הגדרות כלליות לגמר מלאכה - חלק ד' | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

הרדב"ז מתרץ תירוץ נוסף לסתירה ברמב"ם. גם בהלכח ח' מסכים הרמב"ם שכבר בהתחלת מלאכת השפשוף נחשב הכל כנגמרה מלאכתו. אך מתי נחשב ש"התחיל"? אומר הרדב"ז: "לא נקרא מתחיל עד שישפשף ' (האחת 59') כל צורכו".

אבל ברגע ששפשף את האחת כל צורכו - אה"נ שנקבע הכל! זה מה שחידש הרמב"ם בהלכה ח': "כיון שגמר כל צורכו נגמרה מלאכתן".

לסיכום אפשר לומר לדעת הרמב"ם שגמר המלאכה המדובר הוא שפשוף. ישנו מצב שלא די בכך, ולא נגמרה המלאכה עד שישפשף כל צורכו.

לעומת זאת, יש מצבים שבהם לאחר שגמר מלאכת אחד מן הפירות - כולם נטבלו! למשל: אם מתכוון לשפשף כולם, או במקרה שעושה את גמר המלאכה בבית. לפי המהר"י קורקוס והכסף משנה במקרים אלו נגמרו כולם מיד כשגמר את הראשון. או לפי הרדב"ז בתירוצו האחרון: כאשר משפשף את האחת כל צורכו - הוקבע הכל 60! בשערי צדק 61 פוסק: "ומשהתחיל לגמור מלאכתו, הרי זה כאלו גמר הכל. כיצד? הכניס קישואין לביתו קודם שישפשף - משיתחיל

לשפשף אחת ע"ד לשפשף כולם נקבעו כולם למעשר, וכן כל כיוצא בזה 62".

החידוש בדבריו הוא, שנעשתה כאן השלכה לכל הפירות והירקות. גמר המלאכה של חלק מהפירות - נחשב גמר מלאכה לכל הפירות. אמנם יש לציין שכדוגמא לכלל הביא את המקרה המקורי של קישואים, ושם כבר ראינו שמדובר במקרים מאד מסוימים, כגון שהכניסם לביתו. אעפ"כ לא ציין זאת השערי צדק בכלל שנקט. מכאן משמע, שלדעתו הדין נכון אפילו לא הכניסם לביתו! ניתן למעשה לדייק ברמב"ם עצמו שהדין תקף גם לפירות אחרים. הרמב"ם בהלכה ד' כותב: "הכניס קישואין ודלועין לבית קודם שישפשף, משיתחיל לשפשף אחת, נקבעו הכל למעשר. וכן כל כיוצא בזה".

מכאן השלכה חשובה לענין גמר מלאכה בבית חרושת ובמערך מיון! יתכן שברגע שהמשלוח הראשון עבר מיון ואריזה, כל מה שבבית האריזה נגמרה מלאכתו למעשרות! השאלה עולה גם בשדה: ברגע שכלי אחד התמלא בפרי - כל שאר הפירות התלושים נגמרה מלאכתן למעשרות - ויהיו אסורים באכילת עראי, ומותר יהיה לכתחילה לתרום מזה על זה. (ברור שלענין פירות שיתלשו לאחר גמר הערימה האחת, אין בהם גדר גמר מלאכה, ואפשר לאכול מהם עראי.)

ראיתי התיחסות לענין זה של הרב אברהם הלל גולדברג שכתב, שאם אנו מגדירים את האריזה בשקים כגמר מלאכה סופית, יתכן שאף התוצרת שטרם נארזה - נקבעה אף היא, שכן משמע מהרמב"ם בפ"ג ה"ד. נכון שדברי הרמב"ם נאמרו ביחס לגמר מלאכה בתוך הבית, אך יתכן שהדין נכון גם כשגומרים במקום אחר.

