איסור כלאי זרעים בהנבטה ביתית של קטניות

שאלה

קטניות מונבטות הינן מזינות וקלות לעיכול. אופן ההנבטה הוא כדלהלן: משרים סוגים שונים של קטניות במים במשך לילה, מסננים את המים, משאירים את הקטניות במסננת לצורך ניקוז הנוזלים ומניעת ריקבון. מכסים את הקטניות במגבת לחה ושוטפים כמה פעמים ביום, עד שנובטים שורשנים, מעין 'זנבות' קטנים מהקטניות.

השאלה היא האם הנבטת כמה מיני קטניות יחד אסורה משום איסור כלאי זרעים.

תשובה

א. יש מחלוקת האם יש איסור של זריעת כלאי זרעים בבית, ואם ישנו, האם הוא מדאורייתא או מדרבנן. בירושלמי (ערלה פ"א ה"ב) יש הבחנה בין ערלה לבין מעשרות. איסור ערלה נוהג אף בבית, שכן נאמר בפסוק 'כי תבאו אל הארץ', ובית נחשב 'ארץ'. אך חיוב מעשרות אינו נוהג בבית, שנאמר 'היוצא השדה' ובית אינו נחשב 'שדה'. לפי זה איסור כלאיים כמוהו כחיוב מעשרות[1], שכן נאמר בפסוק 'שדך לא תזרע כלאים'. נוסף על כך יש מחלוקת בין הרמב"ם לבין הראב"ד, האם אין חיוב מעשרות בבית בכלל או שמא אין חיוב מדאורייתא אך ישנו מדרבנן. הראב"ד פוטר לגמרי והרמב"ם כתב (הל' מעשר פ"א ה"י): 'ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם', ולפי זה הוא הדין גם בכלאיים. למעשה נוקטים שכלאי זרעים בבית אסורים מדרבנן.

ב. הנבטת הזרעים נעשית באופן שהזרע מנותק מן הקרקע, ודינה כזריעה בעציץ שאינו נקוב. לכן אין כאן איסור כלאיים מדאורייתא אלא רק איסור דרבנן, כדברי הרמב"ם (הל' כלאיים פ"א ה"ב): 'אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב מכין אותו מכת מרדות'.

ג. הנידון כאן אינו עונה בדיוק להגדרה: 'זריעה בעציץ שאינו נקוב', שכן הזרעים אינם גדלים על אדמה או על כל מצע גידול אחר. נחלקו הפוסקים בדין גידולי מים לעניין שביעית, תרומות ומעשרות וכלאיים. שו"ת 'נחפה בכסף' (ח"א יו"ד סי' ה) דן לגבי נתינת צמח החבצלת בצנצנת של מים שיש בה קצת עפר בשביעית. במקרה זה הוא אוסר, אך מבואר בדבריו שבלא עפר אין נתינה כזו נחשבת לזריעה. אף שו"ת 'שדה הארץ' (ח"ג יו"ד סי' כח) אסר באותה שאלה, מפני שהצמח גדל מחמת העפר המועט שבצנצנת, וגם לדבריו משמע שבלא העפר אין זו נחשבת לזריעה. כך כתב גם הרה"ג יעקב אריאל שליט"א, (שו"ת 'באהלה של תורה' ח"ד, עמ' 385-381). לעומת זאת, הגרצ"פ פרנק (שו"ת 'הר צבי', זרעים ח"ב, סי' לא), נשאל על זריעה בשביעית במתקנים שמיוחדים לגידולי מים, שיש בהם אמצעים מלאכותיים שונים הגורמים להנבת יבול מסחרי, ואסר זאת. הגרצ"פ פרנק מקשה על הכרעתו לאיסור מן התוספתא (ליברמן, כלאים פ"א הי"ד): 'הזורע דבר המצמיח... על גבי סלע ועל גבי אמת המים פטור' וכן מן הירושלמי (כלאים פ"א ה"ט)[2]: 'מודה ר' שמעון בן לקיש בזורע על גבי הים... על גבי סלעים... שהו פטור'. מכאן שזריעה בגידולי מים אינה נחשבת זריעה, כי אמת המים אינה בכלל 'שדך לא תזרע כלאים'. על כך הוא משיב שהתוספתא והירושלמי דברו בהווה, לאמור: אף שהזרע הוא בר צמיחה, המקום אינו מקום גידול, ולכן הוא נחשב כזורע לאיבוד. אבל כשזורעים גידולי מים במתקנים שמיועדים לכך, ואשר מסוגלים להוציא יבול מסחרי, אין זו זריעה לאיבוד ולכן יש לאסור, וכלשונו:

