מצוות התלויות בארץ בארבעת המינים - וסדר נטילת לולב
אתרוג:
מעשרות – אתרוג כשר צריך להיות מעושר. לפיכך צריך להקפיד לקנות אתרוג שידוע בוודאות שהפרישו בעבורו תרומות ומעשרות מאתרוגים אחרים. ומי שמגדל בגינתו אתרוגים צריך להקפיד להפריש תרומות ומעשרות מן האתרוגים לפני החג, כיוון שאתרוג שהוא "טבל" אסור בברכה בכל שבעת ימי החג.
נתינת המתנות – צריך לוודא שלאחר הפרשת התרומות והמעשרות קיימו באתרוג מצוות נתינת מעשר ראשון ללוי וכן אתרוג שהתחיל לגדול בשנות מעשר-עני צריך לתת מעשר עני לעניים לאחר ההפרשה. שהרי אתרוג כשר ביום הראשון דווקא אם הוא "משלכם", כפי שנאמר בפסוק (ויקרא כג מ): "ולקחתם לכם ביום הראשון", ודרשו על כך חז"ל: "לכם" – משלכם (סוכה כז, ע"ב); ואם לא נתנו ממנו את המעשרות, הרי שחלק מן האתרוג שייך לעניים וללוויים. כמו כן, יש בכך צד של גזל – שהוא פסול בכל שבעת ימי החג.
אתרוג של ערלה פסול לברכה (על פי סוכה לה, ע"ב). כמה נימוקים נאמרו בדברי הפוסקים לכך שאתרוג של ערלה אינו כשר, ולפי חלק מן הטעמים, פסול בכל שבעת ימי החג. משום כך למעשה לא מברכים על אתרוג של ערלה במשך כל שבעת ימי החג.
אתרוג שהוא כלאיים אפילו עם פרי של מין הדר אחר – פסול לברכה. משום כך, אתרוגים המורכבים על עצי לימון או מינים אחרים – פסולים לברכה, אף על פי שהם יפים וצהובים.
אתרוג שגדל על עץ שאין לו "ייחוס"
נחלקו הפוסקים לגבי אתרוג שידוע בוודאות שאינו מורכב, אך ייתכן שמקורו הוא בייחור (ענף) של אתרוג שנחתך מעץ מורכב ונשתל והוציא אתרוגים. השאלה היא מה דין האתרוגים שגדלו על עץ שהתפתח מאותו ענף?
יש הסוברים שאתרוגים אלו פסולים כי מקורם בעץ מורכב. לדעתם צריך לקחת אתרוג מעץ שגם אבות אבותיו של העץ לא היו מורכבים, והוא נקרא "מיוחס" בלשון העם. אולם הראי"ה קוק זצ"ל סבר שלאחר שנוטלים ייחור מעץ אתרוג שהורכב באיסור ונוטעים אותו לבדו בקרקע, הפרי שגדל ממנו הרי הוא אתרוג גמור הכשר לברכה. משום כך כל עץ אתרוגים שיודעים שלא בצעו בו הרכבה, האתרוגים הגדלים עליו כשרים לברכה בוודאות, ולא צריך לבדוק את ה"ייחוס" של "אבותיו" של עץ האתרוג, ובלבד שהעץ עצמו לא יהיה מורכב.
הדס:
הדסים משולשים והדסים לחים
בדורות קודמים נאלצו להסתמך על דעות מקֵלות בכשרות ההדסים, ובשעת הדחק התירו לברך על הדסים יבשים, וכן על הדסים שאינם משולשים.
אולם בימינו, ברוך ה' כשעם ישראל חוזר לארצו אין צורך להקל, כי כל אחד יכול אדם להשיג בקלות ובלי מאמץ מיוחד שלושה הדסים ירוקים ומשולשים מתחילתו ועד סופו.
ערבה:
המין הכשר לברכה
לכתחילה עלינו לקחת ערבות מסוג הערבות שהרבה מהן מצוי וגדל על גדות הנחלים, כשמקובל מדור דור שהן מין הערבה שהתורה ציוותה עליהן, ויש להן אף את כל סימני הכשרות: הקנה אדום, העלה משוך, ואין בו פגימות הדומות למסור.
לולב:
זיהוי מין כפות תמרים – כשרות הלולבים הקנריים
לדעת חלק מהפוסקים רק דקל המניב פֵרות הראויים לאכילה – כשר ללולב. בדקל המצוי שהזכר אינו מניב פֵרות אך הנקבה מניבה פֵרות – גם הזכר כשר לברכה כיוון שהוא בכלל מין דקל המוציא פֵרות. לשיטה זאת הדקל הקנרי, שגם פירות הנקבה אינם טובים לאכילה וברכתם "שהכול", אין הלולבים שלו כשרים לקיום מצוות ארבעת המינים. אולם יש הסוברים שאין מניעה מלברך על מיני דקל שאינם מוציאים פירות ראויים לאכילה כיוון שלשון הכתוב "כפות תמרים", בא להורות על הסוג בכללותו, אבל לא להגדיר תנאי בכשרותו של הלולב. אולם על אף שיש מקֵלים, ודאי שלכתחילה ראוי להדר ולברך על מין הדקל המצוי שאין עוררין על כשרותו.
סדר נטילת לולב - נוסח ע"מ:
אופן איגוד ארבעת המינים
מנהג קהילות יוצאי אשכנז וחלק מן הספרדים להניח את ההדסים מימין הלולב ואת הערבות משמאל הלולב.
