פרייה ורבייה

1. פרייה ורבייה – ייעוד המצווה וטעמה

"ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ"

בראשית א, כח

"ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ"

בראשית ט, א

משרשי מצווה זו – שיהיה העולם מיושב, שה' ברוך הוא חפץ בישובו, כדכתיב לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיהו מה, יח). והיא מצווה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצוות שבעולם, כי לבני האדם ניתנו ולא למלאכי השרת.

'ספר החינוך', מצוה א

כוונת הבריאה באדם כדי לפרות ולרבות... לכך חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות, שכל מי שאינו עוסק בפרייה ורבייה כאילו שופך דמים דכתיב שפך דם האדם (בראשית ט, ו) וסמיך ליה ואתם פרו ורבו, וכאילו ממעט הדמות דכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם ואתם פרו ורבו, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל.

'טור', אבה"ע סי' א

שורש הרצון ביסודו, הוא לא הרצון לחיות, אלא הרצון להחיות, להוות.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, 'ראש מילין', עמ' קיז

קהילת הנישואין אינה מתממשת אלא אם כן היא חובקת שלוש דמויות. ברמה זו משחררים הנישואין את דחף ההולדה ממגמתו החייתית-טבעית, והופכים אותו לכמיהה רוחנית... לזעקה אנושית מטפיזית של האיש הבודד ושל האשה הבודדת המשתוקקים לאבהות ולאמהות... הפעילות המינית נגאלת משנוצק לתוכה הרעיון המטפיזי הטמיר - דהיינו שאיפתו של האדם להעניק מאהבתו. על האדם לאהוב לא רק את הממשי, אלא גם את מה שאין בו עדיין ממש, כדי שיהיה זה לממשי... יתר על כן, האדם עורג לא רק לאהבה שיאהבוהו אחרים אלא גם לאהבה שיוכל להרעיף עליהם. לאהוב היא כנראה חוויה נעלה יותר מאשר להיות נאהב... האהבה שבין המינים היא ביטוי של רצון אדיר ליצור כדי לאהוב. כדי לתת לא רק לאלה הקיימים סביבך אלא גם לאלה שטרם באו לעולם, ואשר בזמן כלשהו בעתיד יתבעו מבוראם אהבה, דאגה ומסירות.

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, 'אדם וביתו', המעלה לאהוב, עמ' 51-50

 

2. פרייה ורבייה – מצוות האיש

משנה: האיש מצווה על פרייה ורבייה, אבל לא האשה[1].

גמרא: מנא הני מילי? אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון, אמר קרא: ומלאו את הארץ וכבשה (בראשית א, כח), איש דרכו לכבוש, ואין אשה דרכה לכבוש. רב יוסף אמר, מהכא: ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה (בראשית לה, יא).

יבמות סה ע"ב

לא יבטל אדם מפרייה ורבייה אלא אם כן יש לו בנים. בית שמאי אומרים שני זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם (בראשית ה, ב).

יבמות סא ע"ב

א. מצוות פרייה ורבייה מוטלת על האיש ולא על האישה[2].

ב. שיעור מצוות פרייה ורבייה הוא בן ובת[3], ואם יש לאדם כמה בנים בלבד או כמה בנות בלבד, טרם קיים את המצווה, וחייב לפקוד את אשתו בכל עונה עד שישלים את קיום המצווה[4].

ג. נולדו לו בן ובת ומתו בחייו, לא קיים מצוות פרייה ורבייה. אך אם כל אחד מהם הוליד ילד, קיים את המצווה[5]. אם נולדו לו רק בנים או רק בנות, ומהם נולדו בן ובת, לא קיים מצוות פרייה ורבייה[6].

ד. מי שהוליד בן ובת, והבן הוא סריס או שהבת היא איילונית, לא קיים מצוות פרייה ורבייה[7].

ה. מקיימים מצוות פרייה ורבייה גם בהולדת ילדים שאינם שומרים מצוות[8].

ו. מקיימים מצוות פרייה ורבייה גם בהולדת ילדים שאינם בעלי דעה (עם פיגור שכלי)[9].

ז. גם האישה, שאין עליה חובה לקיים מצוות פרייה ורבייה, כשמקיימת פרייה ורבייה – מקיימת בכך מצווה[10].

 

לא תהו בראה לשבת יצרה. ישעיהו מה, יח

בעוד שפרו ורבו הוא חיוב אישי, שכל אחד מישראל יוליד בן ובת, שֶׁבֶת הוא חיוב כללי, להרבות יישוב העולם ככל האפשר.

הרב אביגדֹר נבנצל, שו"ת פוע"ה – מניעת הריון, עמ' 35

ח. מלבד החיוב של מצוות פרייה ורבייה, ישנה מצווה נוספת מדברי חכמים, שדרשו את הפסוק 'לא תהו בראה לשבת יצרה'. מפסוק זה למדו שלא נברא העולם אלא לפרייה ורבייה[11]. יש אומרים שגדרי החיוב של מצווה זו זהים לגדרי החיוב של מצוות פרייה ורבייה, דהיינו הולדת בן ובת[12]. יש שדרשו שדי בצאצא כלשהו – בן או בת, כדי לקיים מצות שֶבֶת[13]. ויש שלמדו שהמצווה מתקיימת בשני ילדים, בין זכרים ובין נקבות[14].

