פירות שחנטתם מוקדמת - חלק א'

ראשי פרקים:

הצגת הבעיה

       א. מהי חנטה

       ב. האם יש להפריש בספק רק מע"ש או שיש להפריש גם מע"ע

1. שיטת הרמב"ם: רק מע"ש
2. שיטת הר"ש: גם מע"ע
3. שיטת הראב"ד כשיטת הר"ש.

       ג. ביאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד

1. האם אומרים "המוציא מחברו עליו הראיה" במתנות עניים
2. האם לדעת הרמב"ם צריך לקרא שם למע"ע
3. טבל אינו בטל ברוב
4. שיטת המהר"י קורקוס
5. תמיהת הגר"א על השו"ע בספק מע"ש או מע"ע.

       ד. הפרשה משנה על חברתה

1. משמעות הבילה
2. בילה ביבש לדעת הרמב"ם
3. הגרשז"א: הבדל בין תערובת של חיוב ופטור לבין תערובת פירות משנים שונות
4. ביטול פירות משנת מע"ע בפירות משנת מע"ש
5. שיטת ה"טורי אבן": בתערובת אין להפריש מיניה וביה.

       ה. סיכום  

* * *

הצגת הבעיה

רוב הפירות, הן הקיציים והן החורפיים, חונטים זמן רב למדי לאחר ט"ו בשבט. אך ישנם כמה סוגים של פירות שמועד החנטה שלהם מוקדם כגון האתרוג, הלימון, השקד, השסק, ולפעמים אף האפרסק. מועד החנטה של פירות אלו תלוי מאד במידת הקור שהיה בחורף, אך בעיקר במידת החום שגורמת להתעוררות של העצים. בשנה שעברה נמסר לנו שהיו עצי אפרסק מאיזור לכיש שחנטו זמן רב לפני ט"ו בשבט. יתר על כן, ישנן שיטות גידול כאלה שאינן מסתמכות על האקלים הטבעי בלבד, כגון גידול עצי אפרסק בחממה, והעצים מקבלים בחודשים טבת- שבט, חום שרגיל בחודשי הקיץ.

כלל יסודי בדיני תרומות ומעשרות הוא, שהחנטה קובעת את שנת המעשר. אם הפרי חנט לפני ט"ו בשבט הוא משתייך לשנה הקודמת, למשל לשנה השניה, ואם הוא חנט לאחר ט"ו בשבט הוא משתייך לשנה השלישית.

בגידולים אלו יכולה להתעורר בעיה של חנטה בחודש שבט שהוא חודש המעבר של שנת המעשר. מכיון ששנת המעשר של כל פרי נקבעת בהתאם לחנטתו לפני או אחרי ט"ו בשבט, נוצר מצב שיש מטע שלם שחלק מפירותיו משתייכים לשנה אחת וחלקם משתייכים לשנה שלאחר מכן. הפירות של המטע מעורבים ולא ניכר אלו פירות משתייכים לשנה השניה ואלו - לשנה השלישית.

הבעיה ההלכתית מתחלקת לשתים: א. האם חייבים להפריש מעשר שני כדין מעשר השנה השניה, או מעשר עני כדין השנה השלישית.

ב. מכיון שהפירות מעורבים נמצא שמפרישים פירות שנה אחת על פירות שנה אחרת.

א. מהי חנטה לפני שמתחילים לברר את הבעיות שהעלנו לעיל יש לברר מהי חנטה. נושא זה נידון בהרחבה במאמרו של הרב יעקב אריאל שליט"א בספר "התורה והארץ" א' 1. ישנה מחלוקת בין התוס' 2 לבין הרמב"ם 3

בהגדרת החנטה. התוס' ודעימיה סוברים, שהחנטה היא תחילה היווצרות הפרי, לאחר נבילת הפרח או קצת לאחריה. נחלקו המפרשים בהסבר שיטת הרמב"ם, מהי חנטה לדעתו? יש אומרים 4 שזהו שלב שהוא קרוב להבשלת הפרי. לפי זה, הבעיה שהעלינו לעיל היא מעשית בכמה סוגי הדרים כגון "ולנסיה" וכדו' (בחודש שבט ה"ולנסיה" נמצאת בשלב הבשלה מתקדם). הרב יעקב אריאל שליט"א מסיק במאמרו הנ"ל, שלדעת הרמב"ם החנטה זהה או קרובה לשליש גידול 5. לפי דעת התוס' ואף לפי ההסבר האחרון בדעת הרמב"ם, הפירות שהזכרנו לעיל (השקד, השסק וכו') יכולים להגיע לשלב החנטה בתקופת חודש שבט, אך מובן שהדבר תלוי במזג האויר באותה שנה.

