הבאת בכורים ממשקים - חלק ב'

ד. יין ושמן חשובים כגופם של זיתים וענבים

מדברי הרמב"ם נראה שלא פירש כרש"י בחולין, אלא ניתן להביא משקה של זיתים וענבים לכתחילה, וזה גם שלא כמו הירושלמי שהובא לעיל, וזה נראה מדוקדק כלשונו. ובאמת גם פשט לשון המשנה בתרומות, נראה שמותר להביא לכתחילה משקה של ענבים וזיתים. ולכאורה גם זה קשה איך התעלם מן הירושלמי, שפירש במשנה כפירושו של רש"י.

ואולי י"ל שהרמב"ם למד מהסוגיא בחולין קכ ע"ב שלא כמו הירושלמי, הסובר שלא ניתן להביא יין ושמן לבכורים, רק הענבים והזיתים גופם, ומה שהתירו הוא רק לדורכם ולעשותם ליין ושמן. זאת מאחר שהירושלמי סמך רק על הברייתא בה נאמר פרי ולא משקה, ומאידך מרבים את היין והשמן מזה שכתוב תביא. והואיל ואותו פסוק ממעט את המשקים ומצריך פרי דוקא, ומאידך באותו פסוק יש גם רבוי מזה שכתוב תביא, והוא בא לרבות זיתים וענבים שהם חשובים בכל מקום, אז אין לנו לרבותם לגמרי, אלא למעט ברבוי ככל האפשר, כדי שלא יסתור את הרישא של הפסוק בו כתוב פרי למעט משקה. וע"כ אמרו שהרבוי לא בא להתיר להביא יין ושמן גמורים מאחר שכבר מיעטנו משקים, אלא בא לרבות דין מיוחד בזיתים וענבים, שמביאים אותם כמו שהם, פירות גמורים וכמו תחילתו של הפס', ומרבה שיכול לדורכם ולעשותן יין ושמן.

ואולי זה כתוב בתוך הברייתא הנזכרת: "דתני ר' יוסי: פרי. פרי אתה מביא, ולא משקה. הביא ענבים ודרכן מנין? ת"ל תביא". הרי כמו שמפורש בברייתא, שלא מרבים יין ושמן גופם, אלא רק כמו שכתוב בה, הביא ענבים ודרכן מנין ת"ל תביא. זה מה שמרבה ותו לא, והטעם מאחר שיש לקרב את הרבוי לתחילתו של הפסוק. 

אבל הסוגיא בחולין שם עוסקת בדיני משקים מכל הסוגים ומכל האיסורים, שהרי הגמ' בחולין קכ ע"א דנה במשקה של חלב, חמץ, נבלת העוף ועוד, ולמדו אותם מן הפסוקים דכתיב נפש לרבות השותה, ושם בחולין קכ ע"ב הביאו את הברייתא: "דתניא הטבל והחדש והשביעית וכלאים וההקדש כולן משקין שלהן כמותן". ודנו בגמרא שם מנין לומדים אותם, והסיקו שלומדים מבכורים. ובכורים גופן מנין, ולמדום מן התרומה. והסיקו שבכל המשקים של פירות הם אינם כמותם, חוץ מהמשקים של זיתים וענבים, בין לתרומה ובין לבכורים ובין לערלה ולכל הנ"ל. וכשהביאו בגמ' שם את המשנה בתרומות האומרת שבכורים באים רק ממשקה של זיתים וענבים, אמרו שגם זה כר' יהושע שאמר "דון מינה ואוקי באתרה". נמצא שהסוגיא לומדת שהמשקים של הזיתים והענבים הם חשובים מאוד, ודינם כמו גופו של פרי לכל הדינים כולם. [ובפרט לפי מ"ש בעוניי בתשובה אחרת בענין לעשר ממשקה של פירות, שהוכחתי שלדעת הרמב"ם ז"ל גם החמשה דברים שבברייתא הנ"ל הטבל וכו' גם הם נלמדים מביכורים ותרומה], וגם לענין ברכה מברכים עליהם כמו הפרי לפחות, שלא כשאר משקים, דאפי' דבש תמרים וכו' ברכתם שהכל, משום דהוו זיעה בעלמא (וכמ"ש בברכות לח ע"א).

