מפעלו הפרשני והטקסטואלי של ר' שלמה סיריליו לירושלמי זרעים

ר' שלמה סיריליאו (ספרד, לפני 1492 - ירושלים, לפני 1555) הוא הראשון מבין פרשני התלמוד הירושלמי שפירושו שרד והגיע אלינו.

רש"ס פירש את אחת עשרה המסכתות של סדר זרעים, ואת מסכת שקלים שבסדר מועד. (הוא גם חיבר "גמרא" למשנת מסכת עדויות, ואף הוסיף לה פירוש, עבוד זו של רש"ס מחייבת מחקר בפני עצמו.)

רש"ס הטביע את חותמו כפרשן, על פרשנות התלמוד הירושלמי החל במאה השש עשרה ואילך. ביאורים רבים משלו אומצו על ידי פרשן התלמוד הירושלמי ר' יהושוע בנבשת בפירושו שדה יהושע (קושטא תכ"ב - 1662). דרך ספר זה, הגיעו פירושים משל הרש"ס אל פרשן הירושלמי ר' אליהו פולדא (פירוש רא"פ לזרעים ולשקלים, אמסטרדם ת"ע - 1710), ודרכו אל פרשני הירושלמי שלאחריו.

ר' שלמה סיריליו עסק לא רק בפירוש התלמוד הירושלמי. במהלך עיונו בירושלמי, התברר לו שבנוסח התלמוד נתהוו, במשך הדורות, שיבושים מסוגים שונים. נוכח זאת, הוא מגיע למסקנה שאין די בכתיבת פירושלירושלמי, אלא יש צורך בעריכה מחדש של התלמוד עצמו, שהפועל היוצא ממנה יהיה נוסח "נקי" משיבושים.

רש"ס לקח על עצמו משימה זו. הוא קבע עקרונות עריכה, לפיהם עיצב נוסח מחודש של התלמוד הירושלמי לסדר זרעים ולמסכת שקלים.

בזכות ראשוניותו, ראוי היה מפעלו הפרשני והטקסטואלי של רש"ס להיחקר באופן שיטתי ומקיף, אולם רוב אלה שדנו בו, עשו זאת על בסיס מדגמי בלבד, עפ"י המסכתות המודפסות שהיו לפניהם. לנוכח העובדה שההוצאה לאור בדפוס של עבודת הרש"ס על כל סדר זרעים הושלמה זה מכבר, הרי ניתן עתה לחקור את מפעלו הפרשני והטקסטואלי באופן שיטתי ומקיף, וזוהי המטרה שהצבתי בפניי.

בחלק של המחקר העוסק בפירוש, ביקשתי לבחון את מניעי הרש"ס לכתיבת פירושו, ולהתוות את הקווים המאפיינים של הפירוש. בחלק העוסק בנוסח, ביקשתי לבחון את הקריטריונים שלו בעריכת נוסחו, ולבדוק עד כמה עשוי נוסחו לתרום לחקר הנוסח האותנטי של התלמוד הירושלמי.

א. על פירושו של רש"ס

להלן סיכום של מניעי רש"ס לכתיבת הפירוש וסיכום המאפיינים העיקריים של הפירוש:

רש"ס כתב את פירושו לא לשם פרשנות גרידא. הוא סבר שיש ללמוד ולבדוק מחדש את האמור בירושלמי לסדר זרעים, לצורך הסקת מסקנות הלכתיות בתחום המצוות התלויות בארץ[1]. זאת מאחר שעם התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל במאה השש-עשרה, נעשו רוב המצוות התלויות בארץ - למעט מצוות ביכורים - עניין של "הלכה למעשה". מאחר שלנושאים הנידונים בתשע ממסכתות סדר זרעים יש רלונטיות לעניין מצוות הארץ הנוהגות בזמן הזה, מצא לנכון לבאר את התלמוד הירושלמי לסדר כולו, לרבות את הירושלמי למסכת ברכות שעניינה אינו במצוות התלויות בארץ, ולרבות את הירושלמי למסכת ביכורים, אעפ"י שלמצווה הנידונה בה, מצוות ביכורים, אין משמעות רלוונטית בזמן הזה. (לכתיבת הפירוש לשקלים, יש, כפי הנראה, מניעים אחרים).

פירוש של רש"ס הוא, בדרך כלל, פירוש מקורי משלו[2]. רק לגבי פסקאות מעטות, יכול היה להסתמך על דברי ראשונים, אשר שילבו בפירושיהם למשנת סדר זרעים, פירושיהם לקטעים מן התלמוד הירושלמי.

1. רש"ס עצמאי הן בפירושיו והן בפסקי ההלכה שלו[3]. כאשר נראה לבאר את התלמוד בדרך מסויימת, הוא לא נמנע מלחלוק על קודמיו, ואף להסיק הלכה למעשה על פי העולה מפירושו, בניגוד לפסיקת קודמיו.

2. פירושו של רש"ס הוא פירוש יסודי. הוא ביאר את כל מה שנראה לו  טעון ביאור, והקדים לפירושו מבואות הדרושים להבנת העניין. בביאוריו מתגלות רגישות לשונית ושליטה בשפות זרות.