אולם מנהג הרבה מקהילות יוצאי ספרד, שמעמידים את הלולב כשהשדרה מול האדם שקושר את ארבעת המינים, הדס אחד מימין הלולב, הדס אחד משמאל הלולב והדס שלישי על שדרת הלולב ומניחים ערבה אחת מימין הלולב וערבה שנייה משמאל הלולב.
מנהג יוצאי ספרד ועדות המזרח שלא להניח את ההדסים והערבות בתוך "קויישיקלאך", אלא קושרים את ההדסים והערבות ללולב בקשר כפול כדי לאגוד את ההדסים והערבות עם הלולב שיהיו כולם אגודה אחת.
אופן האחיזה בארבעת המינים
כמו בכל המצוות, גם על ארבעת המינים מברכים כשהם כדרך גדילתם הטבעית. כלומר, בשעת הברכה החלק שבו הם נחתכו מן האילן יהיה מופנה כלפי הרצפה, והחלק העליון – כלפי מעלה.
המנהג המקובל אצל קהילות יוצאי ספרד – שלפני הברכה נוטלים רק את הלולב האגוד ביד ימין, מברכים "על נטילת לולב", וביום הראשון מברכים גם "שהחיינו", ורק אחר הברכה נוטלים את האתרוג ביד שמאל, מצמידים אותו ללולב ומנענעים את כל ארבעת המינים.
אופן הנענועים
המנהג המקובל כיום אצל רוב קהילות יוצאי ספרד הוא כמנהג האר"י ז"ל:
הולכה והבאה שלוש פעמים לצד דרום, הולכה והבאה שלוש פעמים לצד צפון, הולכה והבאה שלוש פעמים לצד מזרח, הולכה והבאה שלוש פעמים כלפי מעלה, הולכה והבאה שלוש פעמים כלפי מטה, הולכה והבאה שלוש פעמים כלפי מערב.
בכל הנענועים לארבע רוחות השמים צריך להצמיד את הלולב לאתרוג ולהתחיל את הנענוע כשארבעת המינים צמודים לחזה; בכל פעם שמנענעים לרוח אחרת מסתובבים עם כל הגוף לאותו כיוון; בכל הנענועים צריך להפנות את החלק העליון של הלולב כלפי מעלה ואת החלק התחתון – כלפי מטה.
כשמנענעים כלפי מעלה וכלפי מטה, נשארים עם הפנים לכיוון מזרח ומצמידים את ארבעת המינים לחזה. כך מוליכים אותם כלפי מעלה ומחזירים לכיוון החזה שלוש פעמים. כך גם כשמנענעים כלפי מטה, מצמידים תחילה את ארבעת המינים לחזה כשחלקם התחתון כלפי מטה, וכך מוליכים אותם כלפי מטה ומחזירים לכיוון החזה שלוש פעמים.
נוסח הברכה:
לשם יחוד
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם י"ה בְּאוֹתִיּוֹת ו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת (ביום הראשון מוסיף: עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל) נְטִילַת לוּלָב הֲדַס עֲרָבָה וְאֶתְרוֹג, (ביום הראשון מוסיף: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת), לְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב".
ביום הראשון יברך גם שהחיינו:
"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה"
אחרי הברכה יקח גם את האתרוג בשמאלו, יצמיד אותו ללולב וינענע לדרום, צפון מזרח, למעלה, למטה ולמערב.
סדר נטילת לולב - נוסח אשכנז:
ייקח את הלולב, ההדסים והערבות בידו הימנית במצב ששדרת הלולב תפנה אליו, והם מצביעים למעלה "כדרך גידולם". את האתרוג ייקח בידו השמאלית ויחזיקו הפוך, כלומר העוקץ (מיקום חיבורו לעץ) מופנה כלפי מעלה. הסיבה לכך היא משום הכלל "כל המצוות מברך עליהן ועובר לעשייתן", אם יחזיק את האתרוג "כדרך גידולו" הרי שכבר עשה את המצווה ועדין לא בירך.
נוסח הברכה:
יְהִי רָצוֹן
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, בִּפְרִי עֵץ הָדָר וְכַפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נַחַל, אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ הַמְיֻחָד תְּקָרֵב אֶחָד אֶל אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדִי, וְלֵידַע אֵיךְ שִׁמְךָ נִקְרָא עָלַי וְיִירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלַי, וּבְנַעֲנוּעִי אוֹתָם תַּשְׁפִּיעַ שֶׁפַע בְּרָכוֹת מִדַּעַת עֶלְיוֹן לִנְוֵה אַפִּרְיוֹן לִמְכוֹן בֵּית אֱלֹהֵינוּ, וּתְהֵא חֲשׁוּבָה לְפָנֶיךָ מִצְוַת אַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטוֹתֶיהָ וְשָׁרָשֶׁיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, כִּי כַּוָּנָתִי לְיַחֲדָא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, לְיַחֵד שֵׁם י"ה בְּו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, אָמֵן. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן.
"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב"
ביום הראשון לנטילתו מוסיפים:
"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה"
לאחר הברכה הופכים את האתרוג ומחזיקים אותו כדרך גידולו כך שהפיטם פונה כלפי מעלה. לאחר מכן מקרבים את הלולב והאתרוג יחד ומנענעים אותם לכל הכיוונים, קדימה, אחורה ימינה, שמאלה, למעלה ולמטה.