השמטות וסילופים בספר "כתבי מעדני ארץ" לגרש"ז אויערבאך זצ"ל

א. הקדמות

אם רוצה אתה לראות דוגמא לסילופים והשמטות מכוונים במהדורות חדשות של ספרי הלכה – כלך לך אצל ספר 'כתבי מעדני ארץ' על מסכת שביעית, של הרה"ג שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל.

הרה"ג שלמה זלמן אויערבאך היה תלמיד חכם בן דורנו, כולם הכירוהו, כולם זוכרים את ההלוויה ההמונית שלו שביטאה יותר מכל את דמותו רבת הגוונים וקשריו עם חלקים שונים של הציבור בארץ ישראל. אינני רוצה להאריך ולספר על דמותו של הרה"ג ש"ז אויערבאך, נכתב על כך רבות על ידי אנשים מומחים יותר ממני, רק נאמר שהוא היה תלמיד חכם עצום בעל שכל ישר, בעל מידות, עדין, מקבל כל אחד בסבר פנים יפות ואיש ירושלים. אך דא עקא שלכאורה 'שני דברים מעיקים באישיותו' – קשריו עם מרן הרב קוק זצ"ל ויחסו להיתר המכירה. מה עושים אם כן – משכתבים את ההיסטוריה, מסלפים ומשמיטים, ובלבד ששני אלה יוצנעו שמא יקלקלו ויטו את צעירי הצאן מדרך הישר.[1]

נקדים כמה מילות הקדמה על ספריו של הרה"ג ש"ז אויערבאך. ארבעה ספרים הוציא הרב בימי חייו: מאורי אש תש"ן (ד"צ תרצ"ה) על החשמל בהלכה; מעדני ארץ על שביעית בשנת תש"ד;[2] מעדני ארץ על תרומות בשנת תשי"ב; מנחת שלמה ח"א בשנת תשמ"ו. הספרים הנוספים: מנחת שלמה ח"ב וח"ג; מנחת שלמה על מסכתות שביעית (תשס"א-תשס"ח), ביצה (תש"ס-תשס"ז), בבא קמא (תשס"ג-תשס"ז), נדרים (תשס"ה); מעדני ארץ על כלאים ופאה (תשס"ג), ועתה כתבי מעדני ארץ על שביעית נערכו לאחר מותו. נתרכז במה שכתב הרב על שביעית: במעדני ארץ על שביעית דן הרב בצדדים ובצידי צדדים של היתר המכירה בעיון, בעמקות ובבקיאות עצומים ובמנחת שלמה (ח"א-ח"ג) הוא דן בעניינים שונים בהלכות שביעית.

ספר 'כתבי מעדני ארץ על מסכת שביעית' יצא בהוצאת 'זהב הארץ' בערב שנת השמיטה (תשס"ח); 321 עמודים. הספר מחולק לשני חלקים: בחלק האחד דברים של הרב מתוך כ"י וכן דברים מלוקטים מספריו מעדני ארץ ומנחת שלמה לפי סדר המשניות של מסכת שביעית. החלק השני של הספר כולל עניינים שונים בהלכות שביעית המלוקטים מן הספרים הנ"ל. והנה אם לגבי החלק הראשון אני מסוגל להבין את המגמה של החיבור החדש, שכן כאמור יש בו כמה דברים חדשים מכ"י וכן הוא נערך ומסודר עפ"י סדר המשניות,[3] הרי שהחלק השני הוא מחזור של דברים שנדפסו בעריכה מחודשת והגרועה בהרבה מקודמתן וכדלהלן.

היחס של הגרש"ז אויערבאך להיתר המכירה היה אמביוולנטי. מחד הוא סבר שלכתחילה בוודאי יש להתאמץ ולא להשתמש בהיתר המכירה, אך מאידך הוא לא פסל וכתב בפירוש שאפשר לסמוך עליו. וכן כתב במנחת שלמה ח"א סי' מד (נדפס בכתבי מעדני ארץ, עמ' קסה):

...אלא שאעפי"כ נלענ"ד שגם המחמירים שאינם רוצים לסמוך כלל על היתר מכירה, מ"מ לפי מה שנוהגים כהכרעת האחרונים להקל בזה"ז באיסור משומר ונעבד, וגם החזו"א כתב כן בהל' שביעית סי' י' אות ו' דבדיעבד אין הפירות נאסרין ומותרין באכילה לאחרים, נראה שמותר גם למחמירים לקנות פירות שביעית או ירקות דלא אסירי משום ספיחין מחנוונים שסומכים על ההיתר ושוקלין ומודדין ועושין סחורה בפירות שביעית, ואין הלוקח מהם צריך לחשוש משום לפני עור, או לזה שהוא מוסר דמי שביעית לע"ה...

