קריאת וידוי מעשר מספר תורה - חלק א'

ראשי פרקים:

א. מצות וידוי מעשר מדאורייתא 

1. מצות וידוי מעשר - הזמן והמקום
2. אופן אמירת הוידוי- בכל לשון, מספר תורה, מחומש, בעל פה

ב. קריאה בספר תורה את פסוקי הביעור והוידוי בזמן הזה- על פי האדר"ת

1. פסוקי הוידוי
2. פסוקי הביעור

ג. קריאה וברכה על ספר תורה- שלא בימים שנקבעו ע"י משה ועזרא

ד. קריאת פסוקי הוידוי מספר תורה

1. קריאה אישית בספר תורה - כלימוד תורה
2. קריאה ציבורית מספר תורה - זכר למקדש

* * *

א. מצות וידוי מעשר מדאורייתא  

1. מצות וידוי מעשר - הזמן והמקום

בתורה נאמר: "ואמרת לפני ה' אלקיך" (דברים כו, יג), ומכאן שהוידוי הוא לפני ה', במקדש. כך כתב ספר החינוך מצוה תרז:

נצטוינו להתודות לפני ה' ברוך הוא ולהגיד בפינו בבית מקדשו שהוצאנו חוקי המעשרות והתרומות מתבואותינו ומפירותינו, ושלא נשאר כלום מהם ברשותנו שלא נתננו אותו, וזהו נקרא מצות וידוי מעשר, ועל זה נאמר [דברים כ"ו, י"ג], ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש מן הבית וגו'. 

הרמב"ם בהלכות מעשר שני ונטע רבעי יא, א כותב בלשון כללית: "מצות עשה להתודות לפני ה'". ושם בהלכה ד כותב: 

ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות.

ובהלכה ו כותב הרמב"ם:

ומצותו במקדש שנאמר לפני ה' ואם התודה בכל מקום יצא.1 

הראב"ד שם בהלכה ד משיג וכותב: 

א"א זה שיבוש שהוידוי אינו אלא לפני ה', ואין לפני ה' אלא בבית. 

אף החינוך במצוה תרז, שבדרך כלל הולך בדרכו של הרמב"ם כותב שהמצוה היא בזמן הבית בלבד. אמנם לפיו, אם בזמן הבית התודה שלא במקום המקדש, יצא.2 

הכסף משנה שם כותב שהביטוי "לפני ה'" יכול להתפרש במובן רחב יותר ולאו דוקא במקום המקדש, כמו במציאות שהמקדש חרב או בדיעבד בזמן הבית כשלא ניתן להגיע לשם. יש אם כן עדיפות לאמירת הוידוי במקום המקדש, אך זה לא מעכב. 

הרי"מ טיקוצ'נסקי, מאריך להסביר שמחלוקת הרמב"ם והראב"ד היא במשמעות הפס': "לפני ה'", המופיע פעמים רבות במקרא במשמעויות שונות.3

מכאן, שחלק מהראשונים סוברים שהמצוה היא בזמן הבית ושלא בזמן הבית, ויש אחרים הסוברים שמצות וידוי היא אך ורק בזמן הבית.4 גם מהאחרונים יש הנוטים לדעת אותם ראשונים הסוברים שמצות וידוי מעשר איננה נוהגת כיום.5 

2. אופן אמירת הוידוי- בכל לשון, מספר תורה, מחומש, בעל פה

כיצד יש לומר את פסוקי וידוי מעשר? במשנה בסוטה ז, א נאמר: 

אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה ווידוי מעשר. 

כך נדרש בספרי דברים פיסקא שג, יג: "ואמרת" (דברים כו, יג) - בכל לשון", וכך גם בירושלמי סוטה ז, א.6

בבבלי בגמ' בסוטה לב ע"ב לומדים זאת מגזרה שווה: 

וידוי מעשר. מנלן? דכתיב: "ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקודש מן הבית" (דברים כו, יג), ויליף אמירה מסוטה, בכל לשון שהוא אומר.7 א"ל רב זביד לאביי: ולילף אמירה מלווים, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש!8 דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא, ואין דנין אמירה גרידתא מענייה ואמירה.9 

כך פסק גם הרמב"ם בהלכות מעשר שני ונטע רבעי יא, ה, אלא שהרמב"ם מוסיף עוד:

ווידוי זה נאמר בכל לשון שנאמר: "ואמרת לפני ה' אלקיך" - בכל לשון שאתה אומר.

