בדיקה מדגמית לחרקים במזון

הצגת הבעיה

החובה לבדוק את המאכל מחרקים מעלה בפנינו שאלה, כיצד להתייחס לבדיקה מדגמית-מדעית, שבה אפשר לנתח בסבירות גבוהה את מה שקורה בפירות שלפנינו. האם בדיקה זו (שאיננה מקרית אלא יש בה רמת דיוק גבוהה) נחשבת כבדיקה לכל דבר, ומספיק לבדוק מדגמית כדי לאכול? ואם נאמר שבדיקה מדגמית איננה כבדיקה רגילה, האם אפשר להתחשב בה לצרכים מסויימים?

שאלה זו מתייחסת למספר מקרים: בדגים נוהגים לבדוק מדגמית את המשלוחים. האם בדיקה זו מספיקה? במינים רבים של קטניות יש מיעוט מצוי של נגיעות בחרקים. האם מותר להסתמך על בדיקה מדגמית ולהתיר את הקטניות ללא בדיקת אחד-אחד? ירק שגדל בצורה מיוחדת ונבדק בצורה מדגמית ונמצא נקי, האם אפשר להכשיר את כל השטח?

1. החובה לבדוק מִתולעים

כתב הרמב"ם (מאכלות אסורות פ"ב הט"ו):

...כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין - לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת.

המג"מ מסביר שחיוב הבדיקה הוא פשוט, שהרי כל שהאיסור מצוי בו, חוששין לו, וצריך בדיקה. מקורה של סברה זו - בדברי הרשב"א (חולין נח ע"ב, תוה"ב בית שלישי שער שלישי דף פד ע"א) שחייב לבדוק תמרים, וכתב בטעם הדין:

לפי שהתולעת מצויה בהן. שכל שהדבר מצוי בו - חוששין לו, ואע"פ שהוא מיעוט, דלמיעוט המצוי חששו, וכענין שחששו לסירכות שבריאה.

וכן כתבו הראשונים (רמב"ן במלחמות לרי"ף חולין ג ע"ב - ד ע"א, רשב"א ור"ן חולין ט ע"ב, שו"ת הריב"ש סי' קסג) לענין בדיקת טריפות הריאה, שחיובה מדרבנן. וכן פסק הרמ"א (סי' לט סעי' יז. ועי' בהגר"א ס"ק ב, לא; ש"ך ס"ק ג, ח).

העולה מכאן, שכל מין שיש בו מיעוט מצוי של תולעים חייב בבדיקה מתקנת חכמים.

2. בדיקת כל הכמות

בדיני טריפות נאמר במפורש שחייבים לבדוק את כל הריאות הנמצאות בפנינו, ואין לסמוך על בדיקה מדגמית וחלקית. ואפילו רוב לא מועיל, שהרי הבדיקה היא בכל ריאה בפני עצמה, ומכאן למד הרשב"א (בתשובה, ח"א סי' רעד) שכן הדין לענין תולעים, וז"ל:

מינים הללו (עדשים, פולים, זיתים) בלי ספק הרחש מצוי בהן. ולפיכך, אעפ"י שבדק קצתן - אין בדיקת הקצת מטהרת חברותיה. כי באמת אין הרחש מצוי ברוב, ומכל מקום הוי מיעוט המצוי. וכל שמצוי, אין סומכין על בדיקת הקצת ולא על בדיקת הרוב. והמשל בזה, בדיקת הריאה, שהוא מיעוט המצוי, ואין סומכין בדיקת המקצת על בדיקת המקצת, ואפילו על הרוב.

דין זה נפסק בשו"ע (יו"ד סי' פד סעי' ח ברמ"א). ומסביר שו"ת הרמ"ץ (סי' לב אות ג) שכיון שחכמים תקנו לבדוק את הפירות, הרי שהתקנה היתה כוללת ו"לא פלוג רבנן", ולכן יש לבדוק את הכל.

נראה לומר הסבר נוסף לכך שאפילו בדיקת הרוב לא מועילה. שהרי המין העומד בפנינו הוא מין שיש בו מיעוט מצוי של תולעים. וא"כ בכל פרי ופרי אנו מסופקים שמא יש בו תולעת. ולכן אפילו אם ייבדק הרוב שבפנינו, עדיין יש לנו ידע ממקום אחר שבפירות אלו יש תולעת, ולכן יש לבדוק את הכל. וכך משמע בשו"ת צמח צדק (יו"ד סי' מז אות ד).

העולה מתוך דברינו אלה, שבדברים שיש בהם חובת בדיקה עלינו לבדוק את כל הכמות, ואין להסתפק אפילו בבדיקת רוב.

