בעניין אם פונדקאית

עם התקדמות חכמת הרפואה, המציאו הרופאים שיטה בה אפשר להפרות ביצית אצל אישה אחת, ולהשתיל את העובר ברחם אישה אחרת. כעת מתעוררת הבעיה האם מבחינת ההלכה מותר לעשות זאת.

הנה בדורות עברו לא ידעו לבצע דברים כאלה, אך חז"ל הכניסו לש"ס מקרים שאף על פי שבדורם לא היו מציאותיים, מ"מ על פיהם יוכלו חכמי ישראל לפתור בעיות הלכתיות שיתעוררו בעתיד.

הגמרא (חולין ע ע"א) מסתפקת מה הדין במקרה שאדם הדביק שני רחמים של בהמות והעובר יצא מאחת לשנייה, לגבי איזו בהמה הוא נחשב כפטר רחם, ונשארת בתיקו. והתוספות (כתובות ד ע"ב ד"ה עד) אומרים שמקרה זה אינו מציאותי כלל והגמרא דנה בזה בבחינת 'דרוש וקבל שכר'. והנה אנו רואים שבדורנו ניתן לבצע זאת אפילו בבני אדם.

בעניין אם פונדקאית, כבר דנו בכך גדולי הפוסקים בדור הקודם, עיין ספר נשמת אברהם (חלק אבה"ע סימן א סעיף ו ס"ק 3) דנחלקו הגדולים מי נקראת אֵם העובר, האִם תורמת הביצית המופרית או זו שברחמה הוא התפתח וגדל. יש לכך השלכות הלכתיות רבות, כגון אִם התורמת יהודיה והשנייה נכרית או כוהנת או לוויה, האם הוולד פטור מפדיון הבן, וכן האם יהיה מותר לו לשאת את אחותו מהתורמת או מהמגדלת, או שמשתיהן יהיה אסור.

ועיקר הבעיה היא כאשר המגדלת היא אשת איש, יש חשש גדול שהוולד הוא ממזר (לחלק מן הדעות, ראה שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סוף סימן נא, ובשו"ת מנחת שלמה לגרש"ז אוירבך ח"ג סימן צח אות ב) למרות שלא הייתה ביאת איסור.

מכל מקום, לדעת כל הפוסקים הולדת ילדים בצורה כזאת היא תועבה גדולה, כאשר לא יודעים מי הוא האב וספק מי היא האם.

כל זאת מלבד הבעיות העלולות לצמוח כאשר ילד אומלל זה יגדל ללא אבא או אימא. כל ילד זקוק לאבא ואימא בריאים בגופם ובנפשם. שמירת התא המשפחתי הבריא היא הערובה לביטחון האומה בעתיד.

לכן מי שחרד לכבוד עם ישראל אסור לו לתת יד לתופעה זו, ובוודאי שאין לעלות על הדעת שהיא תקבל הכרה רשמית במדינה. יש לדעת שלא כל דבר שאפשר לעשות מבחינה רפואית הוא כשר מבחינה הלכתית.

בתקווה שהאחראים על נושאים אלו יפעלו על פי האמת וידעו להגיע למסקנה הנכונה.

החותם לכבוד התורה ולומדיה,

דוב ליאור