שמיטה לגננים

נאמר בתורה ביחס למצוות שמיטה "ושבתה הארץ שבת לה'", לא נאמר שהארץ צריכה לנוח, אדרבה הארץ יכולה לעבוד, הענין הוא שהאדם לא יעבוד בקרקע בשמיטה. אמנם יש אחד מהפרשנים שמבאר שטעם המצווה היא שהארץ תנוח, אך הגישה המקובלת היא שהמצווה היא שהאדם מישראל לא יעבוד בקרקע. אמנם, האדמה עובדת כל הזמן מכל הבחינות, כשהדברים אמורים לא רק ביחס לפעילות של הקרקע המשפיעה על סדקים במבנים, אלא אף ביחס לגידולי שבקרקע; אם לא תזרע או תשתול באדמה צמחים תרבותיים, היא תצמיח לך קוצים ודרדרים ועשבים שוטים, כי היא מצמיחה כל הזמן. כך שקשה לומר שיש מצווה שהארץ תנוח, אלא שהפסוק מדגיש את השבתון של האדם מישראל שצריך לשבות מעבודת הקרקע בשנה השביעית. כלומר, בשביעית לא עובדים כמו בשאר השנים, בשביעית לא זורעים דברים חדשים.

למצוות שמיטה יש שתי משמעויות: משמעות דתית-רוחנית, ומשמעות חברתית.

המשמעות הדתית שיש לשמיטה היא של שנת שבתון רוחנית, כמו משמעותו של יום השבת בשבוע. כמו שהשבת שהוא יום השבתון השבועי, צריך לתת לאדם מישראל התעלות רוחנית, כך שנת השבתון מעבודת הקרקע בארץ ישראל נותנת לו התעלות רוחנית, לזכור שהארץ המיועדת לעם ישראל היא ארץ ה'. אמנם שש שנים ניתן לעבוד בה כרגיל, שש שנים אנחנו ריבונים על האדמה, "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך". שש שנים תעבוד בה כרגיל, תנצל אותה כמה שיותר, אך שנה אחת אנו לא ריבונים עליה, בשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ. בשנה השביעית אנחנו לא ריבונים על האדמה, בכדי שנזכור את המשמעות הרוחנית של ארץ-ישראל לעם ישראל. זוהי המשמעות הדתית שיש למצוות שמיטה.

המשמעות החברתית הסוציאלית שיש לשמיטה היא פחות קשורה לגננים, היא קשורה יותר לפירות. כל היבול מחולק לאנשים ולא נמכר בפער תיווך אלא מחולק במחירי עלות, זוהי המשמעות של "ואכלו אביוני עמך". האביונים, אותם אנשים שאינם יכולים לקנות דברים ביוקר, להם אנו מצווים לתת פירות בשנה השביעית.

ניתן לראות זאת בכל שמיטה באוצרות בית הדין של היין בשנה שלאחר השמיטה. כידוע, היין שדורכים בשביעית הוא מענבים של ששית ואינו קדוש בקדושת שביעית. אך היין שדורכים בסוף שנת השמיטה ולאחריה הוא מענבים שגדלו בשביעית, ויין זה מחולק בחצי מחיר. מי שרוצה יכול לראות זאת לא בחנויות, אלא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שם מחולק יין זה בחצי מחיר. ודאי שלאנשים שעבדו בכרם במלאכות המותרות אמורים לשלם את מחיר שעות העבודה, וכמו כן על החומרים כמו דישון, מים וכדו', וגם ליקב מגיע את מה שמגיע לו. אך התשלום הוא תשלום של עלות ההוצאות בלבד, ולא תשלום לסוחרים. זהו בדיוק הרעיון של המצווה, חלוקה יש, מסחר אין.  

לצערנו, אנו לא מצליחים ליישם זאת בכל הפירות והירקות. אמנם לקראת שנה הבאה קיים רעיון כזה לחלק פירות וירקות לצה"ל ולבתי חולים במחיר העלות בלי מסחר ופערי תיווך, כשהתשלום הוא עבור עלויות העבודה וההובלה ועלויות של חומרים שונים של החקלאים והמחלקים. נקווה שבעז"ה הדבר יצליח גם ביחס לכלל הציבור שיהיה מוכן לקבל פירות כאלו.

