בלנית שאינה מכסה ראשה או שאינה שומרת שבת

שאלה

ברוך ה' במושב שלנו בנו מקווה, אולם חסרות בלניות לעבוד בו. יש נשים מהמושב שמוכנות לשמש בלניות בעת הצורך, אך הן אינן מקפידות ללכת בכיסוי ראש. חלקן מסורתיות שאינן שומרות שבת, אך מקפידות מאוד על טבילה וטהרה. האם ניתן לאפשר לאישה שאינה מכסה ראשה או שאינה שומרת שבת להיות בלנית, לפחות בעת הצורך, כשזקוקים למחליפה?

א. הפניית השאלה למרא דאתרא

ראשית כול נקדים ונאמר שאם יש מרא דאתרא במושב או רב אזורי שאחראי על המקוואות, יש להפנות את השאלה לרב, כיוון שהוא בעל הסמכות להכריע בכך. מכל מקום, נדון עקרונית בשאלה זו.

ב. מקור דין בלנית, ומי כשרה לכך

הצורך בטבילה בנוכחות אישה, שעומדת ורואה שטובלת כראוי, מופיע ברא"ש^[1] שכתב: 

ותעמוד אישה על גבה בשעה שהיא טובלת, שתראה שיהא כל גופה ושערותיה נכנסין במים, ולא יישאר משער ראשה כלום חוץ למים.

וכן כתבו ראשונים נוספים.^[2]

תיאור מפורט יותר של טבילה בנוכחות אדם נוסף מופיע ב'כלבו':^[3]

אישה שטובלת צריכה להוליך עמה אישה יהודית או בעלה או נערה שהיא גדולה יותר מי"ב שנים ויום אחד לראות אם טבלה כדין. אבל לא גויה הואיל ואתחזק איסורא.

ה'כלבו' הוסיף בדין זה שלושה דברים: ראשית, אפשרות שבעלה ישגיח על טבילתה.^[4] שנית, שיש לקחת דווקא מי שמעל גיל מצוות – נערה גדולה מי"ב שנים, ושלישית – שאין לקחת גויה לצורך כך. למעשה פסק ה'שלחן ערוך'^[5] כך:

צריך לעמוד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום אחד בשעה שהיא טובלת, שתראה שלא יישאר משער ראשה צף על פני המים.

ג. מדוע יש צורך ביהודייה דווקא?

לעניין נידון שאלתנו, מדובר בנשים מעל גיל מצוות, אך יש לברר אם די בהיותן יהודיות, או שיש צורך שתקפדנה על קיום כל המצוות. ה'כלבו' דלעיל נימק שאין לקחת גויה, 'הואיל ואתחזק איסורא'. הגר"א בביאורו^[6] הרחיב לבאר נקודה זו:

דבדבר דאתחזק איסורא, אינו נאמן הקטן אפילו בדרבנן, כמו שכתוב לעיל (סי' קכ"ז סו"ס ג'), וכל שכן גוי דלא מהימן כלל.

דהיינו ברגע שיש כאן איסור ברור וידוע לפנינו, כגון במקרה שלנו שהאישה ודאי בנידותה, כדי לברר שיצאה מכלל איסור ונטהרה יש צורך ב'נאמנות', ואין מדובר כאן רק ב'מסירת מידע' שהשערות היו בתוך המים. הר"מ פיינשטיין^[7] כתב שלמעשה כיוון שמדובר כאן בטבילה שזוקקת שלמות דאורייתא, שהרי האישה חייבת שכל גופה וכל שערותיה יהיו בתוך המים מדאורייתא, אף אם אין 'איתחזק איסורא' – קטן אינו נאמן על כך. לדבריו:

אולי לרווחא דמילתא כתב הגר"א הא דאינו נאמן אפילו בדרבנן, וגם הא דאיתחזק איסורא הוא לרווחא דמילתא, דהא הוא איסור מדאורייתא, שבכל אופן צריך שיהיה גדול, וגם לא יועיל מסיח לפי תומו דנוכרית, וגם אולי הוא בשביל שיטת הריטב"א, הובא בהגר"א סי' קכ"ז ס"ק כ"ט, דאף בדאורייתא רק באיתחזק איסורא אין קטן נאמן.

אם כן יש כאן שתי סיבות להצריך גדול: גם מכיוון שמדובר בדין תורה, וגם עקב כך שאיתחזק איסורא.