3. רש"ס השתדל, ככל האפשר, לבאר את הירושלמי באופן שהאמור בו לא יחלוק על האמור בתלמוד הבבלי.

ב. נוסח הירושלמי של רש"ס[4]

השאלה המרכזית שהעליתי - החלק של המחקר העוסק בנוסח רש"ס (להלן ד"ו) - היא, האם הוא השתמש לצורך עריכת נוסח הירושלמי שלו, בנוסח דפוס וינציה רפ"ג - 1523, שהוא המהדורה המודפסת הראשונה של התלמוד הירושלמי.

בשאלה זו דנו חוקרים שונים. לדעת ל' גינזבורג, רש"ס לא השתמש כלל בנוסח ד"ו. לדעת פרופ' מ' עסיס, רש"ס לא נזדקק לנוסח ד"ו לצורך עריכת נוסחו לירושלמי מסכת שקלים, לגבי נוסחו לירושלמי סדר זרעים הנושא טעון לדעתו בדיקה. חוקרים אחרים, הסיקו, על בסיס בדיקה מדגמית, כי רש"ס השתמש בנוסח ד"ו, לצורך עריכת נוסחו לירושלמי זרעים.

אני ביקשתי להגיע למסקנה בשאלה זו על סמך בדיקה שיטתית ומקיפה של נוסח הרש"ס לכלסדר זרעים.

בבדיקתי העליתי כי בעת שעסק בביאר מסכתות סדר זרעים ובעריכת נוסחן, השתמש רש"ס בנוסח ד"ו, ולא זו בלבד, אלא שנוסח זה שימש לו תשתית ויסוד לנוסחו הוא. (בביאור מסכת שקלים ובעריכת נוסחה עסק רש"ס, כפי הנראה, לפני שנת רפ"ג וע"כ לצורך עבודתו במסכת שקלים לא היה יכול להשתמש במהדורת ד"ו.)

נוסח ד"ו של התלמוד הירושלמי הוא כאמור התשתית של נוסח הרש"ס, אך במקומות רבים מצא רש"ס לנכון להגיהו על פי קריטריונים שקבע לעצמו: תיקונים והשלמות על פי מקורות תנאיים[5], תיקונים והשלמות על פי מקורות אמוראיים - לרבות מסורות בתלמוד הבבלי(!)[6], תיקונים והשלמות על פי מסורות של הירושלמי שמצא בדברי ראשונים ותיקונים והשלמות מטעמים פרשניים ולשוניים. בחלק מתיקוני הנוסח של רש"ס עולה מגמה של "בבליזציה", בתחום הלשון, הדקדוק, הסגנון ומסורת הכתיב, ואף בתחום הטרמינולוגיה התלמודית.

לאחר בחינה כוללת של פעולתו של רש"ס בתחום הנוסח, אפשר להסיק כי אין לראות את מפעלו הטקסטואלי כניסיון של שחזור הנוסח המקורי של התלמוד הירושלמי, אלא כעריכה מחודשת תוך עיצוב נוסח מחודש. מסקנה זו מבוססת על "היד החופשית" שהייתה לו בהגהת נוסח הירושלמי, מה"בבליזציה" שדובר בה לעיל, ובעיקר מכך שהוא הרשה לעצמו "לשתול" לתוך נוסחו, קטעים שלמים נוספים ממקורות תנאיים ואף סוגיות שלמות מן התלמוד הבבלי[7], בהוספת הקטעים, רש"ס הרחיב את נוסח התלמוד הירושלמי באופן מלאכותי. עם כל זאת יש להדגיש כי ככל שנהג ב"יד חופשית" בהגהות ובהוספות הקפיד רש"ס לשמור על המבנה המקורי של סוגיות התלמוד הירושלמי. בשום פנים אין לראות את נוסחו כתלמוד חדש בעריכתו, אלא כתלמוד ירושלמי שנוסחו עוצב מחדש.

מבדיקה מקיפה עולה כי בהישג ידו של רש"ס היו גם כתב יד (כתבי יד?) של התלמוד הירושלמי, אך בדיקה מקפת בנוסח רש"ס לסדר זרעים מעלה כי רק פה ושם עיין בכ"י, והטמיע בנוסח הירושלמי שערך, את ממצאיו מכה"י[8].

לנוכח העובדה כי רוב השינויים בין נוסח רש"ס לנוסח ד"ו הן פרי הגהות הרש"ס, עולה המסקנה כי ערכו של נוסח הרש"ס לחקר הנוסח האותנטי  של התלמוד הירושלמי הוא מצומצם.

חשיבותו העיקרית של מפעלו של רש"ס היא אפוא בעבודתו הפרשנית, וראוי כי כל העוסק בסוגיות התלמוד הירולשמי הדנות במצוות התלויות בארץ, ילמדם עפ"י פירוש ראשון פרשני הירושלמי, ר' שלמה סירליאו, עובר לעיונו בפירושיהם של שאר הפרשנים