נמצאנו למדים שתירוש ויצהר שונה מכל המשקים שבעולם. והרי הם כמו הפרי ממש, ולוקים על תירוש ויצהר של ערלה וכו', וגם חלה עליהם תרומה כמו על הפרי, וכן גם שמביאים מהם בכורים, מאחר שהם כגופו של הפרי לכל דבר וענין.

וע"כ אין מקום להגבילם ולומר שיביא את הפרי ואח"כ ידרוך אותם, מאחר שהם כמו הפרי ממש, ומביא יין ושמן לכתחילה לבכורים, ושלא כשיטת רש"י וסיעתו, ולא כמשמעות הירושלמי. וע"כ סתם הרמב"ם את דבריו, והתיר להביא בכורים מהמשקים של זיתים וענבים, ואין צריך להביא הענבים על מנת לדורכם ליין.

ולפי"ז מובן ג"כ שלפי הסוגיא שלנו גם אין מקום לחלק ולומר שאין להביא יין ושמן אלא אם ליקטם לשם כך מתחילה. מאחר שלא שייך להתנות כך ביחס ליין ושמן, מאחר שהם שוים לגמרי לענבים וזיתים, ואין מקום לשום תנאי בזה. ומה שלא קבלו מיוסף הכהן יין ושמן לבכורים (במשנה בחלה ד, יא), הטעם פשוט וברור מאחר שהמשנה ההיא חולקת על התנא של משנתנו בתרומות, ופסק הרמב"ם כמשנתנו מכח הסוגיא בגמ' בחולין הנ"ל. והואיל והמשניות חלוקות זו עם זו, אין מקום להעמדה של הירושלמי ולומר שזו מדברת בליקטום מתחילה לכך, וכאן לא. זאת מפני שלפי הבבלי, אין כאן העמדות שונות, אלא דעות שונות של שני תנאים, והלכה כמו המשנה בתרומות שהיא לדברי ר' יהושע.

דרך פשוטה נוספת ליישב קושית הכסף משנה, היא ע"פ דברי היפה עיניים בחולין קכ ע"ב, שכתב שבספרי (כי תבא סימן רצז) נאמר שגם מזיתים וענבים אינו מביא משקה, וכתב שהוא נגד המשנה בתרומות יא, ג, ונגד הסוגיא בחולין בה נאמר שמביאים ממשקה של זיתים וענבים, ואח"כ הביא דברי הירושלמי הנ"ל בלשון זה: "דבלקט מתחלה על מנת לעשות מהן משקה גם בשאר פירות יכול להביא משקה".

נמצא שהיפה עיניים מבין שלדברי הירושלמי, גם בשאר פירות אפשר להביא משקה שלהם, והוא שליקטן תחלה לכך, ולפי"ז ניתן לומר שהרמב"ם פוסק כסוגייתנו בחולין קכ ע"ב, שמשקה של שאר פירות אינו כמותן לשום ענין, וגם לבכורים אינו כלום, ואין שום נפקא מינה אם ליקטום מתחילה למשקה או לאו, ורק במשקה של זיתים וענבים הוא מפני שמביאים מהם בכורים, ובזה גם לפי הירושלמי אין צורך שילקטום לשם משקה מלכתחילה, וע"כ כתב הרמב"ם בסתם, שמביאים משקה מזיתים ומענבים לבכורים, ולא התנה בזה שום תנאי. ואפילו אם נאמר שהירושלמי סובר שגם בזיתים וענבים צריך שילקטו אותם מתחילה למשקה, מ"מ אין אנו סוברים כירושלמי החולק על הסוגיה בחולין.

נעמיק עוד בירושלמי בחלה ד, ה. וכך נאמר שם:

תנינן תמן אין עושין בכורים משקין, רבי הילא בשם רבי לעזר, כיני מתניתין אין עושין ביכורים משקן אפילו משזכו בהן בעלים, והתני דרך ביכורים משקה להביאן, מנין שיביא? תלמוד לומר תביא. תיפתר שליקטן משעה ראשונה על מנת כן, וכאן לא לקטן משעה הראשונה על מנת כן.

והנה ממה שכתוב: " כיני מתני' אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים", נראה שמפרשים במשנה ש"אין מביאין" היינו שאין עושים מהם משקה, ונראה שמפרשים את זה בשאר פירות שעליהם נאמר שאין מביאים אותן משקה, ומפרש הירושלמי שאפילו זכו בפירות כבר, אסור להם לעשותן משקה. 