הציטוט השני שברצוני להביא הוא מן ההקדמה לספר מעדני ארץ שביעית (תש"ד) ובו בא לידי ביטוי הן יחסו של הגרשז"א להיתר המכירה והן יחס של הוקרה והערכה כלפי מרן הרב קוק זצ"ל. הגרשז"א פותח בסקירה על תולדות היתר המכירה[4] וכלשונו: 'ולתועלת המעיינים אקדים סקירה קצרה לתולדות היתר ההפקעה משביעית שהותר לראשונה ע"י גדולי ישראל מגאוני הגולה ז"ל ושוכלל אח"כ ע"י רבותינו הגאונים מארי דארעא דישראל'. לאחר שהוא סוקר את תולדות היתר המכירה משמיטת תרמ"ח ומזכיר את הרב יצחק אלחנן ספקטור, הר"ש סלנט, מהרי"ל דיסקין, רבני הספרדים ובמיוחד את הראשון לציון הרב אלישר, הרידב"ז ועוד הוא כותב בזה"ל:

גם הגאון מוהרא"י קוק ז"ל שהיה אז אב"ד דעה"ק יפו והמושבות הבטיח לעזור בכל כוחו ואונו לאותם אשר נתן ה' רוח טהרה בלבם לקיים את המצווה הקדושה בלא שום הפקעה ואף גם הזהיר את אלה שהכבידו את לחצם על שומרי שביעית שאם ישתמשו בכוח ההיתר לכוף גם על אלה הרוצים ללכת בדרכי התורה בתמימות ולשמור שביעית כהלכה, אזי יבטל לגמרי את כל ההיתר ויודיע גלוי שצריכים לעמוד ע"ז במסירות נפש כמין שעת הגזירה ח"ו וגם הזהיר שישמרו לנפשותם מחרב נוקמת נקם ברית העומדת לנקם נגד המזלזלים בקדושת שביעית בשאט נפש. גם בספרו שבת הארץ ובאגרותיו המרובים הרבה  להביע את כאבו הגדול על המצב המדאיב של אה"ק ויושביה המעיק להיכנס בפרצות דחוקות של דרכי היתר דחוקים להפקיע המצווה הקדושה הזאת שאליה נשאנו עינינו מאז גלינו מארצנו  ונתרחקנו מעל אדמתנו. אולם מאידך גיסא נלחם מאד לחיזוק ההיתר נגד הקמים עליו לבטלו בחששו שבביטולו יחרב כל הישוב כולו ח"ו וגם משום הוצאת לעז על הגאונים שהתירו שכבר פשטה ההלכה והמנהג כמותם וכמו שנעשה בשופי בשמיטות שעברו 'וחלילה לנו לזלזל בכבודם ולהראות בפומבי דספו איסורא לכללות עם קדוש' ובשטר המכירה לשמיטה זו שסודרה על ידו חל שינוי גדול שהרכיב את שני סוגי ההיתרים יחד ההיתר של מכירה לזמן שתיקן הגאון מקאוונא ז"ל וההיתר של מכירה ע"מ לקוץ כעצתו של הגרנ"ה ז"ל והכי נהוג עד היום אם כי בכל פעם שהתירו היה בהסכמה שהיא רק הוראת שעה ובצפייתנו הננו מצפים לישועת ה' על עמו ונחלתו שלא נצטרך עוד לבוא לידי מידה זו להפקיע מאתנו חובת קדושת שביעית ולהיכנס בהיתר דחוק שכמותו...

בסוף ההקדמה כותב הגרשז"א כך:

 אחרי כל האמור הנני מוצא לנכון להעיר לבל יתקבל ח"ו שום רושם כאילו הכנסתי ראשי בין הרים גדולים ורמים גדולי הדורות אשר מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים ואף גם את שמותיהם אזכיר במורא ופחד, אלא מכיון שההיתר הזה שיסודותיו בהררי קודש נתקבל ונהוג למעשה בכל אה"ק [מלבד יחידי סגולה גבורי כוח עושי דברו ששומרים שביעית כדת וכהלכה ה' עליהם יגן ותחזקנה ידיהם קודש וכל העוזרים והמסייעים להם אשרי חלקם] לכן הרשיתי לעצמי לבאר ולברר יסודותיו עד כמה שידי יד כהה מגעת ולהציע לגדולי תורה היושבים על מדין אשר נלענ"ד נכון להעיר, ואף גם זה לא הייתי עושה לולא שהגאונים המתירים מפורש גילו דעתם ורצונם הטהור שהרשות נתונה לכל תלמיד לברר וללבן דבריהם שלא אמרו כלל לקבוע אותם הלכה לדורות, וניתנה בכך רשות גם לתלמיד כמוני להגיד את אשר חנני השם בזה...