משא"כ בנד"ד שחידשו לזרוע ע"ג מים זריעה שהיא ברת קיימא, והגידולים עושים פרי, אפשר לומר דהוי בכלל זריעה ממש לכל דבר.

ובהערה הוסיף הגרצפ"פ:

וחכם אחד העיר לי דיש לומר דבעציץ שאינו נקוב הטעם הוא שאין זה דרך זריעה... מה שאין כן הכא דעיקר גידולו הוא באופן זה.

בנידון דידן, ההנבטה נעשית באמצעים פרימיטיביים, והקטנית מסוגלת אמנם להוציא שורשנים ועלעלים, אך ברגע שהצמח ימצה את יכולת הצמיחה מן הקטנית הוא ייבול. הצמח אינו מסוגל לגדול והוא בוודאי לא מסוגל להוציא פרי. זאת בניגוד למקרה שדן בו הגרצ|"פ פרנק שהגידול במים לווה באמצעים מלאכותיים שונים, המאפשרים את גידול הצמח והשגת יבול מסחרי. לכן במקרה דידן יש מקום לומר שאף הגרצ"פ פרנק יודה שאין זו זריעה.

אמנם יש מחלוקת בין הפוסקים, האם חייבים באיסור כלאיים מיד בעת הזריעה או בעת ההשרשה[3]. לדעת הפוסקים המחייבים בעת הזריעה היה מקום לאסור שהרי הזרע נובט, אף על פי כן, היות והנביטה הזו אינה מסוגלת לגדול יותר מאשר כמה סנטימטרים, ובוודאי אינה מסוגלת להוציא פרי, יש לומר שאין זו זריעה. יתר על כן, אם אדם זורע שני מינים והוא מתכוון לעקור אותם לפני שהצמח מוציא פרי, ישנה מחלוקת הפוסקים האם הוא חייב באיסור כלאיים, ועיין בחזו"א, (כלאיים סי' ב ס"ק ד), שם הוא סובר שאינו אלא איסור דרבנן[4]. בנידון דידן לא רק שהזורע מתכוון לעקור, אלא שמלכתחילה אין זריעתו מסוגלת להצמיח ולהוציא פרי, ולכן כאמור, ייתכן שאינה נחשבת לזריעה.

סיכום

הנבטה ביתית של מיני קטניות לצורך אכילתן היא, לכל היותר, אסורה מדרבנן, שכן היא מתבצעת בבית, ובאופן שהזרע מנותק מן הקרקע. לדעת פוסקים רבים זריעה בגידולי מים ללא אדמה כלל אינה נחשבת לזריעה. בנידון דידן, שההנבטה אינה מקצועית, הצמח אינו מסוגל לגדול והזורע אינו מתכוון לגדל את הצמח, יש מקום להקל ולהנביט אותם ללא הפרדה בין המינים. יש לציין שעסקנו בהנבטה במים, ללא מצע גידול, אך אם מנביטים את הקטניות על מצע גידול (אפילו על צמר גפן), יש להפריד בין המינים.

[1] עי' 'חוקות הארץ', פ"א ה"א, עמ' 30.

[2] מהד' האקדמיה ללשון העברית, עמ' 148, שו' 43-41.

[3] עי' חוקות הארץ פ"א ה"א, אות ו (עמ' 31).

[4] ועי' עוד שו"ת באהלה של תורה ח"ד, סי' כט (עמ' 240-238), לגבי ניסויים בכלאיים.