הרכבה בעצי נוי – המצב הקיים ומגמות עתידיות

רקע

הרכבה מוכרת בעיקר בעצי פרי, אולם היא מתבצעת גם בירקות ובעצי נוי. השימוש בהרכבה בעצי נוי התחיל מבחינה היסטורית בשלב מאוחר יחסית, אולם הוא מתרחב מאוד לאחרונה. שימוש בהרכבות בעצים מסייע מאוד לגידול מינים שונים באקלימים ובתנאים שונים. היכולת להרכיב עץ מסוים (רוכב) שאנו רוצים על עץ עם מערכת שורשים רצויה (כנה) מאפשרת גמישות רבה בהתאמת צמחים לאזורים ולתנאים שונים. מחקרים רבים נעשו על השפעת הכנה על הרוכב, ובהם נמצא שהכנה עשויה להשפיע אפילו על זהות ההורמונים שיהיו ברוכב, צורת הצימוח שלו ואיכות הפרי. למרות זאת, המידע הקיים מצביע על כך שנשמרת הזהות הגנטית של הכנה והרוכב, כך שאם ניקח ענף מהרוכב ונשריש אותו, נקבל עץ זהה לעץ המקור. אמנם במקרים נדירים מאוד נצפו השפעות גנטיות של הכנה על הרוכב, אולם אין כאן המקום לפרטן.^[1] בדרך כלל מוכרת ההרכבה בעצי פרי, שם היא משמשת בעיקר להקניית עמידות לרוכב מפני פגעים ומחלות, לנינוס או שיפור הצימוח ולהגברת היבול. אולם הרכבה משמשת גם בטיפוח עצי נוי וצמחי נוי, ובעולם ישנם מקומות שבהם כלל עצי הנוי הנמכרים הינם מורכבים. כפי שיוסבר להלן, בעיות הלכתיות של כלאיים בעצי נוי הינן נדירות. על אף זאת, חשובה ההיכרות עם המקרים הבעייתיים, כדי להימנע ממכשול.

א. היבט מקצועי של ההרכבה בעצי נוי ובצמחי נוי

הסיבות להרכבה בעצי נוי הינן מגוונות, וכוללות סיוע לריבוי, השפעה על צורת הנוף, הגברת עמידות ועוד.

1) השימוש בהרכבה לצורכי ריבוי הינו מניע מרכזי להרכבה בעצי נוי. הואיל וצמחים רבים הינם קשי השרשה, מורכבים הצמחים על כנות זריעות. כך משתמשים בכנה שנזרעה, ועליה מרכיבים ייחור מהעץ שאנו רוצים. היות שבזריעה, שהיא ריבוי מיני, עלול להיות שינוי בתכונות מצמח האם, היא משמשת רק לריבוי הכנה, ששינויים קלים בה אינם פוגעים בדר"כ בייעודה. לדוגמה, בצורה כזאת ניתן ליצור עצים בעלי מועד פריחה אחיד בעצי ברכיכיטון. דבר זה משמעותי בצמחי נוי, שבהם הפריחה לעיתים היא סיבה מרכזית שלשמה נרכש העץ. במקרים אחרים ישנו קושי לרבות מזרעים, והפתרון הינו הרכבה על מין או זן דומה שניתן לריבוי מזרעים.

2) מעבר לריבוי צמחים קשי השרשה, ההרכבה יכולה לחסוך שימוש בחומר לריבוי. הסיבה לכך היא שפעמים רבות משתמשים בניצנים (עיניים) להרכבה, שלא כבהשרשה רגילה שלשמה יש צורך בייחורים.

3) סיבה נוספת להרכבה בעצי נוי היא הקניית עמידות. בדרך כלל השבחה בעצי נוי לא הובילה לרגישות לתנאי הסביבה. אולם לעיתים צמח עמיד לתנאים מסוימים, ואנו רוצים להתאימו לתנאי קרקע או סביבה אחרים, או שאנו רוצים לשפר את עמידותו. במצב כזה הרכבתו על כנה מתאימה יכולה לאפשר את גידולו גם בתנאים שאליהם הוא אינו מתאים באופן טבעי. לדוגמה, הרכבה בוורדים מתבצעת בדרך כלל כדי לאפשר התאמה לתנאי הקרקע, כאשר הרוכב שאנו מעוניינים בו מטעמי יופי איננו עמיד.