כאמור אין לנו ספק שהמגמה של העורכים של 'כתבי מעדני ארץ' הייתה להצניע את קשריו של הגרשז"א עם מרן הרב קוק זצ"ל ולסלף את יחסו להיתר המכירה (כדלהלן). ואולי יטען הטוען שמגמת העורכים הייתה להגיש בפני ציבור הלומדים ספר למדני מנותק מן ההקשר ההלכתי-מעשי. ע"כ נשיב ונאמר שמן הבחינה העקרונית אין זה נכון לעשות כך, ואי אפשר להבין באמת את דברי התורה בספר מעדני ארץ בלא להבין על איזה רקע הדברים נאמרו, באיזו עצמה הם נאמרו ובלא לדעת מי אמרם כמאמר הירושלמי (שבת פ"א ה"ב): 'כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו'.  מעבר לבחינה עקרונית זו, יש לשאול מדוע לא ראו העורכים צורך להוציא מהדורה חדשה כדוגמת 'כתבי מעדני ארץ' בנושאים אחרים? למשל אפשר לקחת את ספר 'מאורי אש' העוסק בנושא החשמל בשבת ולהוציא קונטרס 'בעניין מלאכת הבערה בשבת'. מובן שאין זה אומר אלא דרשני!

לסיום, עוד הערה אחת על הוצאת הכתבים של הגרשז"א. לצערנו אנו עדים לתופעה שיש הוצאות רבות ומקבילות של כתבי הגרשז"א, כאשר חלק מן הדברים כבר פורסמו והם עוברים עריכה מחודשת לפי סדר המשניות וכדו'. למשל על מסכת שביעית יש היום שלוש הוצאות: מנחת שלמה תשס"א, מנחת שלמה תשס"ח, וכתבי מעדני ארץ תשס"ח. כיוון שהדברים עברו עריכה מחודשת ולרוב גם נלקחו ממקומות אחרים, אפשר לראות בקלות שיש הבדלים בין ההוצאות השונות. מסקנתנו המצערת והעצובה היא שאי אפשר להסיק מן ההוצאות הללו מה הייתה דעתו של הגרש"ז אויערבאך, והרוצה להסתמך על דעתו אינו יכול לעשות כן אלא אם הוא מעיין בכתביו של הגרשז"א שיצאו ביימי חייו.  

לפני שנעיין בספר 'כתבי מעדני ארץ' ובטיבה וטבעה  של העריכה המחודשת, ברצוני לספר סיפור קצר על קשריו של הרה"ג ש"ז אויערבאך עם מרן הרב קוק זצ"ל. זהו סיפור אחד מיני רבים, ורבים אחרים אפשר בוודאי לקרוא בספר ליקוטי הראי"ה של הרב משה צבי נריה[5] ובספר 'התורה המשמחת' של הרב יוסף אליהו. שח לי הרב ישעיהו הדרי שליט"א, ראש ישיבת הכותל, שברשותו כתב יד של דרשות מרן הרב קוק זצ"ל על שלוש פרשיות (בא, בשלח, יתרו) מאת תלמיד חכם ירושלמי.[6] דרשות אלו נאמרו מידי שבת בסעודה שלישית, ועורך כתב היד נהג לשכתב את דרשות הרב זצ"ל במוצאי שבת לאחר שמיעתן. הרב הדרי התחבט זמן מה מיהו עורך כתב היד. הוא שם לב לעובדה שהכיוון הכללי של הדרשות נוטה יותר לצדדים הלכתיים,[7] וכידוע תורתו של מרן הרב קוק זצ"ל רבת-גוונים היא, ולפי הנראה עורך כתב היד נטה יותר לכיוון ההלכתי. הרב הדרי שם לב גם לעובדה שהדרשות נכתבו על 'בלנק' של הרב חיים לייב אויערבאך, ולאחר הבירור התברר שעורך כתב היד אינו אחר מהרה"ג שלמה זלמן אויערבאך שנהג לשבת בסעודתו של מרן הרב קוק זצ"ל כדי לשמוע את דרשותיו.[8]

לסיום ההקדמות נביא את מה שאמר הגרשז"א לרב משה צבי נריה זצ"ל (ליקוט הראי"ה ח"א, בני ברק תשנ"א, עמ' 51):

הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון, וחבל מאד שבגלל ניגודי דעות בתוך הציבור התורני ממעטים את דמותו, ומתנכרים אפילו לספריו ההלכתיים. והלא ספריו מצטיינים בישרותם ומתשובותיו הבהירות לשאלות השונות שנתעוררו בזמנו אפשר ללמוד דרכי פסיקה והוראה'.

