שכיחות טפילים ותולעים בדגים

הגמ' (חולין סז ע"ב) אומרת מחלקת בין שני מצבים בתולעים המצויות בדגים:

א. תולעים הנוצרות (או בוקעות מהביצים) בתוך גופו של הדג ולא יצאו ממנו החוצה - מותרות באכילה.

ב. תולעים הנוצרות במים וחודרות אח"כ אל הדג (לתוך גופו, או שהן נצמדות לעורו מבחוץ) - אסורות באכילה, ואם הן מצויות בדג אסור לאכלו ללא בדיקה.

וכך נפסק להלכה ברמב"ם (מאכ"א פ"ב הי"ז) ובשו"ע (יו"ד סי' פד סעי' טז).

אחד המינים של דגי הים הכשרים והנפוצים בשימוש הוא דג ה"וורפיכון" שנידוג בים הצפוני, במימי איסלנד והמקומות הסמוכים לה. דג זה, שצבעו וורוד-אדום, משווק בצורה של דג חתוך ראש, או בצורה של "פילה" (פרוסות דג). לפי הבדיקות שנערכו על ידינו בשלושה מקומות, נמצאו כמה וכמה דגים נגועים בכמה סוגי טפילים. הרבנות הראשית באילת הוציאה כרוז האוסר את השימוש בדגים אלו מבלי בדיקה מדוקדקת של הדגים למי שאינו יודע לבודקן, ועליו להמנע מאכילתן.

וכאן נפרט מימצאים של טפילים בדגים:

א. על בשר הדג מבחוץ מצאנו תולעים שקופות-לבנות גדולות, הן מגיעות לגודל של עד עשרה ס"מ. הטפילים הללו נועצים את ראשם בתוך בשר הדג ולעיתים כל גופם נכנס לתוכו.

ב. בבית הצואר, מקום שם נחתך הראש של הדג ונשארים בו שאריות של בני המעיים, נמצאו כמה וכמה תולעים קטנות יותר, כשהן מעוגלות ומפותלות סביב עצמן כדוגמת נחש המפותל סביב עצמו.

ג. בתוך בשר הדג מבחוץ נמצאו טפילים שחדרו אליו מבחוץ והתפתחו שם.

ד. על עור הדג מבחוץ נמצאו תולעים קטנות יותר, וכעין אלו שנמצאו בחלק הפנימי (הנזכר לעיל סעי' ב).

במקרה שאדם רוצה לבדוק את הדגים האלה כדי לוודא שאין בהם תולעים, עליו לנהוג כדלקמן:

1. יבדוק אם כל העור החיצוני נקי ואין תחתיו שום דבר חריג.

2. יקלף את הקשקשים וישפשף וינקה את העור.

3. יבדוק את כל החלק הפנימי שבמקום הצואר או יקלף את כל החלק הכהה עד הבשר, כך שאם יש תולעים בבית הצואר ובמעיים - הם יוסרו על ידי ניקוי החלק הפנימי.

כפי הידוע, שכיחות התולעים הללו גדלה בדגים הגדלים בקרבת כלבי ים, מפני שמחזור החיים של התולעים קשור בכלבי הים שטורפים את הדגים הנגועים, והתולעים מתפתחות במעיים של כלבי הים.