וכפי הנראה שלזה כיוון בפירוש מלאכת שלמה במשנה בתרומות יא, ג, שכתב שבירושלמי מפרש שאין עושין בכורים משקין ומיירי בכהן שניתנו לו. וכאמור נראה שהירושלמי מפרש את זה על שאר פירות, שבזה אמרה המשנה שאין מביאים מהם משקה, ומפרש הירושלמי שגם אחר שזכו בהם, אין עושים מהם משקה. וזה ממש כדברי היפה עיניים בחולין שם.

כך גם פירש בפירוש מראה הפנים בירושלמי בחלה שם: "וכבר כתבתי בתרומות שם ד"ה והתני וכו' דטעמיה דהרמב"ם דלא סמך אהאי ברייתא, משום דלמאי דמפרש לה הכא משמע, דאפילו בשאר משקין אם ליקטן משעה ראשונה לכך מביא, וזה נגד הגירסא דהתם (ר"ל דאותה ברייתא הובאה גם במסכת חולין (ק"כ ע"ב) ושם הגרסא היא:) הביא ענבים ודרכן מנין וכו'. אלמא רבויא דתביא לענבים ודרכן, הוא דאתא. וגם לגרסא דחולין קשיא, שהרי בזיתים וענבים אפילו לכתחילה מביאין כדתנן בתרומות וכו'". 

לפי זה הירושלמי שאמר "והוא שלקטן מלכתחילה", הוא להכשיר גם המשקה בשאר פירות, וזה דלא כסוגיא בחולין כלל, וע"כ לא כתב הרמב"ם תנאי זה שצריך שילקטו אותם מתחילה לשם כך.

עוד כתב שם, שהמפרשים שתמהו על הרמב"ם היו סוברים, שהירושלמי מקשה מהמשנה בחלה ד, יא, שלא קבלו מיוסף הכהן יין ושמן לבכורים, על המשנה בתרומות יא, ג, אבל באמת אינו כן, שהרי בירושלמי תרומות יא, ג ג"כ הקשה כן, ולא הזכיר את המשנה בחלה כלל, אלא הקושיא היא מהמשנה בתרומות לברייתא "תביא - רבויא הוא". וכתב שם שהכל בשאר משקין מתפרשת לפי הגירסא שכאן, "וא"כ ממילא אין לנו אלא כסתמא דמתניתין דתרומות [יא, ג], משום דמתניתין דהכא (בחלה) לא אתיא אלא כהאי תנא דברייתא דהעור והרוטב, לפי גירסא דהתם, וא"כ יחידאה היא, ול"ק כלל דאמרן". ועיין עוד בירושלמי תרומות יג, ג ד"ה והתני, שכתב בכל הדברים הללו.

וממילא מובן למה לא כתב הרמב"ם את החילוק האמור בירושלמי, מאחר שזה נאמר לגבי שאר פירות שעשאן משקה, ואנו סוברים כמו המשנה בתרומות וכמו הסוגיא בחולין, שאין להביא שום משקה לביכורים, כי אם תירוש ויצהר לבדם.

וכבר כתבתי שלפי הסוגיא בחולין עולה שדין היין והשמן, כדין הענבים והזיתים ממש לכל הדינים ולכל העניינים ועיקר הלימוד הזה הוא מביכורים ומתרומה, והם בית אב בזה לכל שאר הדינים כמו ערלה והקדש וטבל ושביעית וכלאי הכרם והחדש, ועוד, וע"כ אין מקום בראש להעלות תנאים וסייגים על היין והשמן בשביל הביכורים. והירושלמי רוח אחרת עמו וכמ"ש לעיל באורך.

הכלל העולה דגם בביכורים דלא מביאין משקה, דכתיב פרי פרי ולא משקה. מ"מ העיקר לדינא דזה רק בשאר פירות, אבל בזיתים וענבים דין המשקין שלהם כדין הפרי בלא שום הבדל כלל ועיקר. 

