גזירות האוצר - תקפות?

בשנה האחרונה חל גידול משמעותי בגירעון של מדינת ישראל דבר זה קרה עקב התגברות הזעזועים הכלכליים באירופה וההאטה בקצב הצמיחה העולמית וכן בגלל התחייבויות שלקחה על עצמה הממשלה בעקבות גל המחאה החברתית ומסיבות נוספות. להערכת נגיד בנק ישראל הקודם ומשרד האוצר המשך הגידול בגירעון עשוי לגרום למשבר כלכלי בסדר גודל שמדינת ישראל תתקשה להתמודד איתו, לכן הציע האוצר שורה של צעדים להקטנת הגירעון בתקציב . חלק מן הצעדים הם חיוביים והם עולים בקנה אחד עם מגמת ההלכה להטיל על האזרח להתפרנס בכוחות עצמו. אולם חלק מהצעדים אינם עולים בקנה אחד עם מגמת ההלכה, להלן אתייחס לנקודה אחת שהציע האוצר שאינה עולה בקנה אחד עם הדרכתה של ההלכה.

הבסיס לתוקפם של חוקי המדינה הוא מכך שהתורה נתנה רשות וסמכות למלך ישראל[1],  להטיל חוקים , גזירות ומיסים, כפי ראות עיניו. מלך יכול לעשות מה שירצה כלשון חז"ל 'מלך פורץ גדר'  אבל הגבלה אחת יש למלך, הוא חייב שהחוק יהיה שיוויוני. משמעות היות החוק שיוויוני הינה, שהחוק אינו מפלה בין קבוצה אחת לשנייה. אם קיימת הפלייה בחוק, אין תוקף לאותו חוק. לא משנה כלפי מי מוטה ההפליה, האם כלפי הציבור החילוני החרדי, הימני או השמאלני. אם קיימת הפלייה אין לחוק תוקף הלכתי ואינו מחייב.

החלטת הממשלה לקצץ את תמיכת המדינה במוסדות תורניים בסכום של 200 מיליון ₪  בשנת 2013 לעומת החלטה להעלות את תקציב ההשכלה הגבוהה בסכום של 1.4 מיליארד, היא החלטה אינה שיוונית ואין לה בסיס מוסרי ותוקף הלכתי.

זוהי נקודה אחת שהיא איננה שיוויונית, במאמרי הארוך באמונת עתיך התייחסתי לעוד נקודות שאינן שיוויוניות, ומאידך להצעות שעולות בקנה אחד עם הדרכתה של התורה.

לקריאת המאמר המלא במהדורת הדפדוף האינטרנטית של אמונת עתיך- לחץ כאן.

להצטרפות כמנוי ל'אמונת עתיך'- לחץ כאן.