ב. עיון בספר 'כתבי מעדני ארץ'

בדברי ההקדמה לספר 'כתבי מעדני ארץ' נכתב כך:

...אשר עמלו וטרחו רבות במלאכה זו מלאכת שמים, מתוך זהירות עצומה וכובד ראש שלא לשנות מאומה מכוונת רבינו ומכל האפשר שלא לשנות מלשונו...

ועתה נפנה לעיון בעריכת הספר. להלן כמה דוגמאות שצדה עיני בדפדוף של דפי הספר.

א. סימן ל"א עוסק בגדר מצוות העשה דשביתת הארץ והוא מקביל לספר מעדני ארץ סי' יג ס"ק ב ואילך ונשאלת השאלה מדוע החליטו העורכים להתחיל מאות ב? להלן מה שכתוב באות א:

בעיקר היתר זה של הפקעה משביעית ע"י מכירה לנכרי לזמן כבר אמרנו שמפורש התנו  הגאונים שהתירו שלא לעשות כלל שום מלאכה דאורייתא כי אם ע"י נכרים וכיוון שכן יש לחקור והרי אפילו אם השדה נעבדת ע"י נכרים מ"מ הרי הבעלים עוברים עכ"פ בחיוב העשה של שביתת הארץ...

ובהמשך ד"ה אולם:

אולם ראיתי להגאונים האדרת ומוהר"ן הירץ ז"ל שפלפלו הרבה באגרות שבסוף ס' הוראת שעה בעיקר דין שביתת שדהו בשביעית וכן גם במבוא לשבת הארץ, לכן אמרתי אני בעניי גם אני לברר עיקר דבר זה ואקווה שגם יתבארו בע"ה מתוך כך כמה דברים חשובים הנוגעים להלכה וגם לעניין היתר המכירה...

ב. סי' ל עוסק בנושא איזה מעשר יש להפריש בפירות החייבים בשנה השביעית (כגון פירות הגוי או של היתר מכירה שנתמרחו ע"י ישראל) – מעשר שני או מעשר עני. והנה בסוף הסימן עמ' שי כתוב כך:

אחרי כתבי כל זאת הראו לי באגרות האדר"ת ז"ל שנדפס מחדש בסוף ספר אדר היקר בשנת תשכ"ז שכתב שם באיגרת טו פירות שביעית של המושבות (לאחר המכירה) צריכים להפריש מעשר שני וכמדומה שכבר כתבתי מזה לכ"ג נ"י שלדעתי היה נראה יותר להפריש מעשר שני...

יש לציין שאגרת זו של האדר"ת מופנית למרן הרב קוק זצ"ל ולכן הוא כותב שם: 'וכמדומה שכבר כתבתי לכ"ג נ"י...'. והנה בספר מנחת שלמה ח"א עמ' רד כתוב כך:

אחרי כתבי כל זאת הראו לי באגרות הגאון מוהרא"י קוק ז"ל שנדפס מחדש בסוף ספר אדר היקר בשנת תשכ"ז...

ואמנם אפשר לתרץ תמיהה זו ולומר שהעורכים בסך הכל רצו לתקן את הטעון תיקון, כי באמת האגרות הן אגרות האדר"ת, ורק מרן הרב קוק זצ"ל פרסם אותן בספרו 'אדר היקר'; אך חוששני שמגמת העורכים לא הייתה תמימה כל כך והדוגמה הבאה (אות ג) תוכיח.

ג. בח"א של 'כתבי מעדני ארץ' עמ' סד על פ"ד מ"ג דשביעית ישנה פיסקה שכותרתה: 'ראיות שאין דין של שביתת הארץ כשביתת בהמתו'. לשם ההשוואה עם הפיסקה המקבילה מתוך מעדני ארץ שביעית סי' יג אות יד נציג את שתי המקורות המקבילים בטבלה, ונראה שבעוד הגרשז"א כתב את החידוש בשם מרן הרב קוק זצ"ל העורכים של כתבי מעדני ארץ הפכו זאת לחידושו של הגרשז"א זצ"ל:

ד. בעמ' כז של 'כתבי מעדני ארץ' מוזכר מרן הרב קוק פעמיים בהקשר לשאלת אוקמי פירא, ואולי הוא הוזכר כי הגרשז"א חולק על דעתו:

השקאה לצורך פירות וירקות שיש להם קדושת שביעית שלא יתייבשו אף שהגרא"י קוק ז"ל מצדד לאיסור [שהפירות הם הפקר ולא שייך להתיר בהם משום פסידא], מ"מ הגרי"ל דיסקין... מתיר... וכן דעת החזו"א בכמה מקומות וגם אנכי הארכתי בזה בעניי להוכיח כן מכמה מקומות...

