הקשר השלם שבין העם והארץ במצוות השמיטה

ישנה מחלוקת הפוסקים, בעקבות מחלוקת בתלמוד על תוקפה של מצוות השמיטה בזמן הזה. ונמצאו לכן דעות מנוגדות[1] יש אומרים שמצוותה מדאורייתא, ויש אומרים שהיא מדרבנן, ויש אומרים שהיא מידת חסידות.

בירושלמי[2] מצאנו התניה של מצוות השמיטה במצוות היובל:

וזה דבר השמיטה שמוט: רבי אומר שני שמיטין: שמיטה ויובל, בשעה שהיובל נוהג השמיטה נוהגת מדברי תורה. פסקו היובלות נוהגת השמיטה מדבריהן.

וממשיך הירושלמי:

אימתי פסקו היובילות לכל יושביה? בזמן שיושבין עליה ולא בזמן שגלו מתוכה… נמצאת אומר כיוון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובילות.

וכך למעשה פוסקים רובם של הפוסקים,[3] שתוקף מצוות השמיטה כיום היא מדרבנן מכיוון שמצוות היובל לא נוהגת כיום. 

מרן הרב קוק בהקדמה לספרו 'שבת הארץ'[4] קושר את מצבה הרוחני של האומה בכל הדורות לרמת החיוב שאנו מתחייבים במצוות השמיטה והיובל. בדברו על דיני היובל כותב הרב:

כל אלה יחד הם סימני-חיים עליונים, שצריכה לגלותם אומה זו, שמוסר-לאומי אלוקי כזה חי בקרבה, ונכון הוא לפניה, בהיותה מבונה בכל תכסיסיה ברום עילויה המדיני 'כשכל יושביה עליה' - למען יעלה בידה תכסיס התגלות ההכרה של היושר האלוקי, העומד למעלה מסגולתה המוכנה עמה מכבר, השומרת על תפקידיה שלא ירדו ולא ימחו כליל.                                                

וביאר הרב עוזי קלכהיים זצ"ל:[5]

בדרשה זו ציינו חכמינו את מצבה התקין והשלם של האומה… מצב זה מציין את הקשר השלם שבין העם והארץ, אשר נוצר מהמפגש המשותף של כל העם עם נחלתו. כלומר, היובל יכול לשמש לנו כמודד למידת זיקתו ונכונותו של העם להיות בארצו. כשהוא חל, משמע שהעם שוכן בנחלתו וחי בה חיים טבעיים במדינתו ככל עם על אדמתו. במצב שלם זה, יכולה להופיע גם רוחו בצורה מושלמת …בעת שיגיעו המצוות התלויות בארץ לידי חיובן מדאורייתא - הרי שהגיעה האומה להתחברות מלאה בארצה, אז היא תגלה כוחות גנוזים שבקרבה …וזוהי החירות העליונה שתתגלה ביובל.

אך ישנם דורות שבהם התאמה רוחנית זו אינה בקומתה הראויה, ולכן רמת החיוב של מצוות היובל והשמיטה אינם מדאורייתא.

בבית שני בעת ששבו רק שני שבטים, חסר הבית חמישה דברים, ביניהם שכינה ורוח הקודש ואורים ותומים. לבו של המקדש נעדר מהם, כי רובו של העם היה מחוץ לנחלתו. לכן גם היובלות לא נהגו מדין תורה, ולא זכינו שיתגלה הכישרון הישראלי בנבואה ורוח הקודש, המגשרים בין שמים וארץ, המופיעים במקדש… מצוות היובל היא ביטוי לחיים השלמים של ישראל על אדמתם. כשמערכת המצוות פועמת בקרב האומה בצורה מסודרת, דרך המוקדים של השבתות, השמיטות והיובל, שהם והלכותיהם מכינים את עולם החומר לקלוט את המציאות הרוחנית ושפעה.

רעיון זה אפשר להסמיך בפרשנות על הפסוק העוסק במצוות היובל "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה".[6] הרמב"ן[7] בבואו לברר את משמעות המילה 'דרור' כותב: "'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה', שיהיו כל בעלי הארץ נקיים מעבדות ומכל שעבוד בגופם ובארצותם". וכן ביאר במקום אחר[8] "שיהיו כולם בני חורין לדור בכל מקום".

למצוות היובל יש השלכות על קיום המצוות התלויות בארץ. לפי פרשנות זו אנו רואים שהתנאי הבסיסי לקיומם המלא של מצוות אלו הוא שיושביה הטבעיים של הארץ הזו, עם ישראל, צריכים להיות משוחררים מכל שעבוד ולהיות בני חורין ואז המצוות יכולות להתקיים בקומתם השלמה.

ב"ה שזוכים אנו בדורנו לשיבת עם ישראל על אדמתו והשראת השכינה בציון, וממילא המצוות התלויות בארץ, ובכללן מצוות השמיטה, קונות קמעא-קמעא את מקומן הראוי להן בהשתדלות לקיום כללותיה ופרטותיה בחיבור בין ישראל, ארצו ותורתו. כולנו תפילה שקשר חיים זה יגיע למדרגה השלמה של קיום השמיטה כהלכתה מדין תורה.