כבודם של ישראל

מדי פעם מרצדות את עינינו במבזקי החדשות כותרות מעין אלו. אם נשאל אדם מן היישוב, האם נופלים כיום רקטות במדינת ישראל ייתכן שיאמר שלא נופלים. ב"ה, אין הרוגים ופצועים, אבל אין סומכים על הנס. המציאות הזו, בה תושבי הדרום  חיים בתחושה שכל רגע יכולה להיות אזעקה היא מציאות חמורה ביותר. המציאות שאלפי ילדים שומעים סירנה של משטרה ואינם בטוחים אם זו משטרה או אזעקה, היא מציאות שאין לסבול אותה. עצם הדבר שנשלחים אלינו רקטות היא פגיעה בכבודם של ישראל ועל זה יש למחות ובחריפות.

ניזכר נא במסופר בספר שמואל פרק יא. נחש העמוני מציע לעם ישראל לכרות ברית – הסכם שלום, אבל התנאי שלו הוא נקירת עיין ימנית:

וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ כְּרָת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל

שאול, בשומעו את התנאי המביש הזה כועס מאוד:

 וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מַה לָּעָם כִּי יִבְכּוּ וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ. ו וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל שָׁאוּל בשמעו  אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד.

מן הסתם אם היה בזמנינו היו מנסים אנשים מלומדים לא לפעול מתוך רגש ולהיות יותר שקול ומחושב, אבל שאול כועס על זה מאוד :

וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָּנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. ַויְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּכּוּ אֶת עַמּוֹן עַד חֹם הַיּוֹם וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד

התנהגותו זו שאול והצלחתו המבריקה במלחמה, מלמדים אותנו פרק חשוב בכבודם של ישראל. על הצעה להסכם שלום שאינה מכובדת שאול יוצא למלחמה. כמובן שהמצב שלנו שונה בהרבה, ואנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה, שקטה,שלא תמיד זוכה לסיקור חדשותי נרחב, אבל היא קיימת. המציאות הזו היא פגיעה חמורה בכבודם של ישראל ובשלוות נפשם, ואסור לשתוק עליה.