קבעת עיתים לתורה?

יצאנו לחופש, ואנו משנים את סדר היום, את הרצונות לעשות, להופיע כחות חיים, והדבר מאוד הגיוני. חופש, אחר תקופה של עמל, של השקעה ושל מסגרת לא קלה הוא דבר מאוד מתקבל. יחד עם זאת אנו מבינים שכל חופש חייב שיהיה בו גבולות, שאם לא כן, החופש עלול להזיק בנזק מאוד גדול. אלא שאנו נדרשים למצוא את הגבולות, את הדרך הנכונה לצלוח את החופש הגדול בדרך הנכונה והטובה ביותר.

יודעים אנו שיש בעולם דברים שונים, ישנם דברים האסורים, שהם נגד התורה, ודברים אלו ודאי שגם בחופש אין להם מקום. אדם שבחופש יפרוץ את גבולות המותר והאסור עלול להגיע למצב שגם אחר החופש לא יחזור אל הגבולות האלו, או אפילו אם יחזור, יעשה זאת לא מתוך חיבור אלא מתוך הכרח חיצוני שלא יחזיק מעמד.

השלב השני הוא המותר, זה שאין איתו בעיה, אלא שהוא חייב את המידה הנכונה. מנוחה ושינה הן דברים טובים מאוד וחשובים מאוד לכל אדם, אך ודאי שהגזמה בהם לא תהיה טובה.

חופש הוא חיובי, אך חשוב מאוד לזכור ולחשוב היטב איך לעשות אותו נכון.

ביחס לטיולים וכדומה, זו הזדמנות ללמוד לעצמנו את חשיבות הטיול בארץ ישראל, לעומת זאת היחס לטיול לחו"ל, לברר לעצמנו את החיבור שלנו אל הארץ. דבר זה דורש לימוד, דורש התבוננות לא רק בספרים אלא גם בירור נפשי ורוחני של המקום הרוחני שלנו.

תרבות הבידור יש בה את הדברים האסורים כגון לעג לאחר, אונאת דברים ועוד, ויש בה גם רמה של עבודת ה' של שימוח האחרים, יש בה גם עבודה טובה של שחרור נפשי שמכין את האדם לחזור אל העול תורני והרוחני שאדם יכניס את עצמו אחר כך. חשוב מאוד שאדם יבחן לעצמו איזה תרבות הוא צורך, מה התרבות נותנת לו, איך היא משפיעה עליו (מומלץ מאוד לקרוא את ספר הקניון של דניאל שליט שהרחיב בנושא ובעוד ספרים העוסקים בתרבות ובתפקידה). הבירור הזה יהיה משמעותי לאדם ופועל בו רבות.

אך יש גם מקום לקביעות של הקודש. כבר ידועים דברי חז"ל האומרים "אם תעזבני יום יומיים אעזבך". הניתוק מהתורה פועל ומשפיע על האדם, וחכמנו זכרונם לברכה לימדו אותנו כמה חשוב לשים לב לדברים, כמה חשוב לנו לא להגיע למצב של נתק.

לימוד התורה הוא אחד מהדברים היסודיים של הקשר עם ה'. קביעות בלימוד התורה מהווה חיבור של האדם אל ה', מהווה יציבות רוחנית לאדם ומוביל אותו לחיות יותר באופן מלא ושלם את הקשר עם אבינו שבשמים.

כמה זמן צריכה להיות הקביעות בתורה? על כמה זמן נוכל לענות תשובה ברורה על שאלת הקב"ה אם קבענו עיתים לתורה? דומה שאין מי שיענה על שאלה כזו. אולי אם היינו זוכים והיה לנו נביא היינו יכולים לשאול אותו והוא היה מסוגל לומר לנו על כל אדם את התשובה המתאימה, אך לא זכינו, ואנו יודעים שאין האנשים שווים, וכל אחד צריך לקבוע לו את הקביעות המתאימה.

ישנן חוברות של 5 דקות תורה ביום, ישנם שיעורים קבועים של הדף היומי, הלכה יומית ועוד ועוד, כך שכל אחד היום יכול למצוא את המסלול שלו, את מה שמתאים לו, ואת מה שישמור אותו במסלול של עליה, שישמור על העולם הרוחני שלו שלא יתנתק.

כידוע גם בחיוב לימוד התורה מוצאים אנו הגדרות שונות, ודומה שאין בכך הגדרות ברורות שיכולות להקיף את כולם, אלא הלימוד הוא "והגית בו יומם ולילה" חיבור שלם, חיבור בזמנים השונים, וחיבור בדרגות השונות המתאימות לאדם. אנו יודעים את השאיפה, אנו יודעים את החשיבות של הדבר, וחשוב שהדברים ישארו בשיח שלנו, בבנין של החופש שלנו עם הילדים, בקביעות שנותנת המון.