אחר הדברים הנ"ל שבתי וראיתי בביאור הגר"א בירושלמי תרומות יא, ג:

ה"ג תמן תנינן יוסף הכהן הביא ביכורים יין ושמן ולא קבלו ממנו, פירוש וקשיא על מתני' דתני אין מביאין וכו'. אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים, משמע דמן הזיתים וענבים מביאין, וכאן אמרת הכין כדפירשית: ר' אילא בשם ר' לעזר כיני מתני' אין עושין בכורים משקין וכו'. אבל להביא אפי' מזיתים וענבים אין מביאין אלא של כהן מותר לעשות משקין מזיתים וענבים: ת"ל תביא, פי' אלמא שמותר אפי' להביא, ואמאי לא קבלו ממנו: ה"ג א"ב יודן מודו ר"א ור"י בזיתים וענבים טהורות שיעשו, על מה נחלקו, על הטמאים וכו'. 

ובודאי שהגר"א אינו גורס כמראה הפנים שכתב שהירושלמי לא הזכיר את המשנה ממסכת חלה על יוסף הכהן, וקושית הירושלמי היא מהמשנה בתרומות לברייתא דתביא לרבות משקים. והגר"א ז"ל פתח דבריו במשנה דיוסף הכהן, והוא גורס כן בירושלמי. ואין ספק שזו הייתה גירסת מרן בכסף משנה, וע"כ כתבו שהירושלמי העמיד את המשנה בתרומות שליקטם לשם כך, והמשנה של יוסף הכהן בשלא ליקטום מתחילה לשם כך, ותמהו על הרמב"ם שלא כתב חילוק זה. 

ואולם לפי הגירסא של הגר"א גם כן לא קשה על הרמב"ם, מפני שר' אילא מפרש את המשנה בתרומות שמביאים ביכורים מענבים ומזיתים, היינו שעושים מהם הכהנים משקים, אבל להביא מהן משקה לא. ולפי"ז מובן למה הרמב"ם לא פסק כירושלמי, מאחר שהירושלמי אוסר להביא בכורים יין ושמן כלל, ובסוגיא בחולין מפורש שמביאים בכורים מיין ושמן.

אלא על פי דברי הגר"א נראה שחזרו והקשו, ובפירוש כתב "אלמא דמותר גם להביא יין ושמן", אך בדברי הגר"א לא נזכר כלל החילוק שליקטו מתחילה לכך או לא, ובדברי הכ"מ וסיעתו רואים שהם כן גורסים חילוק זה. 

ובביאור הגר"א לירושלמי בחלה ד, ה ד"ה תמן תנינן אין מביאין משקין ביכורים וכו': "דסיים התם חוץ מזיתים וענבים משמע בזיתים וענבים מותר להביא, והכא אמרת שהביא ביכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו. וע"ש עוד בזה, ואח"כ כתב: "ת"ל תביא אלמא שמותר להביא בכורים משקה וכו': התם בשל קטן משעה ראשונה. פי' לכך מותר להביא". נמצא שגם הגר"א ז"ל גורס בירושלמי חילוק הזה. ומכך שמביא את הקושיה מהמשנה בתרומות על המשנה בחלה עם יוסף הכהן, שמדובר רק במשקים מזיתים וענבים ולא בשאר פירות. ולגירסא זו א"א לתרץ כתירוצו של מראה הפנים הנ"ל. וזו היא קושיית הכסף משנה.

ולפי מה שכתבתי לעיל להוכיח מהסוגיא בחולין החולקת על דברי הירושלמי, הדברים ברורים. 

202 בביאור ההלכה שם כתב: "אא"כ הפרישן", ונראה שטעות דפוס הוא, מאחר שבא לדמות תרומה לבכורים ובבכורים אמרו בשליקטן מתחילה לכך, וגם בתרומה צ"ל כן, בשליקטן מתחילה לכך. ועוד, שהליקוט קובע מהו גמר מלאכה, שאם הגוי בצר ענביו למוכרן בשוק לאכילה וישראל עשה מהן יין פטור מתרו"מ בנגמרה מלאכתן בידי הגוי, אבל אם בצרן לצורך היהודי שיעשה מהן יין חייבים בתרו"מ, מאחר שלא נגמרה מלאכתן עד שיעשה יין, והו"ל גמר מלאכתן בידי ישראל, וכ"כ בשם תשו' מרן ז"ל. אבל הפרשת התרו"מ לא מעלה ולא מוריד לענין זה. ובע"כ צריך לומר שטעות דפוס היא וצ"ל אא"כ בצרן לשם כך, שבזה לא הוי גמר מלאכה עד שיעשום יין או שמן.

למעבר לחלק א'