וכל אחד ואחד אומרו בפני עצמו, ואם רצו רבים להתודות כאחד מתודין. 

נושאי כליו של הרמב"ם לא מציינים את המקור לדברי הרמב"ם על אופן האמירה, ומה הצורך לציין זאת. הרב יוסף באב"ד, מנחת חינוך מצוה תרז, יד כותב שהרמב"ם רצה להדגיש שעל כל אחד לומר בני עצמו ולא יוצא בשמיעה מחברו. המנ"ח מתקשה מה ההבדל בין מצות וידוי למצוות אמירה אחרות שיוצא ידי חובה בשמיעה מחבר, מדין שומע כעונה, וכן לא ברור לו מה החידוש בזה שאם רצו רבים להתוודות כאחד מתוודים "מאי רבותא היא דבכל המצוות הדין כן?". 

הראי"ה קוק, שו"ת משפט כהן סימן נו, ג כותב שעל כל אחד לומר בפני עצמו מפני ש"איך יוכל אחד להתוודות על חבירו, ואין אדם יודע במטמוניות של חבירו, ודמי לדאמרינן גבי תפלה בירושלמי דברכות (פ"ג ה"ג) כדי שכאו"א יבקש רחמים על עצמו". זאת בשונה מוידוי ביכורים שהיא הודאה כוללת. 

באשר לדברי הרמב"ם שאם רצו להתוודות כאחד יכולים, הכונה שאחד יאמר וכולם יהיו יוצאים ידי חובתם בשמיעה, וכונת הרמב"ם לומר שאלו כמו מצוות התלויות באמירה ושמיעה, ושומע כעונה. אך היא גוף קושית המנחת חינוך, מה החידוש בזה הלא כל המצוות הם כך? הרב נתן געשטטנר מסביר שאכן זו כונת הרמב"ם שגם בוידוי מעשרות ניתן לצאת ידי חובה ע"י אחד שמוציא את כולם מדין שומע כעונה, ושכאן לא תקנו כמו בביכורים שיהא מישהו אחר מקרא.10 

גם הראי"ה קוק, סובר שמהתורה על כל אחד לקרוא באופן אישי ויכול מתוך חומש או סידור ואין צורך לקרוא מספר תורה:

נראה פשוט, שהי' צריך לקרות את פרשת הוידוי מתוך הספר דוקא, דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרן ע"פ (גיטין ס ע"ב), ואין זה דבר השגור בפי הכל כק"ש ופרשת הקרבנות. דאפי' תפלת פרקים צריך סידור (ראש השנה לה ע"א), מכש"כ מצות קריאה זו שהיא באה אחת לג' שנים. וי"ל ע"פ דברי הר"ש מן ההר בתהר"י בפ"ק דברכות, (רבינו יונה, ברכות דף ה ע"א מדפי הרי"ף) דדבר שהוא חובה לאומרו אין בו משום דברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ. וי"ל עוד דדמי למש"כ הפוסקים בברכת התורה כשאומר דרך תחנונים מותר בלא בה"ת, ה"נ כיון דאומרם דרך וידוי, (וע' חי' ריטב"א יומא ע ע"א), מ"מ אין זה דבר ברור אי קיי"ל הכי. ואם יהי' טעון ספר צ"ע אם צריך דוקא ספר כשר או אפי' בחומשין, ולכאורה כיון שאפי' ביחיד קורין, כדמשמע מתוך דברי הרמב"ם דלעיל, י"ל דבחומשין שפיר דמי, שהרי הא דאין קורין בחומשין אינו אלא מפני כבוד הצבור.11

הספר אליו מתכוין הראי"ה קוק הוא חומש או סידור וכד', ולא ספר תורה. בסוף הוא דן האם יש לקרוא את הפסוקים מתוך ספר תורה כשר, ומשיב שמאחר שזו קריאת יחיד, אין צורך לקרוא מתוך ספר תורה. 