 

3. גדר המצווה

המעשה שנצטוה בפרייה ורבייה אינה הולדת הבנים דזה אינו בידו. אלא המצוה וחיוב שעליו הוא לבעול אשתו ביאה גמורה שיהיה אפשר מזה להוליד.

שו"ת 'אגרות משה', אבה"ע ח"ב סי' יח

ט. החיוב במצות פרייה ורבייה הוא ההשתדלות בהולדת צאצאים, ולא הולדתם בפועל, שאינה בידו[15]; ויש חולקים, ולשיטתם גדר המצווה אינו ההשתדלות אלא שיהיו לו בנים[16].

 

4. המצווה להרבות ילדים – מצוות 'לַעֶרֶב'

רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו, ישא אשה בזקנותו. היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר: 'בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים'  (קהלת יא, ו).

יבמות סב ע"ב

 

אף על פי שקיים אדם מצות פרייה ורבייה, הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש לו כח, שכל המוסיף נפש אחת מישראל כאילו בנה עולם.

'משנה תורה' לרמב"ם, הל' אישות פט"ו, הט"ז

 

בדבר השאלה: כמה ילדים צריך ללדת?

אין לזה גבול. מאחר ולערב אל תנח ידך, כי אולי הבן האחרון יוצלח יותר מאחיו הקודמים. הרב ש"ך זצ"ל סיפר, שאמו ילדה י"ג ילדים והוא היה האחרון, וכולם נשמדו בשואה, והוא היה היחיד שנשאר חי.

הרב יצחק זילברשטיין, 'כמה ילדים צריך ללדת', 'שו"ת פוע"ה – מניעת הריון', עמ' 32

י. מעיקר דין תורה מתקיימת מצוות פרייה ורבייה בבן ובת. אכן גדר המצווה הורחב על ידי שלמה המלך –  'בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך'.

יא. גם מי שקיים פרייה ורבייה, מצווה עליו להוליד ילדים נוספים[17]. אין לזה שיעור, וטוב להוליד כמה שהקב"ה נותן[18]. בכל הולדת ילד נוסף מקיימים מצווה וככל שיש יותר ילדים יש יותר ברכה[19].

יב. קיום מצווה זו תלוי גם בכוחותיהם של בני הזוג בכלל ובבריאותה הגופנית והנפשית של האישה בפרט[20]. אי אפשר לצוות על האישה להסתכן ולסבול מעבר ליכולתה. אם אישה מצטערת מרוב טורח ילדיה, וחייה קשים, והיא מרגישה שאין לה מנוחה, אין חיוב להוסיף צער על צערה. לחיים ניתנה תורה ולא לצער, בפרט לאחר שקיימו מצוות פרייה ורבייה כראוי[21]. כדי להימנע משיקולים מוטעים, שבהם תופסים מקום אופנות חיצוניות וצרכים מדומים, יש לשאול ולהתייעץ עם פוסק הלכה. פוסק הלכה יוכל לסייע לבני הזוג ולפסוק בעניינם הן מהידע ההלכתי שבידו והן מהניסיון שצבר, מתוך פרספקטיבה רחבה והתחשבות גם בנתונים מעבר ל'כאן ועכשיו'. קשיים נפשיים וכן קשיים בגידול ילדים שנולדים בזה אחר זה בלי מרווח, הם שיקולים שיש להביאם בחשבון באשר למניעת היריון. סיבות כלכליות בדרך כלל אינן נחשבות מוצדקות[22].

יג. בני זוג הנמנעים מפרייה ורבייה בגיל מבוגר עקב החשש מהולדת ילדים בעלי מום, אינם עוברים על מצוות 'ולערב אל תנח ידך', מאחר והם חוששים. אמנם אם עדיין לא קיימו פרייה ורבייה, הם מחויבים לקיים פרייה ורבייה למרות החשש שייוולד ילד בעל מום[23].

יד. יש מי שכתב שאף על פי שמקיימים פרייה ורבייה גם בילדים שאינם שומרים מצוות, אם ברור שהילדים לא ישמרו מצוות, כגון שלא יהיו בני דעת, אין בהם מצוות 'ולערב אל תנח ידך'[24]. וראה לעיל הלכה ד.