4) מניעת מפגעים מתאפשרת גם היא בעזרת שימוש בהרכבה בעצים דו-ביתיים (להם עץ זכר ועץ נקבה בנפרד). כך ניתן לקחת ענף מעץ ממין מסוים (זכר או נקבה) ולהרכיבו על כנה זריעה. זאת לעומת שימוש בזרעים לצורך ייצור שתילים, שלא מאפשר לדעת מראש את מין העץ. דבר זה מתבצע בעיקר במקרים שבהם הפריחה או הפרי עלולים להיות מטרד, מקור לכלוך או מפגע אלרגני. לדוגמה, במקרה שבו הפרי מהווה בעיה, ניתן להרכיב טיפוס זכרי או לא פורה, וכך לקבל את העץ שאנו רוצים. בחרוב, דווקא הפריחה הזכרית מהווה מפגע ריח, ולכן מרכיבים עצי חרוב נקביים על כנות זריעות.

5) גם עיצוב העץ הינו שיקול בבחירת הרכבה, לדוגמה בתות בכות. הרכבתו של תות הבכות על תות רגיל במיקום גבוה מאפשרת לקבל את העיצוב הרצוי.

ב. מינים מורכבים וגדרי ההלכה

1. צמחי נוי מורכבים

עצי נוי רבים נמכרים בחלק מהמשתלות כעצים מורכבים. בין עצים אלו נמצאים אגס קלריאני, אלון, ברכיכיטון, כליל החורש, מילה סורית ובר זית בינוני. רובם מורכבים על זריעים שלהם או על זנים קרובים שלהם. לדוגמה, אלון לביד יכול להיות מורכב על אלון ארך-עוקצים, ואילו כליל קנדי יכול להיות מורכב על כליל החורש.

2. הרכבת עצי סרק

בדרך כלל עצי נוי וצמחי נוי מוגדרים הלכתית כעצי סרק.[2] הרכבת עצי סרק על עצי סרק, אע"פ שמדובר בשני מינים, מותרת למרבית הפוסקים.^[3] גם במקרה שעצי הסרק משמשים לריח, ואפילו אם ריחות הכנה והרוכב שונים, הותרה ההרכבה.^[4] ההגדרה ההלכתית של כל עצי הסרק כמין אחד, מקטינה מאוד את בעיית הכלאיים בעצים אלו ביחס לעצי פרי. אולם בניגוד להרכבת עץ סרק על עץ סרק, הרכבה של עצי סרק על עצי פרי, או להיפך, אסורה על פי ההלכה.^[5] הקריטריונים שלפיהם יוגדר עץ כסרק אינם פשוטים, והם נידונו בפוסקים.[6] במשנה במסכת כלאיים (פ"ו מ"ה) נאמר:[7]  'איזהו אילן סרק כל שאינו עושה פירות'. היות שעצים מייצרים פרי כדי להתרבות,[8] קשה לומר שעץ סרק הינו כזה שאינו מוציא פירות כלל, ולכן הגדירו רבים שהכוונה לעץ שפריו אינו אכיל. דבר זה מתאים להגדרת ערבה והדס כעצים שאינם מייצרים פרי,[9] אף שיש להם פירות[10] קטנים שלא היו רגילים לאוכלם.[11] ההגדרה המדויקת של פרי שאיננו אכיל אינה פשוטה, והיא מצויה במחלוקת בין הפוסקים.[12] ההגדרה המקובלת הינה שעץ שפירותיו אינם אכילים כלל, אפילו אחרי תיקון, הינו עץ סרק.[13] מכל מקום, יש שכתבו שייתכן שאפשר להתיר הרכבה ושתילה של עץ מאכל מורכב על סרק (או להיפך), ע"י גוי, בפרט כשהעלים של הכנה דומים לאלו של הרוכב.[14] לאחר כל זאת, כפי שנסקור להלן, הדוגמאות להרכבת עצי פרי על עצי סרק או להיפך אינן רבות ככל הידוע. יצוין שכפי שנראה לגבי שזיף פיסרדי, לא תמיד יוגדר עץ שמיועד לנוי כעץ סרק לפי ההלכה.[15]