גם הרב אליהו בקשי דורון, סובר שוידוי הוא הודאה אישית, ולכן אין בו דין קריאה שצריך ספר. הוכחתו מהאחרונים הסוברים שאם לא ביער את כל המעשרות יכול לדלג על פסוקים, וזה דבר שיכול להיות רק בקריאה אישית מחומש ולא מספר תורה.12 

הרב חיים קנייבסקי, דן אף הוא בשאלה האם מצות קריאת פסוקי הוידוי מדאורייתא, הם מספר תורה:

יש לעין אם צריך לקרות מתוך ס"ת ובטעמים, שהרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ, ונראה פשוט שאין צריך. שכל שהתורה ציותה לקרותו אין צריך ס"ת, ואין בו משום דברים שבכתב וכו'. דזה רק כשקורא לשם ת"ת. (דן בחליצה, ברכת כהנים, משוח מלחמה, הקהל), ..אבל במקום שאינו אלא מצות קריאה, אינו צריך ס"ת...אם קורא בכל לשון פשיטא דאין לדקדק בזה.13 

אם כן, וידוי מעשר זו אמירה אישית של כל אחד, או של אחד המתוודה בשם כולם, ואין צורך לקרוא את הוידוי מספר תורה, או אף ברוב עם. 

ב.קריאה בספר תורה את פסוקי הביעור והוידוי בזמן הזה- על פי האדר"ת

1. פסוקי הוידוי

הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, האדר"ת, כתב קונטרס ארוך בשם: "אחרית השנים", על מנת לעורר לחידוש המצוה בזמן הזה. ושם כתב על אופן קריאת פסוקי הוידוי:

ואילו הייתי כדאי, הוה אמינא דבזמן הזה ראוי להתוודות בבית המדרש ובבית הכנסת שהוא מקדש מעט, ושכינתו יתברך שורה שם, ובמגילה כט ע"א, ובברכות ח ע"א אוהב ה' שערי ציון- כי אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד...ושפיר מקרי לפני ה' אלוקיך. ומכ"ש מי שזוכה ולהתוודות לפני הכותל המערבי, שאחז"ל כבר בירושלמי מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, שחייב לילך שם ולהתוודות. ואולם לראב"ד לא מהני זה, כיון דס"ל (בהל' בית הבחירה ו, טז) שקדושתו בטלה בזה"ז.14 

ובמקום נוסף בו הוא מסכם בקצרה את דיני וידוי וביעור מעשר, כתב: 

ואם קיימום בהלכתם (=את מצות ביעור המעשרות), יתקבצו כולם לבית המדרש או לבית הכנסת בעת תפילת המנחה או לאחר תפילת המנחה ויאמרו כולם ביחד או כל אחד ואחד בפני עצמו, או אחד יוציא את כולם, כמש"כ בתורה. (ומצטט את הפסוקים, מדברים כו, יג- טו: "בערתי הקדש" עד "ארץ זבת חלב ודבש").15 

וידוי בבית כנסת או ליד הכותל המערבי, יכול להיעשות בקריאה בעל פה, או מתוך חומש, סידור. אך היה מי שהציע לאדר"ת לקרוא מספר תורה. וכך כתב האדר"ת:

ידי"נ הרה"ג משה הכהן שיח' לאוי"ט

...האריך אם צריך לקרוא בספר תורה משום דברים שבכתב (גיטין ס ע"ב), אלא שיש לומר דבחומשים סגי דלא שייך כבוד ציבור בזה (גיטין ס ע"א). ולדברי שייך משום כל פסוקא דלא פסקיה (מגילה כב ע"א). אך גם זה לא נראה לי שכיון שהוא בכל לשון, י"ל דלא צריך ספר וצ"ע. כן גם במקרא ביכורים.16 

האדר"ת איננו מקבל את ההצעה לקרוא את פסוקי הוידוי מספר תורה, מאחר שוידוי מעשר נאמר בכל לשון, ומשמע שאין צורך לקרוא מס"ת דוקא.17 

במקום אחר התייחס האדר"ת לקריאה בתורה שלא ע"פ תקנת חז"ל. וכך כתב האדר"ת ביחס לקריאה בתורה בליל שמחת תורה: 

שלא מצאנו כלל קריאת התורה בלילה, ...ואמנם א"א לומר כלל שהרשות נתונה לציבור להוציא ס"ת ולקרות בברכות גם במקום שלא תקנו לנו רבותינו ז"ל. ואמנם כן הוא המנהג בירושלים שאין קוראים כלל בלילה.18