רעיון זה אינו חל על הגינון, הגינון שייך יותר לרעיון הראשון של שביעית, של שבתון האדמה בשנה השביעית. אמנם על אף שהתחום של חלוקת פירות שביעית אינו שייך לנוי, אך יתכן שניתן להשליך ממנו ביחס לפרחי הנוי. הפרחים הפכו להיות מוצר השווה לכל נפש, כיוון שבימינו קיימת תופעה נרחבת של צריכת פרחי נוי. הרבה אנשים קונים פרחים לשבת, וכמעט שאין שמחה בלא פרחי נוי. לפיכך היה מקום לרעיון דומה, שגם הפרחים בשנה השביעית יחולקו לציבור במחירי עלות; מדובר כאן בהצעה רעיונית ולא בהצעה הלכתית; יש מקום לדון האם יש קדושת שביעית בפרחי ריח, אך ודאי שאין קדושת שביעית בפרחים שאין בהם ריח, וכיום שכמעט אין פרחים הנותנים ריח, אך אם יש עדיין פרחים עם ריח, יש לדון בהם אם לנהוג בהם קדושת שביעית. לפיכך, הרעיון של החלוקה של פרחים בשביעית הוא יותר בהיבט הרעיוני.

כאן באולם מיגוון גדול של אנשים; חלקם שומרים יותר תורה ומצוות חלקם שומרים פחות תורה ומצוות. איננו באים לכפות על מישהו דעה, אך צריך לדעת שבשמיטה יש מצב מיוחד. לכן, אני רוצה להדגיש נקודה מאוד חשובה, והיא ההבדל בין שבת לשביעית ביחס לעבודות גינון וחקלאות בשביעית בקרקעות ציבוריות בגנים ציבוריים בערים ובמושבים. לכאורה, יכול אדם לומר אני שומר שביעית אך העיריה שלי אינה שומרת, וזו בעיה שלה. אך באמת דבר זה קשה לאומרו בשביעית. בשבת ניתן לומר כן, שאם אדם אחר מחלל שבת הוא לא פוגע בי באופן ישיר, אף שכואב לי שהוא מחלל שבת, אך בסך הכל הוא לא גורם לי לא לשמור שבת. לעומת זאת, כשאדם עובד באדמה בשביעית היא לא פוגע רק בו, אלא הוא פוגע בכלל הציבור. כיוון שכל אחד מאנשי העיר שותפים בקרקע ומי ש"פוצע" את האדמה בשביעית זו לא רק בעיה שלו, זו בעיה של כל אחד מתושבי העיר, גם אם הם מיעוט. מי שעובד בשביעית בקרקע השייכת לעיר, עובד בקרקע השייכת גם לאנשים הנמנעים מלעבוד בקרקע בשביעית. לפיכך צריך לחשוב על פיתרון כולל למקומות עירוניים ולמקומות ציבורים אחרים, כיצד להתמודד עם בעיה זו.

על ידי הימנעות מעבודת אדמה בשביעית ניתן להעביר גם מסר רעיוני לציבור הרחב מהי ארץ ישראל לעם ישראל; פעם בשבע שנים אין אנו עובדים את האדמה והתוצרת הגדלה היא משותפת והיא שווה לכולם. מסר זה שהעולים החדשים לארץ לפני מאה שנה הטיבו להדגיש על אף שהוא התמסמס בשנים האחרונות, הרי שעל ידי מה שנעשה בשביעית וכן גם על ידי מה שלא נעשה בשביעית נוכל לחדש את הרעיונות החשובים האלה. להדגיש את הצד הערכי והסוציאלי של ארץ ישראל.

כפי שהקדים כבר הרב יהודה עמיחי בגינות הנוי המצב הרבה יותר קל מאשר בחקלאות הרגילה. כיוון שבחקלאות הרגילה שמירה מוחלטת על דיני שביעית דורשת מהציבור לשנות את הרגלי האכילה שלו, לאכול יותר פירות ופחות ירקות. אמנם הדבר אפשרי, אך לציבור הרחב קשה לעמוד בזה, הן בגלל שקשה לו לשנות הרגלי אכילה, והן משום שפירות בדרך כלל הם יקרים יותר מאשר ירקות. לשמירה מוחלטת על דיני שביעית יש משמעות ביחס לאכילת לחם, אך זה רק בצד העקרוני כיוון שכל החיטה שאופים ממנה לחם היא חיטה מיובאת מחו"ל שאין לה קדושת שביעית.