להלכה מחלוקת זו לא הוכרעה. אמנם השו"ע 6 מעתיק את לשון הרמב"ם: "וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט וכו'".

אך אין להסיק מכך שיש לנהוג למעשה כדעת הרמב"ם, כי הפוסקים נמנעו מהכרעה בשאלה זו, כפי שביטא זאת הרא"ש 7 בהקשר לשאלה אחרת בדיני ערלה: "ויראה דהאידנא, אין חנטה בשום אילן קודם ט"ו בשבט, ולכך אין נזהרים בערלה אלא שלש שנים וכו'".

גם בכרם ציון בהלכות פסוקות על הלכות תרומות 8, משתמע שאין הכרעה ברורה בשאלה זו. וכך נראה ב"חזון איש" 9, אשר מביא בהלכות ערלה את שתי הדעות שהזכרנו לעיל, אף שבהלכות שביעית 10 כתב: "ולענין הלכה כבר הכריע בשו"ע סי' שכ"א סעי' קכ"ה כהרמב"ם".

עכ"פ ישנם מקרים, בתנאים מסויימים של מזג אויר שהפירות מגיעים לשלב של שליש גידול בט"ו בשבט. יתר על כן, הגרצ"פ פרנק זצ"ל כתב בכרם ציון 11 שלדעת הרמב"ם "עונת המעשרות" היא השלב הקובע לענין קביעת המעשר שיש להפריש (מעשר שני או מעשר עני), אך הוא מודה שלענין הפרשה משנה על חברתה ה"חנטה" היא הקובעת.

ישנה נקודה נוספת שראוי לציינה והיא שבפירות הדר נחלקו הפוסקים אם השלב הקובע הוא חנטה, כדין כל פירות האילן, או שדינם כדין אתרוג, שלגביו הלקיטה היא הקובעת את שנת המעשר 12.

ב. האם יש להפריש בספק רק מע"ש או שיש להפריש גם מע"ע^ נאמר במשנה במס' מכשירין (פ"ב מי"א): "פירות שניה שרבו על של שלישית, ושל שלישית - על של רביעית וכו', הולכין אחר הרוב. מחצה למחצה - להחמיר".

1. שיטת הרמב"ם: רק מעשר שני הרמב"ם בפירושו למשנה מפרש את הסיפא של המשנה: "מחצה למחצה להחמיר" שאם אנו מסופקים אם הפירות הם משנה שניה או שלישית יש להפריש רק מעשר שני ולא מעשר עני. ישנה חומרה במעשר שני שאין במעשר עני. מעשר עני הוא ממון הדיוט ואין בו קדושה, ולעומתו מעשר שני נחשב ממון גבוה, יש בו קדושה והוא "טעון הבאת מקום". בצורה מקבילה מפרש הרמב"ם גם את ספק השנים שישית ושביעית: שיש לנהוג קדושת שביעית בפירות כדין פירות שביעית, וכך גם פסק הרמב"ם להלכה 13.

2. שיטת הר"ש: גם מעשר עני הר"ש מפרש בצורה שונה את המילה "להחמיר" המובאת במשנה. "מחצה למחצה להחמיר" - אם יש בתערובת מחצה מן הפירות משנת מע"ש ומחצה משנת מע"ע, יעשה כדלהלן: מפריש עשירית מהפירות, קורא לעשירית זו שם מע"ש, פודה את המעשר שני על כסף ואותו יקח לירושלים ואת הפירות יתן לעני. אם רוב הפירות הם משנה זו או מהשנה האחרת נקבע דין הפירות עפ"י הרוב 14.

3. שיטת הראב"ד כשיטת הר"ש הראב"ד בהשגתו על הרמב"ם (הל' מעשר פ"א הי"א) כותב: "ולמה לא יפריש מעשר עני? והלא יש עליהם איסור טבל ואוסר במשהו! ומצינו לר' עקיבא על ספיקו עישר שני עישורים מע"ש ומע"ע ואפילו אחר הרוב אין לילך באיסורי טבל אלא בדמאי פ"ה ממע"ש ירושלמי".

טענת הראב"ד כנגד הרמב"ם היא כפולה: א. כל זמן שלא מפרישים מעשר עני מתוך הפירות הרי שהפירות הם טבל, מדוע א"כ הרמב"ם מסתפק בהפרשת המעשר שני במקרה של ספק? ב. איך קבע הרמב"ם שהרוב בתערובת קובע את שנת המעשר של התערובת הרי הלכה נקוטה בידינו, שאין הולכים בטבל אחר הרוב 15 (מה שא"כ בדמאי)! הראב"ד מביא ראיה לדבריו מ"מעשה דר' עקיבא" 16. הגמ' מספרת שר' עקיבא קטף אתרוג באחד בשבט של שנה שלישית. מועד החנטה של אותו אתרוג היה שנה קודם, לפני ט"ו בשבט. ר"ע הסתפק אם יש לנהוג באתרוג כדעת ר"א הסובר שהחנטה קובעת באתרוג ודינו כדין פרי של שנת מעשר שני או שהלקיטה קובעת ומפרישים ממנו מעשר עני. הירושלמי דן איך בפועל ר"ע עישר שני עישורים הרי "המרבה במעשר - מעשרותיו מקולקלים" 17.