2. פסוקי הביעור

במקום אחר הציע האדר"ת לקרא בשנות הביעור ביום טוב אחרון של פסח את פסוקי הביעור, במסגרת קריאת התורה בבוקר בתפילת שחרית: 

בקריאת התורה לאחרון של פסח שקוראים כל הבכור (דברים טו, יט - טז, יז), 19 נ"ל לקרוא בשנת הביעור (שהן הרביעית והשביעית), גם כשחל בחול, מפרשת עשר תעשר (דברים יד, כב ואילך), לפרסם מצות הביעור.20 

הפסוקים בהם נצטווינו על הביעור הם סמוכים לפסוקים אותם קוראים בשמיני בפסח בחו"ל. הצעתו של האדר"ת היא שבשנות הביעור לקרוא מהפסוקים העוסקים במעשרות ובתוכם גם הציווי לבער. 

נראה שהאדר"ת הציע הצעה זו בעקבות דברי רש"י על הנהוג בסוכות. גם בשמיני עצרת, נאמר בגמ' במגילה לא ע"א, שיש לקרוא פרשת "כל הבכור", אך רש"י שם כותב: 

קורין כל הבכור - אלא שמתחילין עשר תעשר, לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנהוגות בחג באותו זמן, שהוא זמן אסיף, ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל לביתם, ועוד יש באותה פרשה: מצות מעשר עני, ומצות נתון תתן ופתוח תפתח והענק תעניק לעבד עברי, ושילוח חפשי, והעבט תעביטנו.21

סוכות זו תחילת שנה חדשה ויש לעורר למצות הנהוגות באותו זמן, ותחילת שנות המעשר. מכאן, שכשיש צורך וענין לקרא פסוקים אלה יש להקדים ולקראם. האפשרות להקדים ולקרא מפרשת עשר תעשר, היא גם כששמיני של פסח חל בשבת (וכך גם כשיו"ט שני של שבועות חל בשבת). כך כותב סידור רש"י סימן תמג: 

ביום השמיני קורין כל הבכור עד סוף סידרא, ואם חל בשבת מתחיל עשר תעשר. 

נראה שצירוף שתי ההלכות הללו, המנהג בשמיני עצרת, והמנהג כששמיני של פסח חל בשבת בהם מקדימים לקרא מפרשת עשר תעשר, הוא הבסיס להצעתו של האדר"ת לעשות כך גם בשנות הביעור. 

ג. קריאה וברכה על ספר תורה- שלא בימים שנקבעו ע"י משה ועזרא

כאמור, קריאת וידוי מעשר היא אישית ואין צורך לקוראה מתוך ספר תורה. אך אעפ"כ יש שהנהיגו להוציא ספר תורה לפני או אחרי מנחה של שביעי של פסח, ולקרא את פסוקי הוידוי. לא התברר מי החל לקרוא את פסוקי הוידוי מתוך ספר תורה, הדבר נזכר אצל חלק מהסוברים כאדר"ת שיש לקרוא את פסוקי הוידוי כיום. אמנם הם קוראים מספר תורה ללא ברכה.22

האם ניתן לקרוא בתורה בציבור את פסוקי וידוי מעשר? האם ניתן לברך בעת קריאה שכזו? ובכלל, על פי אלו עקרונות נקבע האם ניתן לקרוא בציבור מספר תורה פרשיות שיש להם בכל זאת קשר ליום או לאירוע שלשמו קוראים? האם יהיה ניתן לברך על קריאה זו? האם יחיד יכול לקרא בציבור פסוקים מהתורה כדרך לימוד תורה ואף לברך על כך? 

קריאה בתורה בציבור במשך השנה היא בימים קבועים. חובת הקריאה בציבור איננה מהתורה23 אלא תוקנה ע"י משה רבנו, ועזרא הוסיף לה עוד. כך נאמר במסכת סופרים י, א:

משה הקניא - התרה, ..להם לישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד, שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל; עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה.24 

עקרונית, יש לקרוא בתורה רק בימים שקבעו חכמים.25 האם ניתן להוציא ספר תורה ולקרוא בו ברבים שלא במסגרת הימים שניתקן לקרוא בהם בתורה, ע"י משה וע"י עזרא? 