לעומת זאת בנוי הדבר הרבה יותר פשוט. כל מהותו של גן הנוי הוא הגיוון שבהחלפת הפרחים מידי פעם. לפיכך ניתן לפתור את רוב הבעיות אם נחשוב חשיבה יצירתית בתכנון הגינון של שנת השמיטה. כלומר, שהגינון יהיה מבוסס על שתילה מוקדמת, הוי אומר לשתול פרחים לפני השמיטה (שזה בערך אמצע ספטמבר) שהם יגדלו במשך השמיטה, כשעיקר עבודות הגינון תהיינה עבודות של שמירת הנוי. היהדות רואה ערך חשוב בשמירת הנוי שארץ ישראל צריכה להיות יפה. ניתן לשמור על  יופיה של הארץ גם בשמירת השמיטה. דווקא בגלל שאנו רואים ערך בארץ ישראל אנו רוצים שהיא תהיה יפה. וניתן להשוות זאת לשבת. כמו שאנו קונים פרחים לכבוד שבת, כך אנו צריכים שלכבוד השמיטה הארץ תהיה מקושטת בפרחים, וכמו שגם בשבת אנו קונים את הפרחים לא בשבת עצמה אלא לפני שבת, כך בשמיטה עלינו לשתול ולזרוע את הפרחים לכבוד השמיטה לפני שנת השמיטה ובשמיטה עצמה לא נזרע ולא נשתול. יתר מלאכות הקיום ניתן לעשותן ברוב המקרים גם במשך שנת השמיטה. יש דברים שניתן לעשות מראש; דישון - ניתן לדשן לתקופה ארוכה מראש. השקייה – מותרת, הרמב"ם כותב במפורש שהשקייה היא פעולה שמותרת כיוון שללא השקייה הצמחים עלולים למות. ואין שום סיבה שבשמיטה יהיו פחות צמחים. כך שכל המלאכות שנועדו לקיום השוטף של הצמחים מותרות בשמיטה. אמנם קיימות מלאכות שהמטרה שלהם היא צימוח והן אסורות בשמיטה. התורה מדגישה את הזמירה; הזמירה מטרתה צימוח, היא מעין זריעה, במקום שאנו זומרים קיימת פריצה של ענפים חדשים, ופעולה זו היא אסורה בשביעית. לעומת זאת שאר המלאכות מטרתן לשמור על הקיים והן מותרות. בגינון כמעט ואין מלאכות הדומות לזמירה בגפן, ורובן נועדו לשמור על הקיים והן מותרות. ואותם מקרים בהם יש צורך בפעולות כאלו, אזי בחלק מהמקרים יש פתרונות ובאותם מקרים שאין פתרונות אז באמת אסור לעשות את אותן מלאכות. אך ברוב המקרים אין צורך בפעולות אלו, אלא רק לשמור שהצמח יהיה יפה ורענן ואין צורך לעשות פעולות של הצמחה.

ניתן לקחת את הדוגמא של הדשא. בסוף החורף לאחר תרדמת החורף לקראת האביב רוצים לרענן את הדשא ולראותו מלא וירוק. זו הבעיה העיקרית בטיפוח הדשא. אך בהמשך הקיץ; השקיה וכיסוח נועדו רק לקיים את הדשא. אמנם מצד אחד ניתן היה לומר שאסור לכסח את הדשא כיוון שעל ידי הכיסוח נוצרת צמיחה. מאידך, ניתן להסתכל על כך באופן שונה; אין לנו שום רצון שיהיה כאן צימוח, אלא אדרבה אנו מעוניינים שהדשא לא יגדל ולא נצטרך לכסח אותו לעיתים תכופות. לפי הסתכלות זו מטרתה הכיסוח אינה שהדשא יצמח אלא אדרבה המטרה שלנו היא שהוא יישאר בגובה נמוך ולא יצמח בכלל. ניתן לצמצם בהשקייה וכן את תדירויות הכיסוח.

קיימים פתרונות נוספים דשא מפלסטיק. היה מקרה שחנכו מבנה לילדים חולים ברמת-גן ורצו לשתול דשא לכבוד התורם ולא היו מוכנים להמתין עד אחרי השמיטה. הוצע להם להביא דשא מפלסטיק. הרעיון התקבל ומאז הדשא עומד שם עד היום והדבר חוסך בכיסוח והשקייה, ובטיפולים נוספים. גם בבתי הספר ברמת גן קיימים דשאים מפלסטיק שמונעים את הצורך בהשקייה בכיסוח. אכן סוג זה של דשא הוא פתרון יקר, ואין כאן כוונה לומר שהפתרון הזה ישים בכל המקרים אך זו דוגמא לפתרון בעיות במקרים מסויימים.

דוגמא נוספת שהייתה בשמיטה הקודמת בכנסת. היה צורך לשתול צמחים, ולא ניתן היה לדחות זאת לאחרי השמיטה כיוון שמדובר על מקום ייצוגי שמבקרים בו הרבה אורחים חשובים מחו"ל. הפתרון היה על ידי הבאת אדניות עם פרחים שנשתלו לפני השמיטה והנחתם על יריעות פלסטיק ובכך נפתרה הבעיה של הצורך לשתול בשמיטה.         

הפתרון האידיאלי הוא פרחים רב שנתיים עם גיוונים מסויימים ואנו מעוניינים שהגנים בארץ ישראל יהיו יפים יותר לקראת השמיטה אך עם שמירת ההלכה.