הרב שלמה מן ההר, בתשובה לפניתנו בענין, כתב לנו כך: "אין ללמוד מגמר מלאכה של הקישואים והדילועין, שבהם נאמר שמשיתחיל לשפשף אחת מהן בבית נקבעו הכל למעשר, על כל דבר שמשהתחיל לעשות בהם גמר מלאכה הוקבע הכל. אלא רק מינים אלה, שגמר מלאכתם כך נעשית, שאם התחיל בהם אינו עוזב אותם וגומר את הכל. לזה מתכוון הרמב"ם כשהוא אומר (פרק ג' הלכה ד'): "וכן כל כיוצא בזה". אבל במינים אחרים שהוא מתקנם מעט מעט כדי לאכול מהם בבית, מה שהוא עושה לשעתו הוא שנקבע ולא יותר. תדע, שבתבואה שהכניסה במוץ שלה אומר במפורש שהואיל ואין דרכו לגמור הכל בבת אחת, אלא הוא מתקן אותה מעט מעט כדי שיעור אכילת עראי - אינו מתחייב (שם הל' ו')".

גם לאחר דבריו יש מקום לומר, שמה שנארז בתחילת יום העבודה, הופך את כל הפירות הנמצאים כעת בבית האריזה לטבל, והם אסורים באכילת עראי.

סיכום הגומר מלאכה בבית (לפי הסבר אחד), או לחילופין הגומר במקום אחר מלאכת חלק מהפרי ומתכוון לגמור את הכל, יש מקום לומר על פי הרמב"ם והשערי צדק שכל הפרי העומד שם נחשב מיד ל"נגמרה מלאכתו", וממילא יהיה אסור לאכול אכילת עראי.

יש לשים לב לנקודה זו במיוחד בפועלים האוכלים בעת קטיף ומילוי ארגזי ירקות, או בזמן העבודה במערך מיון ואריזה.

כדי לצאת ידי הספיקות, ממליץ מו"ר הרב מאיר שלזינגר, שהמעביד יניח ליד הפועלים ארגז של פרי מעושר, שמזה יאכלו אם ירצו, ולהורות שאין לאכול כלל מהפירות והירקות שעוברים דרך מערך המיון והאריזה.

סיכום כללי במאמר זה חפשנו הגדרה כללית למושג "גמר מלאכה", בהקשר של היתר אכילת עראי. זאת כתוספת להגדרות ספיציפיות לגידולים מסוימים המופיעות במשניות פרק א' במעשרות.

עסקנו גם בשאלה האם הפרי צריך להיות מוכן לאכילה בשלב של גמר מלאכה, או שדי שהוא מוכן לשיווק (נגמרה "מלאכת השדה") - אפילו אם הוא לא ראוי לאכילה עדיין. שני צידי השאלה הם שתי דעות בפוסקים, כאשר רוב הפוסקים נוקטים שאין צורך שבשלב של גמר מלאכה הפרי יהיה מוכן לאכילה (פ"ה).

ראינו כמה אפשרויות של הגדרות כוללניות (פ"ג, פ"ט). הצגנו גם גישה חריגה שגמר מלאכה יכול להיות תהליך טבעי (נספח 1). הפתרון הפשוט להגדרת גמר מלאכה הוא, שמילוי ארגזים של פרי בשדה הוא גמר מלאכה של רוב הגידולים (פ"ב).

אלא שעדיין היה מקום לנתח: האם סיום עבודות השדה הוא הקובע, או שהעובדה שהפרי מוכן לשיווק הוא הקובע שנגמרה מלאכתו? נפקא מינה לגידולים הרבים אשר עם סיום מלאכות השדה עדיין אינם מוכנים לשיווק, שכן הם מיועדים לעבור תהליך של מיון, ניקוי ואריזה. האם גמר המלאכה בשדה או רק בסוף המיון? חשוב מאד לפועלי מערך המיון לדעת האם מותר להם לאכול עראי מהפירות או לא (פ"ז). שאלה מעשית זו נוגעת גם לדיון שבנספח 2. יש מקום להחמיר ולומר, שברגע שחלק מפירות בית האריזה סיימו את תהליך המיון והאריזה, ונגמרה מלאכתם, כל שאר פירות בית האריזה אסורים באכילת עראי. על כן ההמלצה היא להניח לפועלים ארגז של פירות מעושרים בצד, ולא לאכול ממה שבתהליך מיון.

