חיוב תרומות ומעשרות בפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט בשנה השמינית

א. ראש השנה לאילנות

הרמב"ם (פ"ד ה"ט) קובע שראש השנה, דהיינו תאריך תחילתה של שמיטה וסיומה הוא א' בתשרי גם בפירות האילן:

באחד בתשרי ראש השנה לשמיטין וליובלות. פירות שישית שנכנסו לשביעית, אם היו תבואה או קטניות או פירות האילן והגיעו לעונת המעשרות קודם ראש השנה הרי אלו מותרין...

כלומר פירות שחנטו לפני א' בתשרי של שנה שביעית משתייכים לשנה השישית, אלו שחנטו לאחר א' בתשרי בשנה השביעית הם פירות שביעית ואם הם חנטו לאחר א' בתשרי בשמינית, הם משתייכים לשנה השמינית. מאידך לעניין המעשרות, ט"ו בשבט הוא התאריך הקובע בפירות האילן; וכ"כ הרמב"ם (הל' מע"ש פ"א ה"ב):

באחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר תבואות וקטניות וירקות... ובט"ו בשבט הוא ראש השנה למעשר האילנות... וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של שלישית, אע"פ שנגמרו ונאספו אחר כן בסוף שנה שלישית מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני...

ומכאן הבעיה שהצגנו לעיל: פירות שחנטו לאחר א' בתשרי יצאו מכלל פירות שביעית, מאידך כיוון שהם חנטו לפני ט"ו בשבט – לכלל שנה ראשונה לא נכנסו. לכאורה ברור שהפירות חייבים בתרו"מ, כי סיבת הפטור מתרומות ומעשרות בשביעית נובעת מכך שהפירות הפקר: 'שנת השמיטה כולה הפקר ואין בה לא תרומה ולא מעשרות כלל' (שו"ע יו"ד סי' שלא סעי' יט), וכיוון שהפירות הנ"ל אינם בכלל פירות שביעית, הם אינם הפקר וממילא חייבים בתרו"מ.[1] 

ישנן כמה נפ"מ לשאלה שהצגנו לעיל:

1. האם אכן חייב בתרו"מ אליבא דכו"ע, והאם אפשר אף לברך על הפרשה זו?

2. איזה מעשר חייב להפריש בפירות אלו: האם מעשר שני או מעשר עני?

3. ייתכן שאסור להפריש מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט, שכן מחד הפירות חייבים בתרו"מ אך מאידך לכלל שנה ראשונה לא נכנסו.

ב. חנטה או עונת המעשרות ויחסם לתאריך הקובע את השמיטה בפירות האילן

במאמרנו 'ראש השנה לאילנות בשביעית'[2] ביארנו באריכות את הקשר בין החנטה (= תחילת גידול) לבין התאריך ט"ו בשבט. לשיטת התוספות הקשר ביניהם הוא קשר מוחלט, ולכן מסתבר מאד לדעתם, שראש השנה לאילנות בשביעית אינו א' בתשרי כשיטת הרמב"ם אלא ט"ו בשבט כדין המעשרות.[3]  לשיטת הרמב"ם – לא החנטה קובעת, אלא עונת המעשרות (= סוף גידול) כפי שכתב הרמב"ם בהרבה מקומות, וזוהי שיטתו הן לגבי שביעית (לעיל) והן לגבי מעשרות (הל' מע"ש פ"א ה"ב).

נמצאנו א"כ 'רוכבים אתרי רכשי', כי אם אנו נוקטים שראש השנה לפירות האילן הוא א' בתשרי, השלב הקובע הוא עונת המעשרות (= סוף הגידול)[4] ואם החנטה היא השלב הקובע – אזי התאריך הקובע גם בפירות האילן הוא ט"ו בשבט.

זאת ועוד, אנחנו קבענו את התאריכים ואת הלוחות של קדושת שביעית בסוף הספר קטיף שביעית (עמ' 398-395) כנהוג בדרך כלל בארץ ישראל, עפ"י החנטה של התוספות, אף שהמחלוקת בין התוספות לבין הרמב"ם לא הוכרעה מעולם.[5] הסיבה לכך היא שאין אפשרות לנהוג שביעית שנתיים. בקושי אנו מצליחים בכך שנה אחת, ולא יעלה על הדעת לדרוש מן החקלאים לשווק את פירותיהם שנתיים דרך אוצר בית דין. וכבר כתבו התוס' (גיטין לו ע"ב, ד"ה ותקון):

והא דלא תקון נמי יובל זכר ליובל משום דאין רוב צבור יכולין לעמוד בה ליאסר בעבודת קרקע שתי שנים רצופות.[6]

סיכומם של דברים, הכרענו את ההלכה בנושאים הנ"ל עפ"י המנהג המקובל: נקטנו כדעת הרמב"ם לעניין שביעית, שא' בתשרי הוא ראש השנה לשביעית, מאידך קבענו שהחנטה (= תחילת גידול) הוא השלב הקובע את השנה כדעת התוספות ובניגוד לשיטת הרמב"ם (עונת המעשרות = סוף גידול).[7] אמנם לעניין הברכות בהפרשת תרומות ומעשרות, בוודאי יש לחשוש לדעת התוספות. לכן כל זמן שהפירות לא חנטו (=תחילת גידול) לאחר ט"ו בשבט, אין לברך את הברכות השייכות לתרומות ומעשרות,[8] שכן כאמור לדעת התוספות פירות אלו הם עדיין פירות שביעית,[9]ולכן יפריש בלא ברכה.