3. בדיקת שלוש יחידות מתוך כל הכמות

למרות האמור לעיל, שיש לבדוק את כל הכמות המסופקת - למדנו במספר הלכות שמספיק לבדוק שלוש יחידות מתוך הכמות כדי שתיווצר חזקת היתר, כגון: המוצא תפילין ואינו יודע אם נכתבו ע"י מומחה. על כך פסק מרן השו"ע (או"ח סי' לט סעי' ט):

לקח ממי שאינו מומחה - צריך לבדקן:

לקח ממנו מאה קציצות - בודק מהם שלשה קציצות: שתים של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש. אם מצאן כשרים - הוחזק זה האיש, והרי כולם כשרים, ואין השאר צריך בדיקה.

ואם לקחן צבתים צבתים - חזקתן מאנשים הרבה הם לוקחים. לפיכך בודק מכל צבת שתים של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש.

דוגמא נוספת לבדיקת ג' אנו לומדים מדברי שו"ת הרמ"ץ (ח"א יו"ד סי' לא אות ה, סי' לב אות ג) לענין קמח שהיו בו תולעים. הוא כתב שיש לרקד את כל הקמח, ולאחר מכן לבדוק שלוש פעמים מעט-מעט, על מנת שתהא חזקה שהריקוד מועיל. (ועי' שו"ע או"ח סי' שא סעי' כה; שו"ת טוטו"ד מהד"ק סי' קכג, חכמת שלמה יו"ד סי' פד סעי' ט).

מדוגמאות אלו עולה שבדיקת שלוש יחידות מועילה להכשיר את כל הכמות. ואילו לעיל ראינו שיש לבדוק את הכל. ויש לשאול, מה ההבדל בין המקרים?

4. הקשר שבין בדיקת ג' לבין ההסבר ההגיוני

בדין תולעים בירקות כתב הראב"ד (מובא בר"ן לרי"ף חולין יט ע"ב, סד"ה ולענין) שאם נמצאו שלוש תולעים בתבשיל, הוחזק הדבר שיש שם עוד. והר"ן הוסיף שהדעת מכרעת כך. וכן כתב הרשב"א (בתשובה, ח"א סי' קיג). וכך נפסק להלכה בשו"ע (יו"ד סי' ק סעי' ד, ובדומה לכך בסי' פד סעי' ט):

ירקות מבושלות שנמצאו בהם ג' תולעים - הירקות אסורים.

היש"ש (חולין פרק ג סי' ק) מבאר שדין ג' תולעים האוסרים הוא רק במין שהתולעים מצויות בו באופן טבעי, אבל בדבר שאין תולעים מצויות בו - אין סברא שימצאו עוד תולעים, ולכן אין אנו חוששים שמא יש יותר מג' תולעים.

המקור חיים (סי' תסז, ביאורים ס"ק ה) כתב כלל עפ"י דברי המהרש"ל:

דלא אמרינן חזקת ג' פעמים, כי אם בדאיכא דבר הגורם דמסתבר שיהיה כך, והיקש השכל מחייבהו שיהיה כך. אבל בדבר שנופל במקרה, וליכא דבר הגורם המסתבר כל כך - אין חזקה למקריים.

כדוגמא לדבריו הביא המקור חיים את דברי הגמרא (נזיר סד ע"א) שאם נמצאו שלושה מתים מונחים באדמה בצורה מיוחדת, יש להגדיר את מקום הימצאם כ"שכונת קברות". ולעומת זאת משמע מדברי השו"ע (או"ח סי' תסז סעי' ט) שאם נמצאו שלושה גרעיני שעורה בתוך תבשיל בפסח - אין לחשוש שמא יש שם עוד שעורים, מכיון שהשעורים לא מתרבות מתוך התבשיל עצמו. (ועי' מג"א שם ס"ק יב, חוק יעקב ס"ק כה, חזו"א יו"ד סי' יד (א) ד"ה והא). ומכאן למדנו שחזקת ג' זקוקה לסברא חיובית על מנת לאסור את השאר.

החת"ם סופר (יו"ד סי' מט) התייחס לשאלה, האם בדיקת שלוש יחידות שבהן לא יימצא דבר מטריף, מהווה הוכחה לכך שגם בשאר היחידות לא יימצא דבר כזה. השאלה שעמדה לפניו היתה בדיקה של בועות, שיש חשש שמא גרמו להטרפת הבהמה. וכתב החת"ם סופר:

אין מקום בראש לסבול (שתספיק בדיקת ג' בועות). כיון דיש מכה לפנינו, יש לחוש שע"י רתיחת הליחה שבבועה נשרף הבשר שתחתיו ונעשה כבשר שהרופא גרדו. א"כ מה יעידו ג' על השאר? אולי זה המקום לא נשרף וזה נשרף!