ד. מי שאינה שומרת טהרת המשפחה

כיוון שיש צורך בנאמנות ואין די במסירת מידע, כתב הר"מ פיינשטיין^[8] שוודאי שאין לסמוך על השגחת מי שאינה שומרת על טהרת המשפחה:

הנה בדבר שאלתו אודות שהאישה המשגחת בהמקווה אינה שומרת דת ומומרת למקווה, ברור ופשוט שאין שייך לסמוך עליה על ענייני כשרות הטבילה, לומר שנטבל כל גופה עם השערות בהמים. דהא צריך ידיעה ברורה, דאיתחזק איסורא, ומטעם זה בעינן דווקא יהודית גדולה...^[9] ואישה מומרת לטבילה אינה נאמנת אף על אחרות, דמה שאיתא בסי' קי"ט סעי' ז', דבשל אחרים נאמן אפילו על אותו דבר, מפורש בש"ך ס"ק י"ח דהוא רק בחשוד, אבל במומר שהוא מועד, אינו נאמן אף בשל אחרים.

כדברי הרב פיינשטיין כתב גם ספר 'בדי השלחן',^[10] וכן הורו פוסקים נוספים.^[11]

ה. נאמנות מי שאינה מכסה ראשה

ודאי שלכתחילה מסתבר שיש למנות מי שזהירה במצוות בכלל ובענייני צניעות וכיסוי ראש בפרט, וכפי שכתבו כמה פוסקים: 'שיעורי שבט הלוי'^[12] כתב: 'יש למנות אישה שצנועה בכיסוי הראש והגוף כדין'. הר"מ פיינשטיין^[13] כתב: 'האישה שממונה להשגיח על הטבילה... תהיה מוחזקת לנאמנת ויראת השי"ת'. הפוסקים נשאלו בקשר למציאויות שהיה בהן צורך לבחון השגחה על ידי אישה שאינה מקפידה לכסות ראשה: ה'דרכי תשובה'^[14] הביא את דברי שו"ת 'נטע שורק',^[15] לגבי מי שאינה מכסה ראשה:

דגם שיש לומר שאינה מדינא בכלל מומרת לאותו דבר, מכל מקום צריכים להשתדל להסירה ממשמרתה הזאת...

אך הר"מ פיינשטיין^[16] הקל בדבר במקום צורך:

ואף אם לא נמצא אלא מי שאינה מכסה שערותיה, מצד שהרבה נשים מזלזלות בעוונותינו הרבים, יש למנותה אם מוחזקת שהיא זהירה באיסור נידה ובטבילה כדין, דלא נעשית חשודה לאיסור נידה החמורה, וגם שיש להחשיבה כשוגגת, כיוון שהרבה מזלזלות בעוונותינו הרבים.

הר"מ ברנדסדורפר נשאל בספרו שו"ת 'קנה בשם'^[17] אם יש מחלוקת בין דברי הרב פיינשטיין לבין דברי ה'דרכי תשובה' בשם שו"ת 'נטע שורק', והשיב כך:

...הנה הדבר פשוט הוא שאין כאן שום סתירה להלכה בדבריהם, אף על פי שהנטע שורק כתב שצריך להשתדל להסירה ממשמרתה, והאגרות משה התיר למנותה אפילו לכתחילה, כי בוודאי כל אפיין שווין, כי האישה הזאת צריכה שתהיה מוחזקת בתכלית הכשרות ולנאמנת ויראת השי"ת. רק שהנטע שורק מדבר במקומו, שהיה מצוי אז נשים לרוב שהיו חרדיות לדבר ה' ודקדקו בקלה כבחמורה, והיו נזהרות בכיסוי הראש כהלכה, ועל כן כתב דאף אם נאמר שאינה בגדר מומרת לאותו דבר, מכל מקום צריכים להשתדל להסירה ממשמרתה, והאגרות משה מדבר במקומות שהרבה נשים היו מזלזלות באיסור גילוי הראש בעוונותינו הרבים, וממילא לא היה נחשב כל כך לעוברת על הדת בזה, וגם יש להחשיבה כשוגגת כיון שהרבה מזלזלות בדבר, כמו שכתב שם בסיום דבריו, ולא נמצא שם אישה אחרת חשובה יותר ממנה, על כן התיר למנותה אפילו לכתחילה.

אם כן נראה מהדברים שבמקום שיש צורך להיעזר באישה שאינה מכסה את ראשה, יש לכך מקום, וניתן לשקול זאת. אומנם כאמור המרא דאתרא הוא הסמכות להכריע בנושא לפי היכרותו עם המקום והצורך, תוך שקילת ההשלכות הציבוריות הנובעות מכך.

