סימן קה - ביטול הופעה של נגן

ראשי פרקים:

       שאלה

       א. שוכר פועלים שחזר בו

       ב. טענת מקח טעות

       תשובה

* * *

שאלה 109

אדם הוזמן לנגן בשתי מסיבות שארגן מוסד אחד בימי החנוכה. המזמינים לא היו מרוצים מן ההופעה הראשונה, ולכן החליטו לבטל את הופעתו השניה. לדברי הנגן, הודעת הביטול הגיעה אליו בזמן שכבר לא יכול היה למצוא מקום אחר להופיע בו באותו ערב, ודרש שישלמו לו עבור ההופעה שבוטלה.

א. שוכר פועלים שחזר בו

נאמר במסכת ב"מ (ע"ו ע"ב):

תניא: השוכר את האומנין... או בעה"ב הטעה אותן אין להן זה על זה אלא תרעומת. במה דברים אמורים? שלא הלכו; אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה נותן להם שכרן משלם; אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן, עושה מלאכה ליושב ובטל.

על כך כתבו בעלי התוס' (ד"ה אין):

קשה לר"י: (מדוע כשלא הלכו אין להם זה על זה אלא תרעומת) דהא קי"ל כר' מאיר, דדאין דינא דגרמי..., א"כ אמאי לא יתן להם כפועל בטל, כיון שעל ידו נתבטלו אותו היום?

ויש לומר, דמיירי שכשחוזר בו עוד ימצאו להשתכר... וכי מפליג בסמוך בין לא הלכו חמרים להלכו ומצאו שדה לחה, הוה מצי לפלוגי אף בלא הלכו כלל, בין יכולין להשתכר לבין שאינם יכולים להשתכר. אלא אורחא דמילתא נקט, דבהלכו לא שכיח שימצאו עוד להשתכר; ואם לא הלכו, מסתמא כשבא לחזור חוזר מיד בעוד שימצאו להשתכר.

וכן היא דעת הרא"ש (פ"ו סי' ב'). לדעת התוס' והרא"ש, תביעתו של הנגן צודקת לכאורה, וחייבים לשלם לו כפועל בטל. שהרי ביטלו את הופעתו כאשר כבר לא יכול היה להשכיר את עצמו לאחרים. ודעת הרמב"ן (ד"ה הא, והא, ואני), הר"ן (ד"ה בד"א, נותן), והנמוק"י (לרי"ף דף מ"ו ע"ב בראש העמוד) היא, שכשם שהפועלים חייבים לבעה"ב בדבר האבד, כך בעה"ב חייב לפועלים בדבר האבד. אלא הכא מיירי כשלא גרם להם הפסד, וכגון פועלים שלא היו מוצאין להשכיר את עצמן בתחילה; רק כשהלכו, שהיא כתחילת מלאכה חייב, שכשם ששאר דברים נקנים בקנין, כך שכירות פועלים נקנית בהתחלת מלאכה. אך כשהיו מוצאין עצמן להשתכר ונתעכבו מחמתו בכל מקרה חייב, אפילו כשלא הלכו ולא היה קנין. והנה לדעה זו טענתו צודקת; שהרי גם הם מודים שאם לא יכול היה להשכיר את עצמו עתה, חייב בכל אופן.

ובקצוה"ח (סי' של"ג ס"ק ב' ד"ה שוב) הביא משו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי' תתכ"א) שבמקום מניעת רווח אין דינא דגרמי. והמהר"ם הביא ראיה מסוגייתנו, האומרת שאם בעה"ב הטעה את האומנין, אין להם עליו אלא תרעומת.

המהר"ם הביא ראיה נוספת מן הירושלמי (ב"מ פ"ה ה"ג), שם נאמר שהמבטל כיסו של חבירו פטור. והקצות הסביר שלדעת התוס', המחייבים כאן משום דינא דגרמי, מי שמבטל פועל ממלאכתו אינו מבטל את כיסו אלא מבטל את גופו; ולכן יש לחייבו משום "שבת", כדין חובל בחבירו. אולם בנתיה"מ (ס"ק ג') חלק עליו וכתב שאין כאן "שבת", שהרי לא סבל בגופו ולא ביטל את יכולתו הפיזית לעבוד. ולדעת נתיה"מ חיובו של בעה"ב לפצות את הפועל הוא מתקנת חכמים, עי"ש.