ג. הרכבות בעצי נוי כיום

כפי שצוין לעיל, תחום ההרכבות בעצי נוי ובצמחי נוי מתפתח, וכיום מינים רבים הנמכרים כעצי נוי הינם מורכבים. כאמור, רוב ההרכבות אינן בעייתיות לפי ידיעתנו, אולם להלן נסקור ארבע דוגמאות למינים שבהם עלולות להיות הרכבות בעייתיות לעניין כלאיים. חשוב לציין שחלק גדול מהמחקר והבדיקה באשר לסוג הכנות המומלצות לעצי נוי שונים מתבצע במשתלות פרטיות, ולכן המידע עליהם קשה יותר להשגה. דבר זה שונה מעצי פרי מסחריים, שבהם חלק ניכר מהמחקר מבוצע מטעם גופי מחקר למיניהם, ולכן המידע גלוי יותר. לאור זאת, ייתכן שבעתיד תתבררנה הרכבות נוספות שתדרושנה בירור.

1. קקטוס נוי

קקטוסים (Cactaceae) המשמשים לנוי הינם מורכבים במקרים רבים. השימוש בקקטוס כצמח נוי הפך למקובל לפני כמה מאות שנים, וישנו עושר גדול של מינים וזנים בצורות שונות. השימוש בהרכבה נועד בין השאר לסייע לגדל צמחים שהינם איטיי צימוח, לצורך גידול קקטוסים צבעוניים שלא מסוגלים לגדול לבדם וכן על מנת לספק עמידות לרוכב. בקקטוס ישנה אפשרות לקבל התאמה בהרכבה אפילו בין סוגים שונים באותה משפחה בוטנית. דבר זה שונה ממרבית הצמחים,^[16] ומאפשר להרכיב צמחים השונים מאוד זה מזה. במאמר שפורסם באמונת עתיך^[17] התיר הרב יהודה הלוי עמיחי הרכבת קקטוס ללא פרי על כנה עם פירות לא מסחריים, כאשר ישנו דמיון בעלים^[18] ובעץ של הכנה והרוכב. עוד התיר הרב עמיחי את קיום הצמח המורכב כשכבר הורכב (וכגון שהורכב ע"י גוי)[19], אפילו כשאין דמיון בעלים ובעץ. היות שכיום משתמשים בין השאר במיני פיטאיה שונים (לדוגמה Hylocereus trigonus) ככנות, עשויות להתעורר בעיות של כלאיים. גם לכנות אחרות כדוגמת קובו (Cereus repandus) ולכנה ממין הקרוי Myrtillocactus geometrizans ישנם פירות אכילים. דוגמה לבעיה אפשרית היא צמח מורכב של קקטוס צבעוני (Gymnocalycium mihanovichii). צמח זה הינו למעשה מוטציה של קקטוס, והוא חסר יכולת לגדול על שורשיו למשך זמן ארוך היות שהוא חסר כלורופיל.[20] לכן הוא מורכב פעמים רבות על מינים בעלי פרי פיטאיה כדוגמת Hylocereus trigonus, כשלמעשה הצמחים שונים מאוד במראיהם[21] (ראה תמונה בחלק הפנימי של הכריכה). דבר זה מצריך בירור ושאלת רב כאשר קונים צמח מורכב, הואיל וייתכנו שילובים רבים של סרק ופרי בקקטוסים המורכבים. כמו כן חלק מהרוכבים מוציאים פרי אכיל, ודבר זה מצריך בירור נוסף.