ו. מי שאינה שומרת שבת

באשר למי שאינה שומרת שבת, המורכבות גדולה יותר, כיוון שדין מיוחד הוא בענייני השבת, שהמחללה בפרהסיה נחשב כגוי, וכפי שכתב הרמב"ם:^[18]

השבת ועבודה זרה כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם...

הפוסקים האריכו לדון במקור לכך, בטעם בדבר ובגדריו.^[19] לענייננו נראה על פניו לפי זה שמי שאינה שומרת שבת לא תהא נאמנת כלל לעניין הטבילה. אלא שכידוע הפוסקים דנו בהגדרת מחללי שבת בזמננו ויש שנטו להחשיבם כ'תינוק שנשבה', שדינו כישראל ולא כגוי, וכפי שכתב ה'חזון איש'.^[20] לפי זה יש בכך פתח להקל אף בענייננו. למעשה, הר"י זילברשטיין^[21] הביא את מה שפסק לו חמיו הרי"ש אלישיב להקל בכך בשעת דחק, כל עוד מדובר באישה שמקפידה על טבילה בעצמה:

מעשה באשה שהלכה לטבול בליל שבת בחצות, וחיפשה אישה שתעמוד ותעיין אם היא טובלת כדין, והנה מצאה אישה יוצאת ממכונית, ושאלה אותה אם היא מוכנה לעמוד ולראות אם היא טובלת כדין, השיבה לה האישה שהיא מוכנה, וכשבאה לביתה וספרה זאת לבעלה, הסתפק אם מחללת שבת נאמנת להעיד על זאת. תשובה. שאלתי שאלה זו את מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב והשיב שאם האישה שעמדה על גבה היא בעצמה טובלת לנידותה, בשעת הדחק היא נאמנת על טבילת חבירתה.

בכל אופן נראה שגם לדעתו מדובר בהיתר חד פעמי, אבל לא במינוי קבוע של אישה כזו לבלנית.                            

מסקנה

1. לכתחילה, ודאי מן הראוי שאישה שמשמשת בלנית תהיה יראת שמיים ומדקדקת בכל המצוות כראוי.
2. אישה שאינה מקפידה על טבילה לטהרתה ודאי אינה נאמנת לשמש בלנית.
3. אישה שאינה מכסה ראשה – מעיקר הדין נאמנת לשמש בלנית, אלא שלמעשה בפועל הדבר תלוי במקום ובצורך, ועל הרב המקומי לשקול את העסקתה בתפקיד בלנית, ונראה שאין ראוי שתשמש בלנית קבועה.
4. אישה מחללת שבת – מעיקר הדין נאמנת לשמש בלנית אם היא מקפידה לטבול לנידתה, אך גם כאן על הרב מרא דאתרא לשקול היטב מתי נכון לאפשר לה להטביל, ובכל אופן ודאי שלא נכון למנותה דרך קבע.

 

 

 

 

[1].     רא"ש, סוף מס' נדה, הל' נדה בקיצור, סימן ב.

[2].     ראה רשב"א, תורת הבית הקצר בית ז, שער ז.

[3].     כלבו, סי' פו בשם מהר"ם מרוטנבורג.

[4].     ראה ספר פוע"ה, חלק א עמ' 201 פרק יח סעיף כג, מתי מותר לבעל לשמש 'בלן' לאשתו, למעשה.

[5].     שו"ע, יו"ד סי' קצח סעי' מ.

[6].     ביאור הגר"א, לשו"ע שם ס"ק מה.

[7].     שו"ת אגרות משה, יו"ד ח"א סי' קה.

[8].     שם.

[9].     ובהמשך מציין שמדובר בדאורייתא, כפי שהבאתי לעיל.

[10].   בדי השלחן, עמ' עז ד"ה צריך.

[11].   עיין פרדס שמחה, סי' קצח ס"ק צו; פתחי מגדים, פרק יח סעי' יז.

[12].   שיעורי שבט הלוי, סיכום ההלכות, סי' קצח אות ו.

[13].   אגרות משה, חו"מ ח"א סי' מא.

[14].   דרכי תשובה, סי' קצח ס"ק קלא.

[15].   נטע שורק, יו"ד סי' סד.

[16].   שו"ת אגרות משה, שם.

[17].   קנה בשם, ח"ג סי' עח ענף ד.

[18].   רמב"ם, הל' שבת פ"ל הט"ו.

[19].   עי' שו"ת מנחת אשר, ח"א סי' י, שהרחיב רבות בעניין.

 [20].  חזו"א, יו"ד סי' א ס"ק ו; שם, סי' ב ס"ק כח.

[21].   חשוקי חמד, שבת סוף דף קמה.