ולדעת קצוה"ח בהסבר דעת המהר"ם מרוטנבורג, החילוק בין הלכו ללא הלכו, הוא כמו הרמבן והר"ן, שכתבו שהליכת הפועלים לעבודה מהווה קנין, ולכן בעל הבית חייב לשלם אם חזר בו; וכשלא הלכו, לא הוי קנין, ופטור.

ולמעשה כתב הקצות שמסתבר טעמו של המהר"ם, ואף השו"ע (סעי' ב') לא הביא את סברת התוס' לחייב מטעם דינא דגרמי. ומסיים הקצות: "וידוע דנפיש חיליה דמהר"ם להוציא ממון על ידו"; וק"ו לפטור מתשלום.

וצ"ע בנד"ד, כשהיו שתי הופעות, האם בואו של הנגן להופעה האחת דינו כ"הלך", והוא נקנה בכך גם להופעה השניה, או שמא כל הופעה יש לה דין שכירות בפני עצמה. ואם נאמר שאין כאן קנין בהופעה השניה הרי הם פטורים מלשלם לו.

ועי' מחנה-אפרים (הל' ערב סי' א') שכתב ששומרים מתחייבים בשמירה מדין ערב. כלומר, מכיון שבעה"ב סמך עליהם והסתלק משמירתו, חלה האחריות עליהם. וא"כ יתכן לומר שהוא הדין בפועל שהסתמך על הבטחתו של בעה"ב שיספק לו עבודה, ולכן לא הלך לעבוד במקום אחר, ובעה"ב חזר בו.

וכן כתב הריטב"א (ב"מ ע"ג ע"ב ד"ה האי, ועי' דף ע"ה ע"ב ד"ה להביא), שחיובו של בעה"ב מדין ערב; שמכיון שהפועלים הסתמכו עליו וחזר בו חייב. וצריך לומר שאין להם עליו אלא תרעומת, כשיכלו להשיג עבודה אחרת. אך כשלא יכלו להשיג עבודה אחרת, חייב בעה"ב לשלם לפועל את שכרו גם ללא קנין, אלא בגלל ההסתמכות של הפועל על בעל הבית.

וא"כ יש לומר שלרוב הדעות: התוס', הרא"ש, הרמב"ן, הריטב"א, הר"ן והנמוק"י, וכן לפסק השו"ע חייבים לשלם; ורק לדעת המהר"ם מרוטנבורג אולי פטורים. ולכן קרוב לוודאי שחייבים לשלם.

ב. טענת מקח טעות

מיהו טענת מנהלי המוסד היא שחזרו בהם משום שנגינתו לא היתה לפי דרישותיהם, וא"כ יש כאן מקח טעות. והוא טוען שההופעה נכשלה מפני שהתלמידים לא נהגו כשורה. ולדעתם בוודאי רשאים הם לחזור בהם משום מקח טעות. אך לדעתו אין להם זכות כזאת. עוד הוסיף הנגן וטען שאם היו בודקים אותו היטב מקרוב אולי לא היו לוקחים אותו מלכתחילה, ולא היה נגרם לו הפסד על ביטול הערב השני.

ביחס לטענה זו, שהם אחראים מכיון שלא בדקו אותו מראש צ"ע אם האחריות עליהם. כי הם סברו לתומם שהוא נגן מקצועי; ואמנם יתכן שהוא אכן כזה. אך נראה שאינו מתאים לאותו סוג של תלמידים. ולפחות היה עליהם להתנות עמו שרק אם יצליח בהופעה הראשונה, יקחו אותו גם להופעה השניה (אם כי יתכן שמסתמא על דעת כן שכרוהו, על-מנת שיצליח).

תשובה

למעשה נראה שמכיון שלרוב הדעות המוסד חייב לשלם; ומזמיני הנגן לא בדקו אותו לפני כן ולא התנו עמו כלום יש להטות את הדין לחובתם, ועליהם לשלם כפשרה שני שליש משכר פועל בטל.

109 אייר תשמ"ט.