 

מסיכום[25] של התשובות שהגיעו למכון פוע"ה עולות שתי גישות מרכזיות בקרב הפוסקים: לפי שיטות הרב יצחק זילברשטיין, הרב אביגדֹרנבנצל, הרב מנשה קליין והרב חיים קנייבסקי, אין גבול לחיוב. גם החשש מפני מומים מולדים עקב גיל האישה אינו מהווה שיקול בפסיקת ההלכה בנושא. לפי גישות הרב יעקב אריאל, הרב אברהם יצחק כלאב, הרב דוב ליאור והרב מאיר ניסיםמאזוז, גם כן אין הגדרה ברורה כמה ילדים צריך ללדת, אך יש להתחשב בזה לפי המצב הנפשי והגופני של האישה. כמו כן, לדבריהם, ניתן לצרף לשיקולי הפסיקה את החשש מפני מומים מולדים עקב גיל האישה.

 

5. פרייה ורבייה – מצוות האישה

אף על פי שאישה אינה מצווה בפרייה ורבייה, מכל מקום יש לאישה מצווה, מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצוותו.

פירוש רבנו ניסים ל'אלפסי', קידושין סי' תריט, דף טז ע"ב בדפי הרי"ף[26]

נשים שמסתכנות בעיבור ולידה, לא גזרה התורה לצוות לפרות לרבות על האשה... רק לקיום המין עשה בטבעה שתשוקתה להוליד עזה משל איש. ומצאנו לרחל שאמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.

'משך חכמה', בראשית ט, ז

טו. האישה פטורה ממצוות פרייה ורבייה[27], אך היא שותפה בקיום המצווה של בעלה ומחויבת לכך. זאת כיוון שבזמן הזה, שבעלה אינו יכול לשאת אישה אחרת, הוא אינו יכול לקיים את המצווה בלעדיה[28].

טז. יש דעות שאף על פי שאין האישה מצווה בפרייה ורבייה, בכל זאת היא מצווה על 'לשבת יצרה'[29]. ויש דעות ש'לשבת יצרה' אינה מצווה עצמאית אלא היא נתינת טעם לפרייה ורבייה, וממילא אישה פטורה מכך[30]. גם לדעה זו יש לה שייכות ליישובו של עולם אף על פי שאין היא מחויבת בכך[31].

יז. במקום צער גדול, אישה אינה מחויבת לסייע לבעלה בקיום מצוות 'ולערב אל תנח ידך', ולכן מותר לה אז למנוע היריון[32].

יח. במקום צער והפסד גדולים ביותר, היא פטורה גם מהחיוב לסייע לבעלה בקיום מצוות פרייה ורבייה[33].

 

6. חיוב פרייה ורבייה גם במצבים מורכבים

תנא: עמרם גדול הדור היה. כיוון שראה שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היארה תשליכוהו (שמות א, כב), אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בוודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב, כח)! עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.

סוטה יב ע"א

יט. בשל חשיבותה של מצוות פרייה ורבייה, אפשר להקל באיסורי שבות דרבנן בשבת לצורך קיום המצווה[34], ויש מי שהחמיר בכך[35].

כ. יש מקלים באמירה לגוי בשבת אפילו באיסורי תורה לצורך קיום מצוות פרייה ורבייה[36], ולכל הדעות יש להקל באמירה לגוי באיסורי דרבנן, דהוי 'שבות דשבות במקום מצווה'[37].

כב. אדם המוגדר 'טרפה', דהיינו אדם חולה או פגוע שהרופאים קבעו שלא יחיה יותר משנים עשר חודש, בכל זאת חייב בפרייה ורבייה[38].

אדם חייב לעסוק בפרייה ורבייה גם אם הוא חושש שבניו יצאו לתרבות רעה[39]. ומכל מקום, יש שכתבו שאישה החוששת שבניה יצאו לתרבות רעה אינה מצווה להשתדל להביא צאצאים, כיוון שאישה אינה מצווה על פרייה ורבייה[40].

כג. יש מי שהורה שיהודי הכלוא בעוון רציחה ודנוהו למוות, ומבקש לקיים פרייה ורבייה, יש לאפשר לו להתייחד עם אשתו לצורך כך[41].

 

7. מידת ההשתדלות

בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: ...עסקת בפריה ורביה?

שבת לא ע"א

האשה שהרשת את בעלה אחר הנישואין שימנע עונתה הרי זה מותר. במה דברים אמורים בשהיו לו בנים שכבר קיים מצות פרייה ורבייה, אבל אם לא קיים חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים מפני שהיא מצות עשה של תורה שנאמר פרו ורבו[42].

'משנה תורה' לרמב"ם, הל' אישות פט"ו ה"א

 

כד. למרות גודל חשיבותה של מצוות פרייה ורבייה, והחיוב על האדם להשתדל בה, חיוב זה הוא 'כדרך כל הארץ'. אין חובת פרייה ורבייה במי שאינו יכול לקיימה בדרך הטבע, ולכן אין חובה ללדת ילדים באמצעות הזרעה או הפריה חוץ גופית[43].

כה. מצוות פרייה ורבייה תלויה בגדרים של מצוות עונה, ומי שפטור ממצוות עונה, פטור גם ממצוות פרייה ורבייה באותו זמן[44].