החת"ס מוסיף שפעמים מספיקה בדיקה של שלוש יחידות שבה לא יימצא דבר מטריף. והיינו במקרה שיש סיבה אחת הגורמת למחלה מיוחדת. ומכיון שהגורם הוא אחד, והסברא נותנת שהכל נובע ממקור אחד - אזי כשנבדקו ג' והתברר שאין בהם מחלה זאת - הרי שיש חזקה שגם בשאר אין מחלה זו קיימת. וכפי שאשה שלא ראתה ג' פעמים מחמת תשמיש, הוחזקה שלא לראות יותר (יו"ד סי' קפו סעי' ב) - כן הדין בכל מקום בו ישנה סברא וגורם אחד, והתברר ע"י חזקת ג' שגורם זה אינו קיים לפנינו - הרי שזה מספיק לשאר הכמות. אולם אם אין החזקה מלווה בסברא, הרי שחזקת ג' איננה ראיה לכל השאר.

כאשר מדובר על חרקים בירקות, נראה שיש להבחין בין שני מצבים:

א. אם נמצאו שלושה חרקים בסיר - דינו של התבשיל יהיה תלוי בשאלה אם יש סיבה אחת שגרמה להימצאות של אותם חרקים, והיא המחייבת שיהיו שם חרקים נוספים.

ב. אם יש לפנינו ירקות ממין שדרכו להתליע - הדיון הוא על כל פרי ופרי בפני עצמו, אם הוא נגוע. וכאן אי אפשר לומר שאם מצאנו שלושה פירות נקיים, מוכח שגם כל השאר נקיים. וזאת מפני שאין סיבה אחת המחייבת לומר שכשם שהקודמים היו נקיים כך גם הבאים. לכן ירקות הם ככל הדברים שצריכים בדיקת הכל (כדלעיל סעי' 2), כשם שהחת"ס הזקיק בדיקת הכל בבועות ולא כתב שבדיקת ג' מספיקה.

אולם אם ידוע לנו שהתולעים אמורות להימצא בכל אחד מהירקות שלפנינו, ולא יימלט אחד - הרי שכאשר ייבדקו שלושה ירקות ויימצאו נקיים - תהיה לנו חזקה המעידה שגם השאר נקיים. כך, למשל, הוא המצב בדגים, שכאשר ישנה נגיעות, כל הבריכה נגועה. ולכן שם מספיקה בדיקה של שלושה דגים שתוכיח שאין כאן נגיעות, ועפ"י זה אפשר להכשיר את כל המשלוח. וכך כתב הרמ"ץ (מובא לעיל סעי' 3) לענין קמח מנופה, שיש לבדוק שלושה חלקים שלו כדי להוכיח שהניפוי היה יעיל, ואין עוד תולעים בקמח זה.

5. בדיקה מדגמית

מתוך הדברים שהבאנו לעיל עולה שאין בהלכה מושג של בדיקת "מדגם מייצג" אלא בדיקת ג' בלבד. לפי ההלכה, במקום שמועילה חזקה - די בבדיקה של שלושה פרטים (פעולות או מצבים) ואין צורך בבדיקה של כמות גדולה יותר. ואילו במקום שבו דרושה בדיקה של הכל, אין בדיקה מדגמית או בדיקת ג' מועילה, שהרי אין בכך הוכחה על כל אחד ואחד, והתקנה לבדוק מחייבת לבדוק הכל.

אעפ"כ נראה שהבדיקה המדגמית - שאיננה הוכחה ברורה על כל פרט ופרט, אלא מידע על מצבה של הכמות שלפנינו באופן כללי - תועיל במקום שאין אנו צריכים דברים ברורים אלא ידיעה כללית על המין בכללותו או על מקום וזמן מסויימים. שהרי הש"ך (סי' פד ס"ק כב) כתב ש"הכל לפי המקום והזמן". וכאשר אנו מסופקים מה דינו של מין מסויים בזמן או במקום מסויימים - הדבר נקבע ע"י בדיקה מדגמית. שהרי לא ייתכן שתידרש בדיקה של כל הפרטים מאותו מין כדי לקבוע אם באופן עקרוני הוא מין כזה שחייב בדיקה.

לכן נראה שעל מנת לקבוע שיש כאן מיעוט מצוי של תולעים אפשר לעשות בדיקה מדגמית שתברר את המציאות המקובלת, ואם הבדיקה המדגמית מוכיחה שאין התולעת מצויה בסוג זה של מזון - הרי שלא הוי מיעוט המצוי, ומותר לאכול ללא בדיקה.

סיכום

א. בדיקה מדגמית לא יכולה להוות תחליף לבדיקה רגילה. ובמקום שישנה חובת בדיקה, יש לבדוק את הכל.

ב. כאשר ישנה סברא מדוע אפשר לסמוך על חזקת ג', הרי שהיא מועילה גם לפטור מבדיקת כל השאר. לכן ירק שגדל בצורה מיוחדת וישנה סברא שהדבר מועיל - הוא מותר באכילה ע"י בדיקת ג' בלבד.

ג. דבר שברור שאם ישנה נגיעות כולו נגוע ולא רק חלקו, ונבדקו ג' ונמצאו נקיים - הכל מותר.

ד. בדיקה מדגמית יכולה להועיל לנו בדברים של הסתברות, כגון על מנת לקבוע האם במין זה, בזמן זה ובמקום זה יש מיעוט מצוי של איסור.