וז"ל הירושלמי: "מה עשה לו? קרא שם למעשר שני שבו, ופדיו, ונותנו לעני".

הירושלמי אומר שהוא קרא לפירות שם של מעשר שני, חילל את הקדושה על כסף ואותו הביא לירושלים 18 ואת הפירות הוא נתן לעני. מסתבר שר"ע קרא שם מעשר עני לפירות שהוא נתן לעני, ואכן התוס' בערובין 19 מביא את דברי הירושלמי ומפרש שעישר על תנאי.

ג. ביאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד 1. האם אומרים "המוציא מחברו עליו הראיה" במתנות עניים המחלוקת הבסיסית בין הרמב"ם לבין הראב"ד היא, האם בכל ספק של חיוב מעשר עני אנו אומרים: "המוציא מחברו עליו הראיה". כך היא דעת הרמב"ם ולכן, כשאנו מסופקים, אם הפירות הם משנת מעשר שני או משנת מעשר עני - פטור ממעשר עני. הראב"ד ודעימיה סוברים שבמתנות עניים ומעשר עני בכלל, ישנו לימוד מהפסוק המחייב את בעל הפירות לתת את מה שלמעשה שייך לעניים גם במקרה של ספק. דין זה נלמד בגמ' בחולין 20 מהפסוק "עני ורש הצדיקו" אמרו חז"ל: "צדק משלך ותן לו". לדעתו דין דמאי שונה מדין שאר ספיקות, כיון ש"רוב עמי הארץ מעשרים הם", וחז"ל לא תיקנו לתת מעשר עני.

האמת היא, שגם לדעת הרמב"ם לא בכל מקרה של ספק פטורים מנתינת מעשר עני. בהלכה ז' כותב הרמב"ם שהאביונות, פרי שלא ברור אם הוא מוגדר כירק או כאילן, ובגלל הספק הזה מסופקים אם הוא חייב במעשר שני או מעשר עני - הדין הוא שמעשר את שני המעשרות.

וז"ל הרמב"ם (הל' מעשר פ"א ה"ז): "האביונות של צלף נותנין עליהן חומרי אילן וחומרי זרעים. שאם היו משנה שניה שנכנסה לשלישית, ונלקטו קודם ט"ו בשבט - מפרישין מעשר ראשון, ואחר כך מפריש מעשר אחר ופודהו, ואחר שפודהו נותנו לעניים, ואוכל פדיונו בתורת מעשר שני, ונמצא כמי שהפריש מעשר שני ומעשר עני".

המפרשים הבחינו בין ספיקא דדינא כדוגמת ה"אביונות" והמקרה של ר' עקיבא לבין ספק בתערובת, אך סברות שונות נאמרו בחילוק זה. ה"בית מאיר" 21 מסביר, שספיקא דדינא הוא חסרון חכמה ולכן אי אפשר להיפטר מחיוב מעשר עני מטעם "המוציא מחברו עליו הראיה", אך בספק שבתערובת - פטור.

ה"אור שמח" 22 הסביר שבספק שבתערובת - פטור מחיוב מעשר עני, מפני שברוב השנים חייבים להפריש מעשר שני ואזלינן בתר הרוב. לעומת זאת, בספיקא דדינא רוב השנים אינו מברר את שנת המעשר של הפירות, ולכן חייב במעשר עני.

ה"חזון איש" 23 מסביר שבספק שבתערובת החיוב במעשר עני אינו ברור, ולכן פטורים בגלל "המוציא מתברו עליו הראיה", אך בספיקא דדינא שיש חזקת חיוב - חייבים.

2. האם לדעת הרמב"ם צריך לקרוא שם למע"ע כאמור, הרמב"ם סובר שמקרה של ספק - פטור מנתינת מעשר עני. לא ברור מתוך דבריו אם קורא שם למעשר עני, כפי שמתבאר בירושלמי במקרה של ר' עקיבא.

ה"בית מאיר" מבין בפשטות שהמחלוקת בין הרמב"ם לבין הראב"ד היא רק בנוגע לחיוב הנתינה, אך גם הרמב"ם מודה שיש לקרוא שם על תנאי: "אם הפירות משנת מעשר עני הרי הם מעשר עני".

למעבר לחלק ב'