ה. סי' כג מעמ' רפא ואילך עוסק כביכול בדיון תיאורטי בעניין ביאור שיטת הכסף-משנה בדין קניין הנכרי בארץ ישראל, ומצויין בהערה ש'סימן זה נערך מחדש עפ"י מעדני ארץ סי' ט...' – ושוב נשאלת השאלה מדוע ראו העורכים צורך לערוך מחדש את דברי הגרשז"א מן הספר המקורי מעדני ארץ על שביעית. אם נעיין במקור המקביל במעדני ארץ נמצא שהגרשז"א כתב בכותרת הסימן:

יסודי ההיתר של תיקון המכירה כדי להפקיע את הפירות מקדושת שביעית ובירור דעת הסוברים דאף שאין קניין לנכרי להפקיע ממעשר ושביעית מ"מ כל זמן שהקרקע היא ברשות העכו"ם הרי היא מופקעת שפיר ממעשר ושביעית.

לאחר מכן הגרשז"א כותב כמה מילות הקדמה על המחלוקת שהתעוררה מסביב להיתר המכירה, על מחלוקת המבי"ט והבית יוסף ואף על פי שישנן ראיות המצדדות בשיטתו של המבי"ט המנהג הרווח בארץ ישראל הוא כשיטת הבית יוסף, והוא מסיים את דבריו כך:

רק נתתי אל לבי לברר בפרק זה את יסודי הדברים של המתירים ולברר אם הפקעת הקדושה היא גם מגוף הקרקע ומותר לישראל לעבוד גם עבודת הארץ בשדות נכרים, או שרק הפירות נפקעין מקדושת שביעית ולא גוף הקרקע, ומתוך כך יתבררו ויתלבנו בע"ה עוד כמה דברים חשובים.

לפי הנראה העורכים של ספר כתבי מעדני ארץ העלימו את הרקע לבירורו של הגרשז"א ואת דברי ההקדמה, כי לא רצו ש'יתבררו ויתלבנו עוד כמה דברים חשובים'.

ו. בסימן כד מספר 'כתבי מעדני ארץ' אנו רואים את המשך המגמה שראינו לעיל אות ה, והכותרת לסימן הנ"ל היא על דיון תיאורטי 'עוד בשיטת הכסף משנה בהא דאין נוהג קדושת שביעית בפירות נכרים'. והגרשז"א במעדני ארץ סימן י כותב בכותרת: 'המשך לסימן הקודם בבירור יסודי תיקון המכירה...'. תחילת הסימן שנעלמה מ'כתבי מעדני ארץ' כתוב כך:

בסימן הקודם נתבאר שאחד מיסודי ההיתר של תיקון המכירה הוא עפ"י שיטת הכס"מ דהא דאין קניין לעכו"ם להפקיע ממעשר ושביעית הוא רק לעניין זה שאם חזר ישראל ולקח ממנו את הקרקע הרי היא חוזרת תיכף לקדושתה ואין צריכים כלל לחזור ולקדשה מחדש אבל כל זמן שהקרקע תחת יד העכו"ם אין נוהג כלל בגידולי אותה שדה דיני שביעית. אולם עכשיו יתבאר שגם החולקים על שיטה זו וסוברים דאף בשעה שהקרקע תחת יד העכו"ם ג"כ חשבינן לה כאילו הוא ממש קרקע של ישראל הואיל וקיי"ל כמ"ד אין קניין אפ"ה יש עוד טעמים אחרים להתיר פירות מכל דיני שביעית...

סיכומם של דברים, אעפ"י שמרן הרב קוק זצ"ל והיתר המכירה מוזכרים לעיתים (במיוחד עמ' קסה-קסו) ניכרת בספר המגמה המקובלת אצל חוגים מסוימים בציבור החרדי שעושים דליגיטמציה למרן הרב קוק זצ"ל וכן להיתר המכירה. זאת אעפ"י שדרכו של הגרש"ז אויערבאך הייתה שונה בתכלית: הוא העריך, הוקיר וחבב את מרן הרב קוק זצ"ל ויחסו להיתר המכירה היה ענייני כדרכה של תורה. חבל שלא למדו מהגרש"ז אויערבאך זהירות בכבוד גאוני קמאי,  יחס של כבוד לאלו החולקים עליו, וקשר לחלקים נרחבים של הציבור בארץ ישראל.