2. שזיף פיסרדי

שזיף פיסדרי (שזיף דובדבני Prunus cerasifera –) הינו מין שזיף המקובל בגינות נוי באזורים שונים וצבע עליו אדמדם. מוצאו במרכז אסיה, הוא מייצר פירות קטנים שניתנים לאכילה, אולם אינו נשתל לצורך אכילה בדרך כלל. העץ מייצר פריחה ועלווה יפות מאוד, וענפיו יכולים לשמש לזרי פרחים. הוא יכול להיות מורכב על כנות שונות, והדיון ההלכתי ביחס להרכבות אלו נידון ע"י הרב יואל פרידמן.^[22] במאמרו כותב הרב פרידמן שיש להחשיבו כעץ פרי. לכן הרכבתו על כנות 677 (מכלוא אפרסק*שקד) או אפרסק בעייתית, ולפיכך יש להרכיבו על כנת שזיף (כיום מקובלת המריאנה). היות שכנת ה-677 נפוצה מאוד כיום, חשוב לוודא לפני שקונים שתיל שהעץ לא הורכב עליה.

3. אגס קלריאני

אגס קלריאני (Pyrus calleryana) הינו מין נשיר שמוצאו במזרח אסיה, והוא מייצר פירות קטנים שאינם מקובלים לאכילה.^[23] הערך הגינוני שלו נובע מפריחתו המרהיבה ומצבעי השלכת שלו. הוא עשוי להיות מורכב על זריעים שלו או על מינים אחרים. היות שחלק מהכנות האפשריות עשויות להיחשב כעץ פרי, יש צורך לברר מהי הכנה כשקונים שתיל מורכב. יצוין שעץ זה דומה בתכונתיו ובפריו לאגס הבטלופוליה המשמש ככנה לאגס, ואף הותר בעבר לשימוש.[24] עם זאת, ייתכן שהבדלים קטנים בין האגס הקלריאני והבטלופוליה יאפשרו להגדירם בהגדרות שונות. מובן שללא קשר להגדרת האגס הקלריאני כעץ סרק או כעץ פרי, הרכבתו על זריעים שלו כפי שנעשה בחלק מהמשתלות, אינה בעייתית. גם כנת ה'קלריאנה' שפחות נפוצה כיום בארץ, שייכת לאותו המין ועשויה להיות מותרת.

4. בר-זית בינוני

בר-זית בינוני (Phillyrea latifolia) הינו שיח המשמש לגינון ומורכב לפעמים על זית מאכל (זית אירופי). הוא שייך למשפחת הזיתיים, וגדל פרא בארץ, בעיקר בשפלת יהודה ובסביבות הכרמל. אף שהוא קרוב של הזית הרגיל (זית אירופי), הוא שונה ממנו בעליו שדומים יותר לעלים של אלון מצוי (ראה תמונה בחלק הפנימי של הכריכה). עלים אלו הינם בעלי שפה משוננת, ולא חלקה כמו בזית רגיל. כמו כן פעמים רבות נוטה הצמח להתפתח למבנה של שיח שאיננו מגיע לגובה רב. תכונה מעניינת של עץ זה היא מבנה מיוחד של העלים (סקלרופיליות), המאפשר לו עמידות מיוחדת ביובש. בר זית בינוני פורח בתחילת האביב, והפירות מופיעים לקראת סוף האביב. הפרי הבשל דומה לזית רגיל, אולם קטן יותר ומתוק ממנו. השימוש בפירותיו איננו נפוץ, ומעבר לכך שאוכלות אותו ציפורים, נעשה בו גם שימוש למטרות חליטה לרפואה. לאור כל זאת, השימוש בהרכבה זו עלול להיות בעייתי: ייתכן שהגדרתו של העץ הינה סרק, הואיל והשימוש בפירותיו איננו נפוץ, בפרט לא למטרת אכילה. אך גם אם נגדיר את בר-הזית כעץ מאכל, השוני בצורת העלים מהזית הרגיל, כמו גם הבדל אפשרי בטעם, הופכים את ההרכבה לכזו שייתכן שהיא מין בשאינו מינו. משני טעמים אלו נראה שהרכבתו על זית עלולה להיות בעייתית.