עסקנו גם בשאלה מתי גמר מלאכתם של פירות או ירקות מעובדים. הצענו, שברגע שמתחלף שמו של הפרי - יש כאן מוצר אחר. גמר המלאכה חייב להיות לפני כן (פ"ח).

רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משום ר' יהודה בר אלעאי: בא וראה, מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים? דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקטימון כדי לחייבם במעשר. דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות, דרך חצירות דרך קרפיפות, כדי לפטרן מן המעשר. ההבדל שיש בין המכיר ערך המצוות ותכליתן הנשגבה וחפץ בהן באמת ובין מי שעבודתו היא רק מצות אנשים מלומדה הוכן להיות יוצא אל הפועל בהרבה מצוות מן התורה, שנמצאו בהם דרכים עפ"י דין תורה להפקיע החיוב מעצמו. אמנם רק בזה יודע שלימות העובד מאהבה, בהיות לאל ידו לפטור עצמו ובהיותו מכיר את ערך המצוה וקדשותה הוא נכנס להתחייב בה. ע"כ במצות מעשרות, שהיא המצוה הראשית המחזקת את כל אושר הכלל כולו, בהיותה לברית בין המיוחדים לעבודת ד' - שבט הלוי - ובין כל העם כולו, דאגה החכמה האלהית ביותר שתהי' נעשית ע"פ רוח נדיבה המכרת את ערכה הגדול. ע"כ נתנה מקום להחלץ ממנה ע"י הכנסה דרך גגות חצרות וקרפיפות, למען שתיגע הרגשת העושה לעשות המצוה מיקרת רוח ונפש נדיבה, שבזה תצא אל הפועל תכליתה להשלים את הכלל כולו כחפץ האדון השם יתברך. עין אי"ה ברכות פרק ו' סי' י"ב

1).סוף סימן ב', תשובה המיוחסת כנראה לרב יהוסף אשכנזי "התנאמצפת".

2).הכוונה לגזרה שחז"ל גזרו על כל פירות ישראל שנמכרו לגוי אחר עוה"מ, ונתמרחו ביד גוי - שחייבים בתרו"מ, למרות שמצד הדין פטורים. הסיבה: היו אנשים שבהערמה היו מוכרים פירותיהם לגוי ע"מ לפוטרם מתרו"מ.

3).זרעים סימן צ"ח הי"ב.

4).למעשרות פ"א מ"ו, וכן בספר עשר תעשר הלכה קצ"ג.

5)."גמרן" כוונתו לגמר בשולן, כפי שעולה מהקטע המצוטט. אמנם צ"ל שהכוונה לאחר שנתלשו, ולא שכשעודם בשלים על העץ הוי גמר מלאכה. ופשוט.

6).דבריו צריכים עיון. ישנה הלכה בשו"ע (סימן של"א סעיף פ"ה) המדברת על "גומר פירותיו של חבירו". לפי שיטת המשנה ראשונה, איך אפשר "לגמור פירותיו של חבירו" בפירות שאינם זקוקים לתיקון? מה הוא עושה שם?

צריך לומר שההלכה בשו"ע מתיחסת רק לתבואה והדומה לה, שיש בהם תיקון. מקור הלכה זו הוא בירושלמי ריש פ"ד דמעשרות "הממרח כריו של חבירו". נאמר א"כ, שהשו"ע הרחיב לגבי פירות באופן כללי, אך מתייחס רק לפירות הזקוקים לתיקון, כמו תבואה.

7).ח"ב פכ"ו עמוד תפ"ה.

8).או"ח תרמ"ט ס"ק ד'.

9).פ"ד/ סעיף ו', בשם שו"ת מהרשד"ם יו"ד קצ"ב.

10).וכן בהמעשר והתרומה (פ"ו עמוד ס') כותב, שאתרוגים - תיכף משליקטם מהאילן כבר נגמרה מלאכתן. וכן כל כיוצא בזה.