מצינו בראשונים ובאחרונים מנהגים לפיהם קוראים בתורה, ובחלק מהימים אף מברכים ברכות התורה, גם בימים שלא נזכרו במשנה ובגמרא. אלו אירועים או ימים בהם מוציאים באופן מיוחד ספר תורה לקרוא בו, או שאלו שקוראים פרשיות מיוחדות בתורה, בימים בהם ממילא קוראים בספר תורה. דוגמאות:26 

קריאה בספר תורה "ואברהם זקן" לחתן27

קריאת בפר תורה פרשיות הנשיאים בחודש ניסן28

קריאה בספר תורה בליל הושענא רבה29

קריאה בספר תורה בליל שמחת תורה30

קריאת שנים מקרא ואחד תרגום מספר תורה ביום ששי31

קריאה בספר תורה בעת הכנסת ספר תורה חדש לבית הכנסת32

קריאה בספר תורה במעמד זכר להקהל33

מה הבסיס ההלכתי להנהגות חדשות אלו, והאם ניתן להוסיף על הנהגות אלו? 

בירושלמי בברכות ז, א קושרים האמוראים בין ברכות התורה לפני ואחרי, לברכות שלפני אכילת מזון ולאחריה. יש הלומדים עליהם מגזרה שווה, מקל וחומר, ומפסוקים בנביא: 

אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. ואם לרבים, אפילו בינו לבין עצמו לא יברך? אמר ר' אבא מרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה.

רק רבים העולים לתורה מברכים לפניה ולאחריה, אבל יחיד הקורא בתורה איננו מברך. אם כך, שואל הירושלמי, מדוע יחיד מברך ברכת התורה? והתשובה היא שברכת התורה של יחיד, היא כמו כל ברכה שלפני מצוה.34 הרב אליעזר אזכרי, ספר חרדים שם כותב: "ולכך אדם יחידי הקורא באמצע היום בספר תורה, אינו מברך בציבור דנפטר בברכת התורה שבירך בשחרית כל היום והלילה, כל זמן שלא יישן". לפיו, אין איסור לאדם יחיד לקרא בתורה, אלא שאינו מברך מאחר שכבר בירך ברכת התורה בשחרית, וזה מועיל לו כל זמן שלא נרדם. 

אך האם ניתן להסיק מכאן שציבור הרוצים לקרוא בתורה, רשאים לעשות כן ולברך עליה, גם שלא בימים הקבועים לקריאה? 

שאלה זו נשאל הנצי"ב בעקבות מעשה שהיה.35 במקום מסוים חנכו ארון קודש חדש, והקיפו עם ספר תורה, והיה מי שרצה לקרוא בציבור. אדם אחר מיחה בו, ושאל את הנצי"ב אם נהג נכון. הנצי"ב השיב שלקרוא בתורה ביום שלא נתקן ע"י חז"ל הוא דבר אסור. מקור הדבר לפיו הוא שיטת הירושלמי: 