מבט לעתיד

כיום תחום ההרכבות הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר לחקלאות לאור התורה בארץ ישראל. היות שהסיכון בשימוש בצמחים מהונדסים גנטית נתון במחלוקת, וטיפוח רגיל לוקח זמן ארוך, להרכבה יש יתרון גדול. לכן כאשר ישנם יתרונות מוכחים לשימוש בהרכבה, וגם ישנה הצדקה להעלאה במחיר השתיל, מתבצע שימוש בהרכבה. שיפור שיטות ההרכבה מאפשר גם שימוש בהרכבות בין מינים שלא הצליחו בעבר. תחום ההרכבות מתפתח כל העת וצפוי להתרחב גם בתחום הנוי ובתחום הירקות, בבחינת 'עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות'. כדי שהשימוש בהרכבה ייעשה בהתאם להלכה, ישנו צורך במעקב מתמיד ובקידום כנות כשרות הלכתית. דבר זה בוצע ומבוצע באגס ב"ה,[25] כשגם באבטיח יש מחקר שעשוי לקדם פתרון. מודעות של הצרכנים לצמחים ועצים שבהם ישנו סיכוי להרכבות אסורות עשויה למנוע איסורים הלכתיים שבמקרה של הרכבה עלולים להיות איסורי תורה.

[1].    עדות לשינוי של ממש בגנום של הרוכב כתוצאה מהרכבה הינה נדירה. על אף זאת ישנם מחקרים המצביעים על השפעה אפשרית על ביטוי גנים ברוכב, לדוגמה בהעברת מולקולות מסנג'ר ר.נ.א ((Messenger RNA מהכנה לרוכב. ישנם גם מחקרים המצביעים על מעבר חומר גנטי אחר. נושא זה הינו מורכב ודורש מאמר בפני עצמו, אולם חשוב לציין שככל הידוע אין מדובר בשינוי קבוע בגנטיקה של הרוכב והכנה.

[2].    בסקירה להלן נראה שישנם יוצאים מהכלל.

[3].    רמ"א, יו"ד סי' רצ"ה סעי' ו; ובסוף דבריו כתב שהואיל וברוב העולם לא מכירים את רוב המינים, טוב להיזהר מכולם. ומדברי הסמ"ג, לאוין רעט, שככל הנראה הם מקור דבריו, נראה שדיבר בעצי פרי ולא בעצי סרק. אולם ציץ אליעזר, ח"א סי' טז, כתב שדיבר גם בסרק בסרק. וכן מתשובת החת"ס, יו"ד, סי' רפז (בסוף דבריו) משמע שראוי להחמיר. והעמידו (חוקות הארץ א עמ' 64) דברי המחמירים לאסור הרכבת סרק על סרק רק במין בשאינו מינו.

[4].    חת"ס, שם, וכתב כן לדעת הסומכים על הגרסה בירו' להתיר מין בשאינו מינו בסרק.

[5].    שו"ע, יו"ד סי' רצה סעי' ג. י"א שאיסורו מהתורה וי"א שאיסורו מדרבנן. ראה חוקות הארץ חלק א, עמ' 63 (וראה שם שיש שהתירו). נוסף על כך יש שכתבו שהאיסור בהרכבת סרק ופרי יחד הינו רק כשהם לא מאותו המין, וכן שהרכבה ע"י גוי מותרת. ראה חוקות הארץ, שם.

[6].    ראה מאמרו של הרב שמואל דוד, תחומין ה, עמ' 160–173; הרב יעקב כהן, תנובות שדה 6 (תשנ"ו), עמ' 22–24.

[7].    הובאה ביחס לחציצת אילן סרק בין גפן לזרעים (כלאי הכרם), ונחלקו באחרונים אם הוא הדין גם בכלאי אילן.

[8].    כיום ישנן דוגמאות של עצים ללא פירות כדוגמת רימון נוי, אולם זהו מצב לא טבעי, וריבויו וקיומו מתאפשר רק בעזרת בני אדם. לכן מצב של עצים או צמחים ללא פרי או זרעים אינו קיים, למעט דוגמאות בודדות. ראה כלאי זרעים והרכבה, לפרופ' יהודה פליקס, עמ' 139. וצ"ע מה כוונת פוסקים שונים, לדוגמה המשכנות יעקב (הובא בפת"ש יו"ד סי' רצה, ס"ק ב) שכתבו שאילני סרק הינם כאלה שאינם מוציאים פירות כלל, ושמא ניתן להסביר גם בדבריהם שהכוונה לעצים עם פירות קטנים מאוד וללא מבנה של פרי בשרני.