11).יש לציין שהמשנה ראשונה עצמו כמעט ואינו יורד לפרטי ביאור המושגים.

12).לבאור נרחב של כל מושג ומושג - עיין לעיל במאמר: "גמר מלאכה מהו".

13).וע"ע לקמן נספח 1: גמר מלאכה טבעי.

14).חוץ מלדעה שמדובר על תהליך טבעי - ועיין בהערה הקודמת.

15).ועיין במנחת שלמה לרש"ז אויערבך (נ"ו/ו), הכותב: "אפשר דשאני יפוי פני הכרי דהחשיבות שנודעת לה הוא רק מפני שהוא סוף מעשה של פעולה חשובה כדישה וזריה שעושים תיקון גדול בגוף התבואה"

16).מעשרות פ"א ה"ד.

17).נ"ב/י"ב.

18).וכן של"ה (שער האותיות דף נ"ג ע"ג). אמנם לא מוכח מדבריהם של הבית יוסף והשל"ה, שדווקא מלאכת שדה גומרת.

19).כרם ציון אוצר התרומות הלכות פסוקות עמוד מ"ה.

20).תשובה זו נכתבה לרב ירוחם פישל גרוסברג, שבקונטרס "חקר הלכה" רצה לטעון שבפרי שיבשיל באופן טבעי בתלוש, גמר המלאכה יהיה רק לאחר ההבשלה, וכך צ"ל בבננות. לקמן בנספח 1 נביא את דבריו. כאמור, הרב פראנק לא ירד לחילוק זה.

21).זרעים סימן פ"א סעיף י"ח.

22).כאן הוא כבר חידש, שבמקרה מסוים הכנסה לבית יכולה להחשב כגמר מלאכה.

23).לרב עובדיה יוסף, ח"ה יו"ד כ"ט/ב'.

24).לר"ש ישראלי עמוד רפ"ט.

25).חלק א' סימן ט' פסקה ד'.

26).שו"ת ח"ה, סימן ב' אלפים ק"ז.

27).ח"ה יו"ד כ"ט/א'.

28).פ"ו עמוד נ"ט.

29).הגדרה זו תתאים למשל לאותו חלק משיווק התות?שדה הנמכר בצדי הכבישים ליד השדות. גמר מלאכתו הוא עם מילוי סלסלות הפלסטיק.

30).עיין בקטע הקודם, דעת ה"מעשר והתרומה" (לרב ח"ז גרוסברג) שניקוי פרי (שגדל אצל יהודי) ע"מ שאפשר יהיה לאוכלו בשופי, נחשב גמר מלאכה.

31).עיין מאמר לעיל: גמר מלאכה מהו, ערך: ירק הנאגד, ובסיכום שם.

32).שלא לדבר על מיכלים לתעשיה - שם המיכל המקורי שמלאו בשדה, נמכר לתעשיה, ואינו עובר כל תחנת ביניים - פשיטא שזהו גמר מלאכתו. )ובמכתב שתח"י, של הרב גולדברג מכפר פינס, מסיק שזו שיטת הרמב"ם, שכיון שבשעתו גמר באיגוד גדול את המלאכה, אף שבדעתו לחלק לאריזות קטנות - נגמרה המלאכה. ומיישם הרב גודלברג למקרה שממלאים שקים, ואפילו שמתכוונים אח"כ לפתחם ולמלאם שוב באריזות קטנות, נחשבת גמר מלאכה באריזה הגדולה.)וע"ע להלן בהערה. אין להסיק מכאן על דעתו האישית למעשה.

33).כרם ציון הלכות פסוקות עמוד מ"ו.

34).שביעית א'/י"א.

35).עמוד רפ"ט.

36).דף פ"ח ע"ב סוף ד"ה לא.

37).זרעים עמוד 666.

38).פכ"ו עמוד תפ"ו, מובא גם בתוספתא כפשוטה הנ"ל.

39).הלכה ק"צ.

