גודל עציץ

א. כלי – כשדה

בתשובת הרא"ש (כלל ב אות ד) כתב שכרם הנטוע בגג בית - נחשב כ"שדה" מכיוון שהוא קבוע. לעומת זאת כתב הרא"ש שעציץ נחשב מנותק מהאדמה מפני שהוא "דבר המטלטל". והוסיף הרא"ש: "לא חייבה תורה להפריש מעשר אלא תבואת זרעך, כדרך שהעולם זורעין והיוצא שדה שנה שנה, ואין דרך לזרוע בדבר המטלטל". מדברי הרא"ש נראה שכל דבר שרגילים לזרוע בו נחשב להיות "שדה", וא"כ היום שזורעים בעציצים – האם נאמר שכל העציצים נחשבים כמחובר, כיוון שדרך זריעתם בכך?! אלא ברור שיש להבין את דברי הרא"ש בצורה הפוכה ודבריו מתייחסים ל"שדה". התורה הגדירה "היוצא השדה" ולכן עלינו לחפש דברים שאינם בגדר "שדה", וכל שאינו בגדר "שדה" אין בו איסור זריעה המחייב, ודינו כעציץ אפילו אם הרבים יזרעו בתוכו.  הרא"ש מחדש שגג הבית נחשב להיות "שדה". לכן השאלה היא מהי הגדרת "שדה"?

ב. נפח

האג"ט (קוצר סעי' ג) כתב שכל הקוצר בשבת מהנזרע בשבת בכלי גדול שאינו מיטלטל אפילו שאינו נקוב - הרי זה חייב. והוסיף (שם אות י) שהדין הוא שצריך שיהא מיטלטל, ולכן הגודל הוא כפי שמופיע ברמב"ם (הל' טומאת מת פי"ב ה"ב):

 "כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הבאים במדה הרי הם כאהלים ואינם ככלים ולפיכך חוצצים בפני הטומאה".

הגדרת "הבא במדה" הוא כל דבר שיש בו ארבעים סאה, כפי שנאמר במשנה (אהלות פ"ח מ"א) שכלים המחזיקים ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש (ששים סאה) אינם כלים אלא אוהל[1].

העולה שלדעת האגלי טל כלי שמחזיק ארבעים סאה - בטל ממנו שם כלי, ולכן אפילו אם אינו נקוב ג"כ דינו כ"שדה" המחוברת.

ויש לעיין בדברי האג"ט, שהרי לפי הסברו השאלה היא מהו גודל הכלי, ולכן הביא ראיה מדיני טומאה וטהרה שכלי הגדול מארבעים סאה - בטל ממנו שם כלי והפך להיות אוהל. אולם בנידון דידן אין שאלת אוהל ואין דיון על כלי;  השאלה היא אם יש כאן "שדה" או לא! הרא"ש דייק שזריעה בעציץ אינה בכלל "היוצא השדה". כלומר מה שחשוב הוא שלא ייחשב "שדה" ודברי הרא"ש שכלי צריך להיות "מיטלטל" אינם אלא דוגמא - והעיקר הוא שלא יהא עליו שם "שדה". ומ"מ אין ללמוד משאלת ה"מיטלטל" לדין ה"שדה". ועוד קשה ששאלת הנפח היא לגבי גודל כלי ומאימתי אינו מוגדר  ככלי, ולכן הדבר נמדד על פי מידות של נפח (ארבעים סאה), אולם הנידון שאנו עוסקים בו אינו בשאלת נפח אלא בשאלת גודל ה"שדה".

ג. משקל

הראשל"צ הגר"מ אליהו שליט"א הורה שגודל הכלי המקסימלי נקבע עפ"י אפשרות אדם אחד לטלטל את הכלי (מדריך שמיטה לחקלאי, תשנ"ד עמ' 70 הערה 21). לפי הסבר זה יש למדוד על פי משקל, וכאשר אי אפשר לטלטל את הכלי בגלל משקלו - נחשב להיות מחובר. לפי הסבר זה המדידה צריכה להיעשות כאשר הצמח גדול ומושקה - אם ישנו מצב שאדם אחד אינו יכול לטלטלו הרי הוא בטל והופך להיות "שדה", ואסור לעבוד בו בשביעית למרות שיתכן שביום אחר המשקל יהיה קל יותר.