[9].    מנחות כז ע"א.

[10].   במונחים הבוטניים יש להבחין בין פרי 'ענבה' שיש לו ציפה עסיסית (כדוגמת עצי פרי רגילים) לבין פרי 'הלקט' שהוא פרי יבש שמאוחסנים בו הזרעים (כדוגמת פרי הערבה).

[11].   על אף שהיו שאכלו מענבות ההדס (סוכה לג ע"א; ירושלמי ערלה פ"א ה"א). גם היום יש שמכינים ליקר מענבות ההדס.

[12].   בפת"ש, יו"ד סי' רצה ס"ק ב, הובאה מחלוקת בין הלבושי שרד והמשכנות יעקב בנושא. ללב"ש כשאין שום אפשרות לאכול את הפרי ללא כבישה, נחשב העץ לעץ סרק. לעומת זאת, למשכנ"י אפילו עץ כזה נחשב עץ פרי. כדברי משכנ"י צידד גם הרב שלמה קלוגר, יו"ד כלאיים סי' רצה, ראה שו"ת באוהלה של תורה ד, עמ' 229; ובמאמרו של הרב יואל פרידמן, אמונת עתיך 103 (תשע"ד) עמ' 66.

[13].   חוקות הארץ א, עמ' 64–65. וראוי להעיר שככל שנגדיר עץ כעץ פרי, גם כשפריו אינו ראוי כל כך למאכל, נקל בהיתר הרכבה של עצי פרי על כנות רבות, שפריין בדרך כלל אינו משובח (כדוגמת חושחש שהקלו להרכיב עליו תפוז), אולם תצא חומרא בהרכבה של עצי נוי וסרק על כנות עם מאפיינים דומים (כפי שייתכן בקקטוס נוי). נוסף על כך, הדבר עשוי להשפיע על הגדרת העצים שפירותיהם יתחייבו בערלה. מכל מקום, ראוי לשים לב שהקריטריון להגדרת עץ מאכל אחיד בכל המקרים.

[14].   הרב יואל פרידמן, אמונת עתיך 18 (תשנ"ז), עמ' 25.

[15].   דבר זה נוגע גם לשאלה אם לצורך החשבת עץ כעץ פרי ישנו צורך שיאכל ויגודל ע"י בני אדם לצורך פריו. ראה מאמרו של הרב שמואל דוד תחומין, ה, עמ' 160–173, ושו"ת באוהלה של תורה חלק ד, עמ' 229.

[16].   גם הרכבת אגס על חבוש היא הרכבה של סוגים שונים מאותה המשפחה.

[17].   ר' אמונת עתיך 66 (תשס"ו), עמ' 15.

[18].   בדרך אגב יצוין שמבחינה בוטנית עלי הקקטוס הינם באמת גבעולים, ואילו הקוצים הם העלים האמיתיים.

[19].   חשוב לציין שבמקרים רבים הקקטוס הנמכר בארץ, מורכב ע"י גוי בחו"ל ומיובא לארץ לאחר מכן.

[20].   שצבעם הירוק של הצמחים קשור בנוכחותו.

[21].   ולכן ייתכן שתהיה בעיה לשתול את הצמח המורכב. ראה במאמרו של הרב יהודה הלוי עמיחי שם.

[22].   ר' אמונת עתיך 103 (תשע"ד), עמ' 66.

[23].   ומקובל שאינם ראויים לאכילה (באופן רגיל). אולם ישנם דיווחים על שימוש בפירות לאכילה, בפרט לאחר שהם מתרככים.

[24].   לפיכך, הגדרת הבטלופוליה כעץ מאכל והתרתה ככנה לאגס, מצריכה בירור דומה לגבי הגדרת האגס הקלריאני.

[25].   בסיוע מחקר בכנות אגס שקידם ד"ר מוטי שומרון.