40).ועיין ביצה י"ג ע"א במחלוקת רבי וריב"י, ובתוספות שם, וברמב"ם תרומות פ"ה ה"ה, שיש מצבים חריגים שבהם הכנסה לבית מהווה גמר מלאכה, כי לא יהיה אחריו גמר מלאכה נוסף. ועיין תוספות פסחים פ"ח ע"ב סד"ה לא, שמה שרגילים לגמור מלאכתו בבית - אם תגמר המלאכה רק בבית הוי גמר מלאכה. כלומר: גמר מלאכה זו מלאכה שאינה תלויה בשדה בדווקא, לפחות לא בדברים שרגילים לא לגמור בשדה.

41).למעשרות פ"א מ"ה, סד"ה ואם אינו מפקס.

42).סימן של"א סוס"ק כ"ט.

43).סימן נ"ו.

44).שביעית ב'/א'.

45).וע"ע בבאור הסוגיה ושיטות הראשונים באריכות בחזו"א מעשרות ג/י"א-י"ג.

46).ב"מ פ"ח ע"ב אד"ה מאי.

47).שביעית א'/י"א.

48).עיין בהרחבה במאמר הקודם המפרט ביחס לכל פרי ופרי.

49).אולי שייך לצרף לכאן את הגמרא במסכת ביצה (י"ג ע"ב וברש"י שם) העושה השוואה בין מלאכת שבת לגמר מלאכת מעשרות. הגמרא מציינת שבשבת מלאכת מחשבת, מלאכת אומנות אסרה תורה, אך לא כן לגבי מעשרות. כלומר, כדי לגמור מלאכה של פרי לענין מעשרות, אין צורך במלאכת אומנות. מסקנה: יש מקום לדבר על גמר מלאכה טבעי במעשרות.

50).למעשרות פ"א מ"ה.

51).עיין לעיל הערה 6, שהעמדנו הלכה זו בשו"ע דווקא בפירות הזקוקים לתיקון, ולא בכלל סוגי הפירות.

52).חו"מ של"ז ס"ד.

53).להוציא את הסבר רש"י בפיקוס קישואים, המתאר נפילת פרח בראש הקישוא - בתלוש.

54).בהערה להסכמה.

55).הלכות מעשר פ"ג ה"ד.

56).פ"ו עמוד נ"ח.

57).מעשרות ג'/י"א.

58).מדובר על התחלת זריה ולא על התחלת מירוח, כי התחלת מירוח לדעתו לא שייכת כאן, "שאין מירוח אלא בגמר כניסת כל הכרי".

59).מילה זו היא תוספת של ספר המעשר והתרומה. בגירסה המקורית ברדב"ז כתוב "עד שישפשף כל צורכו". על כך העיר בעל ספר עשר תעשר הלכה ק"צ ששפשוף כל צורכו הוא לא מה שכתוב ברמב"ם ה"ד ששפשף אחת נגמר הכל! לכן התיקון הוא להוסיף בדברי הרדב"ז את המילה "אחת".

60).בשערי צדק (פ"ב סוף הערה ד') לומד מדין זה ישוב לרמב"ם (תרומות פ"ה ה"ה) שכתב: "ברר מקצת תורמין מן הברור על שאינו ברור". ולכאורה הוי תורם משנגמרה מלאכתו על שלא נגמרה מלאכתו! קמ"ל כאן, שכיון שברר קצת - הכל חייב במעשר. כלומר: הכל נחשב לאחר גמר מלאכה.)

ע"ע חזו"א (מעשרות ג'/כ"ג) המתיחס לבעיה זו, ומעמיד שרוצה לאכול את מה שאינו כבור בצורה זו. הוא מדגיש שדין זה רק בקטניות ולא בתבואה. אלא שאח"כ (בד"ה מיהו) כותב ברמב"ם, שגם בתבואה "אם עשה גורן אחד תורם ממנו אף על התבואה שנזרתה ולא הוצברה דכיון דכבר התחיל לגמור, אין זה בכלל תורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו".

61).פ"ב ה"י.

62).וכ"כ בסט"ז: "ונ"ל משהתחיל למרח נקבע, כדלעיל ס"י"

למעבר לחלק ג'