פעולת הזיבול הוזכרה בכמה משניות בסדר זרעים, בכמה הקשרים:
הזמן שבו מותר לזבל את המקשאות והמדלעות בערב השביעית כמובא במשנה שביעית ב, ב; הזבל מצטבר בחצרות במהלך השנה ולכן יש צורך להוציאו מהחצר ולהעמידו בערימות, המשנה דנה בכמה מקומות באשר להוצאת הזבל המותרת, הן מבחינת כמות הזבל והן מבחינת גודל הערימה, כמובא במשניות אחדות בפרק ג של מסכת שביעית.
הוצאת הזבל התבצעה באמצעות כלים שונים, כמובא בכלאים ט, ד ובשביעית ג, ב.
הזיבול נעשה גם באמצעות הכנסת בעלי החיים לשטח מסוים, במהלך הרעייה שלהם הם מפרישים צואה שתורמת לזיבול השטח. המשנה בשביעית ג, ד דנה בשטח שמותר לגדר ולהכניס לשם את בעלי החיים. אגב, השורש של המילה "מרעה" הוא "רעי".
פעולת הזיבול אסורה בשנת השמיטה מכיוון שהוספת הזבל לקרקע משבחת אותה, ויש בה משום איסור עבודת הקרקע האסורה שביעית.
הזיבול אסור גם בשבת, ושיעור ההוצאה הקטן ביותר שעליו עוברים בשבת הוא כדי לזבל קלח של כרוב, כמובא במשנה בשבת ח, ה.
כל צמח שגדל בקרקע צורך מינרלים מרכזיים שחשובים להתפתחותו הנאותה, החל מהצצתו מעל פני הקרקע וכלה בהבשלה מלאה ונתינת הפרי. בין המינרלים החשובים נמנים חנקן (N) זרחן (P) ואשלגן (K), חוסר קריטי במינרלים אלו גורם לכך שהצמח לא יתפתח כלל. בשל כך יש לוודא כי מינרלים אלו קיימים בקרקע בכמות המתאימה.
בזמננו מקובל לחלק את סוגי הדשן לשני סוגים עיקריים: דשן כימי ודשן ממקור אורגני. דשן כימי הוא על פי רוב דשן המופק ממחצבי קרקע והוא מיוצר בתהליכים כימיים שונים. זבל ממקור אורגני מיוצר בעיקרו מהפרשות של בעלי חיים. בזבל זה קיימים המינרלים האמורים הנחוצים להזנת הצמחים.
נוסף על ההזנה של הצמחים, מקובל כיום כי זיבול של הקרקע משפר את עמידותה מפני סחף, מחלות קרקע, ועוד. פיזור הזבל האורגני בקרקע בכמות המתאימה ובעונה המתאימה מונע את הצורך של דישון הקרקע במשך השנה בדשנים כימיים.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
