה ממה שכתבנו כאן להקל שמא התולעים לא פרשו לדופני הכלי ואינן אסורות, כלומר שהמלח הוא מקום רביתייהו.

ויש לומר שאכן כל טעם עומד בפני עצמו. ומה נפשך: אם התולעים נוצרו במלח עצמו, יש לומר שלא פרשו לדופני הכלי. ואם התולעים אכן היו על דפנות הכלי, יש לומר שלא נפלו לתוך המלח בזמן שנטלו ממנו לתבשיל.

על כך העירני הרב יגאל הדאיה שליט"א (בתגובה שכתב בחוברת "אמונת עתיך" גליון 14 עמ' 34), וכתב שבתחילת הבישול פרשו התולעים מהמלח לתבשיל. ולענ"ד יש להניח שעם תחילת הבישול הן מתו, ולא הספיקו לפרוש מהמלח בעודן חיות, אלא לאחר מיתה. ומספק יש להחזיק שאכן כך היה שהם נשארו במקומן במלח עד מותן ורק אז פרשו ממנו.

מיהו יש עדיין מקום להסתפק, ועל כן יש לצרף ספק נוסף.

ג. האם התולעים נימוחו ע"י הבישול

הט"ז, במעשה דחג השבועות (שהובא לעיל אות א'), צירף עוד סניף להקל, שמא התולעים נימוחו באפיה. וחלקו עליו הפר"ח (ס"ק ל"ג) והש"ך (נקה"כ שם).

ועיין בינת אדם (כלל ל"ח ס"ק נ"ב) שכתב שייתכן שהתולעים נשרפות באש שבתנור, אך כשהן בתוך הלחם לא. ובתבשיל יש לומר שק"ו הוא שאינן נשרפות. ועינינו הרואות שמוצאים תולעים גם בתבשיל שנתבשל. (וראה בחוברת "אמונת עתיך" גליון 11 עמ' 46, גליון 12 עמ' 34, שם מובאות תוצאות של ניסויים שנעשו במעבדה כדי לבדוק את התופעה הזאת).

מיהו יתכן שיש תולעים הנימוחות בתבשיל. ועיין דרכ"ת (ס"ק קל"א) שהביא מחלוקת פוסקים אם אפשר לצרף את הספק שמא נימוחו כסניף לספקות אחרים.

תשובה

נראה לענ"ד שהסברה הראשונה היא העיקר, שמכיון שמלח אינו מוחזק בדרך כלל בתולעים, כנראה התולעים באו מהכלי; וא"כ אפשר לומר שכשלקחו מלח לא נטלו בהכרח גם תולעים, ו"כאן נמצאו כאן היו", ו"אין מחזיקין ממקום למקום". וכסניף נוסף יש להביא את הספק השני שעוררנו, שמא מצב זה לא נחשב ל"פירש". וגם הסניף השלישי, שמא נימוח, אע"פ שהוא קלוש, אך על בסיס הסברה הראשונה ניתן להוסיף גם אותו.

ולכן יבדקו את התבשיל עד כמה שידם מגעת, אם יש בו תולעים. ואם אין כנראה שלא היו או שנימוחו. ובגלל הפסד וצורך שמחת יו"ט נראה שיש להקל. וה' יצילנו משגיאות.

 

 

 

2 ערב שבועות תשמ"ח. תשובה זו נדפסה בחוברת "אמונת עתיך" (גליון 10 עמ' 14-19), ונדפסה כאן מחדש לאחר תיקונים והוספות.