משא אדם בינוני הוגדר בגמ' (ב"מ פ ע"ב) שהוא שלושים קב (חמש סאין), וכן נפסק בשו"ע (סי' שח סעי' ו). לפי מידותינו (לגר"ח נאה  41.5 ליטר, לחזו"א  70.2 ליטר), כאשר אנו באים להפוך מידת נפח למשקל, השאלה במה ממלאים את הנפח, והנה לרש"י (ב"מ פ ע"ב ד"ה קב) משמע שהמשקל הוא של חיטה (0.78  ממשקל המים, רמב"ם בפיה"מ ריש עדיות) העולה שלפי החזו"א משאו של אדם הוא 54.75 קילו (0.78 X 70.2). ואילו לפי הגר"ח נאה 32.3 קילו (0.78 X 41.5).

אולם דברי הגר"מ אליהו שליט"א עדיין צריכים ביאור שהרי מנ"ל ש"מיטלטל" נקבע עפ"י אדם אחד, ייתכן שגם אם מספר אנשים יכולים לטלטל את העציץ – נחשב "דבר המטלטל"; העיקר הוא שלא יהיה "שדה" כאמור לעיל.

ד.      שטח

נראה שעלינו לבאר את הגדרת "שדה" מהבחינה ההלכתית, וכל שאינו בגדר "שדה" דינו ככלי שהתירו. נראה שמקור לכך נוכל למצוא בדיני כלאים שנחלקו האחרונים מהו גודל השדה, יש אומרים שהוא פחות מבית רובע (10.2 על 10.2 אמות) כמבואר ברמב"ם הל' מתנ"ע פ"ג ה"ד). לדעת החזו"א  (כלאים סי' ה ס"ק טז) שדה היא כ - 37 מ"ר (בית רובע הוא 10.2 X 10.2 אמות = 6.1 X 6.1 מ', ואם נמדוד לפי שיעורי הגר"ח נאה הרי שגודל השדה הוא 5.1 X 5.1= 26 מ"ר).

דעת מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל (ארץ חמדה עמ' רכט, רצו) שגודל השדה הוא דין כללי בש"ס, ונלמד משדה השותפין שזורעים ט' קבין (825 מ"ר. 28.5 X 28.5 מ') ופחות מכך אין לו חשיבות "שדה".

העולה שלכל אחת מהשיטות אין שדה פחותה מ - 26 מ"ר, ולפי"ז יש להחשיב את השטח של 26מ"ר כגודל השדה הקטנה ביותר, וכל שיקטן גודלו מהשטח הנ"ל - ייחשב לעציץ.

אלא שיש להעיר שלשיטת הרמב"ם ישנה רגילות לזרוע גם בערוגות, ושמא גם ערוגות נחשבות להיות שדה, וכן איתא בירושלמי (פ"א ה"ו, בבאור דעת ר"ט), וגודל הערוגה הוא 6 טפחים על 6 טפחים, על כן נראה שיש לחוש גם לערוגות, לכן הגודל המירבי על פי הסברינו הוא 48 X 48 ס"מ  למידות הגר"ח נאה זצ"ל (לחזו"א השיעור יהיה 57.6 X 57.6 ס"מ).

על פי חישוב זה של העציץ יהא הנפח של הכלי כ – 46 ליטר, ובמשקל מקסימלי כ - 70 קילו. לדעת האג"ט (לעיל אות ב) אין כאן נפח של 40 סאה (= 330 ליטר), ובמשקל זה (אות ג) גם אדם אחד יכול לטלטל את העציץ, לכן לכל הדעות שהוזכרו לעיל נחשב להיות כלי ולא שדה.

סיכום

נראה שהגודל המרבי לעציץ שייחשב מנותק מהקרקע הוא 48 X 48 ס"מ, ואין נפק"מ במשקל החומר שנתון בתוכו או בגובהו. אם יש לכלי שטח גדול יותר מכך - נחשב להיות ערוגה או שדה.