אבל הא פשיטא דלקרא בברכה ביום שלא תקנו חז"ל הוא ברכה לבטלה, איברא בלא ברכה לכאורה אין בזה איסור, והוי כקורא בתורה, מ"מ שפיר הוכיח מע"כ נ"י דביום שאין קה"ת כלל יש איסורא בדבר מהא שהביא המג"א (סימן קמד) מהא שנהגו להוציא לחתן ס"ת לקרוא ואברהם זקן וכו', וזה לא נהגו אלא ביום קה"ת. שמע מינה דיש איזה איסור בדבר להוציא ס"ת ביום שאין בו קרה"ת, אלא דלא נתבאר הנפקותא בין יום שאין קוראין מתק"ח ז"ל כלל בין יום שקוראין בתורה ומוציאין ס"ת אחרת. ונראה משום דשיטת הירושלמי ברכות פ' שלשה שאכלו דהא דברכת התורה מן התורה, היינו בעת שקוראין בתורה ברבים, והוא דעת ר' יוחנן בתלמודין ברכות (דף כא) דיליף ברכת התורה לאחריו מברכת המזון, וזה אינו אלא בציבור. וכל זה אינו כתלמודן, דעיקר ברכת התורה מן התורה היינו בינו לבין עצמו בשעה שעומד ושונה בכל יום, אבל קריאת התורה ברבים הא שמברכין, אינו אלא תקנת חכמים משום כבוד התורה,36 וכבר בארנו זה בבאורנו בהרחב דבר (שמות כד, יב) בס"ד. א"כ נהי דקיי"ל כתלמודן, מ"מ יש לחוש לדעת הירושלמי שלא לקרות בתורה בציבור בלא ברכה, ואחר שהברכה מן התורה שוב אין נפקא מינה אם קוראין בזמן שהתקינו חז"ל אם לא. אחר שמה"ת אין שום יום שמחויבין לקרות בתורה בציבור, וא"כ על כרחך דהדין כך לשיטת הירושלמי דאימת שיהא אם קורין בתורה בצבור מחויבין לברך מהתורה. ולפי"ז נוכל לומר דזהו הנ"מ. דביום קרה"ת שמברכין בס"ת ראשונה על פי דין ויוצאין בברכה זו אף על הס"ת השני ומשום הכי מותר להוציא ולקרות בס"ת לקראת חתן לפי המנהג המובא במג"א. אבל להוציא ולקרות בס"ת ביום שאין בו קרה"ת ודאי אסור דהאיך נעביד. אם לקרות בלא ברכה יש לנו לחוש לדעת הירושלמי דקריאה בציבור צריך לברך מה"ת, ולקרות בברכה ביום שלא תקנו חז"ל הרי היא ברכה לבטלה. וה"ה להוציא ס"ת ולקרות אף ביום קריאת התורה אך לא בעת הקריאה כמו לאחר התפלה או בערב יש גם כן איסור בדבר, מפני הטעם שהסברנו לעיל. ובאמת לא ידעתי מה ראה האיש המתחרה לעשות מעשה כזה שלא נודע מקורו, ואם אינו קטיל קניא מהנכון שיבאר איזה מקור ואם אין לו מקור נכון אינו אלא שטות וגסות רוח להתהלך בגדולות המפליאות לב ההמון. דרך כלל לע"ע שלא ידעתי איזה מקור לדברים אלו, צדק מע"כ נ"י שמיחה בזה, ולא יחוש למאן דמצער ליה, חרפתו אל חיקו תשוב, וכבוד לאיש שבת מריב כו'. וה' יזכנו שיהיו כל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. דברי העמוס בעבודה. 37 

סיכום דברי הנצי"ב הוא שיש לחוש לשיטת הירושלמי בברכות, לפיו לא ניתן לקרוא בתורה ביום שלא תקנו חז"ל. מחד, יש לברך על קריאה בתורה בציבור, ומאידך יש חשש של ברכה לבטלה מאחר והקריאה היא ביום שלא תקנו בו קריאה בתורה. הנצי"ב יוצר אם כן תלות והתניה בין האפשרות לקרוא בתורה בציבור ביום שלא תקנו חז"ל, לבין יכולת הברכה על קריאה זו. 

על דברי הנצי"ב יש להעיר מספר הערות. להלן נצטט מדבריו, ונעיר: 

1. "הוכיח מע"כ נ"י דביום שאין קה"ת כלל יש איסורא בדבר מהא שהביא המג"א (סימן קמד) מהא שנהגו להוציא לחתן ס"ת לקרוא ואברהם זקן וכו', וזה לא נהגו אלא ביום קה"ת. שמע מינה דיש איזה איסור בדבר להוציא ס"ת ביום שאין בו קרה"ת". אלו הם דברי המגן אברהם אורח חיים סימן קמד ס"ק ה:

שיש בו חתן - ובכנסת הגדולה סי' רפ"א האריך במנהגם שמוציאין לחתן ספר שני וקורא ואברהם זקן וגו' עד ולקחת אשה לבני משם. מיהו אם הוא יום שבלא"ה מוציאין ב' ספרים קורא אותה בס"ת השני, ואין מוציאין ס"ת שלישית. 

המעין בדברי המגן אברהם יראה שהוא רק מתייחס לכך שמוציאים ס"ת שני לחתן ולא שלישי, כי נוהגים מנהג זה בשבת בה ממילא קוראים בתורה. זו המציאות ביחס לחתן, אך אין הכרח להסיק מדברים אילו שיש איסור להוציא ס"ת ביום שלא נוהגים לקרוא בתורה.38 מה גם שלעיל ציינו מנהגים בהם מוציאים ספר תורה בימים בהם לא קוראים בתורה מתקנת משה ועזרא, כמו קריאת נשיאים בניסן, או בליל הושענא רבה.

 

למעבר לחלק ב'