ג. מעשר שני או מעשר עני

לגבי השאלה אם יש להפריש מעשר שני או מעשר עני, יש לכאורה לדמות למקרים המיוחדים בהם חייבים בתרומות ומעשרות גם בשביעית, כדוגמת המקרה של פירות הגוי שנתמרחו על ידי ישראל. במקרה זה, נחלקו ר' יוסף קארו ור' משה מטראני, ואנו נוקטים להלכה כדעת ר' יוסף קארו שחייב. באיזה מעשר חייב במקרה זה? הרמ"א לשו"ע סי' שלא סעי' יט כתב:

וי"א אם עובד כוכבים מכר פירות בשביעית לישראל, וגמר מלאכתו ביד ישראל, חייבים בתרומה ומעשר, ומפריש מעשר עני כדין עמון ומואב.[10]

מקור הדברים במשנה ידים פ"ד מ"ג, לגבי הוויכוח בין ר' טרפון לבין ר' אלעזר בן עזריה בדין תרומות ומעשרות בעמון ומואב:

בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית גזר ר"ט מעשר עני וגזר ר"א בן עזריה מעשר שני... השיב ר"ט מצרים ח"ל =חוץ לארץ= עמון ומואב ח"ל מה מצרים מעשר עני בשביעית אף עמון ומואב מעשר עני בשביעית... אמר ר"ט מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני שיהיו עניי ישראל נסמכים עליה בשביעית אף עמון ומואב שהם קרובים נעשים מעשר עני שיהיו עניי ישראל נסמכים עליהם בשביעית...

וכמובן שארץ ישראל עצמה בוודאי קרובה היא יותר מעמון ומואב וממצרים, ולכן מן הדין לחייב מעשר עני. אך הגרש"ז אויערבאך טוען שחיוב מעשר עני בעמון ומואב, זוהי תקנה מיוחדת שנתקנה דווקא במקומות הקרובים לארץ ישראל כדי שהעניים ימצאו את מזונם בשביעית. כל מקרה אחר שאינו נובע מתקנה זו, ובו חיוב תרומות ומעשרות הוא מעיקר הדין, כדוגמת החיוב של פירות הגוי שנתמרחו על ידי ישראל (לדעת הבית יוסף) – מן הדין להכיל עליו את החיוב של מעשר שני מפני שאין משנים מן הסדר. הטענה של 'אין משנים מן הסדר' מוסכמת היא על הכל ואף על ר' טרפון כדברי המשנה שם:

אמר לו ר"א בן עזריה ישמעאל אחי אני לא שניתי מסדר השנים טרפון אחי שינה ועליו ראיה ללמד...

ועל טענה זו השיב ר' טרפון שיש מקום להכיל את התקנה 'כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית'. לכך מסכימים לדינא מרן הרב קוק זצ"ל (אדר היקר, אגרת טו, עמ' צד) וכן החזו"א (הל' שביעית סי' ט ס"ק יח ד"ה יו"ד).

אם כך הוא לגבי חיוב תרומות ומעשרות בפירות הגוי שנתמרחו על ידי ישראל בשביעית, ק"ו בן בנו של ק"ו שבפירות שכבר יצאו מן השביעית, ואשר לגביהם בוודאי לא שייכת התקנה של 'כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית' שיש לחייב אותם במעשר שני ולא במעשר עני כסדר השנים. ואמנם 'מהיות טוב אל תקרי רע' ולכן בנוסח הפרשת תרומות ומעשרות כדאי להוסיף 'ואם הפירות הם משנת מעשר עני הרי מה שקראתי בשם מעשר שני יהיה מעשר עני.[11]

רשימה של פירות שייתכן שהחנטה (=תחילת גידול = לאחר נבילת הפרח) שלהם בין א' בתשרי לבין ט"ו בשבט. הדברים תלויים בזנים השונים, באזורי הגידול ובאקלים של אותה שנה. תיתכן חנטה בתקופה זו בזנים מוקדמים ובאזורים חמים. רשימה נוספת היא של פירות שייתכן שהפירות מגיעים לשלב של 'עונת המעשרות' בין א' תשרי לבין ט"ו בשבט.

סיכום

א.פירות שעונת המעשרות שלהם בין א' בתשרי לבין ט"ו בשבט (אך חנטו לפני א' בתשרי), חייבים בתרומות ומעשרות אך אין לברך על ההפרשה. אם החקלאי חתם על חוזה עם אוצר בית דין או בעל בית שהפקיר בפועל את פירותיו, אין הפירות הנ"ל חייבים בתרו"מ.

ב.גם פירות שהחנטה שלהם בין א' בתשרי לבין ט"ו בשבט, חייבים בתרו"מ ללא ברכה.

ג.לכתחילה אין להפריש מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט וכן להיפך.

ד.מעיקר הדין יש להפריש מעשר שני, אך אין לברך על החילול.

ה.'מהיות טוב' כדאי להוסיף בנוסח ש'אם הפירות הם משנת מעשר עני, הרי מה שקראתי בשם מעשר שני יהיה מעשר עני'.