הרכבה בעצי נוי- ו"בר זית בינוני"

רקע:

הרכבה מוכרת בעיקר בעצי פרי, אולם היא מתבצעת גם בעצי נוי וסרק. מהם הסיבות להרכבה בעצי נוי, ואיך דבר זה יכול להשפיע עלינו כצרכנים שומרי תורה בבואנו לרכוש עצי נוי. על כך ועוד, בסקירה להלן.

שימוש בהרכבות בעצים הינו דבר נפוץ במינים רבים. היכולת להרכיב עץ מסוים (רוכב) אותו אנו רוצים, על עץ עם מערכת שורשים רצויה (כנה), מאפשרת גמישות רבה בהתאמת צמחים לאזורים ותנאים שונים. מחקרים רבים נעשו על השפעת הכנה על הרוכב, ובהם נמצא שהכנה עשויה להשפיע אפילו על זהות ההורמנים שיהיו ברוכב, צורת הצימוח שלו ואיכות הפרי. בדרך כלל מוכרת ההרכבה בעצי פרי, שם היא משמשת בעיקר להקניית עמידות לרוכב מפגעים ומחלות, נינוס או שיפור הצימוח והגברת היבול. אולם, הרכבה משמשת גם בטיפוח עצי וצמחי נוי.

סיבות להרכבה בעצי וצמחי נוי:

הסיבות להרכבה בעצי נוי הינן מגוונות, וכוללות סיוע לריבוי, השפעה על צורת הנוף, הגברת עמידות ועוד. השימוש בהרכבה לצורכי ריבוי, הינו מניע מרכזי להרכבה בעצי נוי. הואיל וצמחים רבים הינם קשי השרשה, מורכבים הצמחים על כנות זריעות. כך, משתמשים בכנה שנזרעה, ועליה מרכיבים ייחור מהעץ אותו אנו רוצים. היות ובזריעה שהיא ריבוי מיני, עלול להיות שינוי בתכונות מצמח האם, היא משמשת רק לריבוי הכנה, שתכונותיה המדויקות פחות משמעותיות. לדוגמא, בצורה כזאת ניתן ליצור עצים בעלי מועד פריחה אחיד בעצי ברכיכיטון. דבר זה משמעותי בצמחי נוי, בהם הפריחה לעיתים היא סיבה מרכזית שלשמה נרכש העץ. במקרים אחרים ישנו קושי לרבות מזרעים, והפתרון הינו הרכבה על מין או זן דומה שניתן לריבוי מזרעים. מעבר לריבוי צמחים קשי השרשה, ההרכבה יכולה לחסוך שימוש בחומר לריבוי. הסיבה לכך היא שפעמים רבות משתמשים בניצנים (עיניים) להרכבה, זאת בהשוואה לצורך בייחורים כאשר מבצעים השרשה רגילה. סיבה נוספת להרכבה בעצי נוי, היא הקניית עמידות. בדרך כלל השבחה בעצי נוי לא הובילה לרגישות לתנאי הסביבה. אולם, לעיתים צמח עמיד לתנאים מסוימים, ואנו רוצים להתאימו לתנאי קרקע או סביבה אחרים, או שאנו רוצים עמידות משופרת. במצב כזה הרכבתו על כנה מתאימה, יכולה לאפשר את גידולו גם בתנאים אלו אליהם הוא אינו מתאים באופן טבעי. לדוגמא, הרכבה בוורדים מתבצעת בדרך כלל על מנת לאפשר התאמה לתנאי הקרקע, כאשר הרוכב בו אנו מעוניינים מטעמי יופי איננו עמיד. מניעת מפגעים מתאפשרת גם היא בעזרת שימוש בהרכבה, כאשר ניתן לבחור בצורה כזאת עץ ממין (זכר או נקבה) מסוים ולהרכיבו על כנה זריעה. דבר זה מתבצע בעיקר במקרים בהם הפריחה והפרי עשויים להיות מטרד, מקור לכלוך או מפגע אלרגני. במקרה בו הפרי מהוה בעיה, ניתן להרכיב טיפוס זכרי או לא פורה, וכך לקבל את העץ אותו אנו רוצים. בחרוב, דווקא הפריחה הזכרית מהוה מפגע ריח, ולכן מרכיבים עצי חרוב נקביים על כנות זריעות. גם עיצוב העץ הינו שיקול בבחירת הרכבה, לדוגמא בתות בכות. הרכבתו של תות הבכות על תות רגיל במיקום גבוה, מאפשרת לקבל את העיצוב רצוי.

הרכבה בנוי בימינו וגדרי ההלכה:

עצי נוי רבים נמכרים בחלק מהמשתלות כעצים מורכבים. בין עצים אלו נמצאים אגס קליארני, אלון, ברכיכיטון, כליל חורש, מילה סורית ובר זית בינוני. רובם מורכבים על זריעים שלהם, או על זנים קרובים שלהם. לדוגמא, אלון לביד יכול להיות מורכב על אלון ארך-עוקצים ואילו כליל קנדי, יכול להיות מורכב על כליל החורש. הרכבת עצי סרק על עצי סרק, אע"פ שמדובר בשני מינים, מותרת לרוב הפוסקים[1]. גם במקרה שעצי הסרק משמשים לריח, אפילו אם ריחות הכנה והרוכב שונים, הותרה ההרכבה[2]. אולם, יש שכתבו שראוי להימנע מהרכבת בעצי סרק מין בשאינו מינו[3], ולדבריהם עלולה להיות בעיה בחלק מההרכבות המשמשות בעצי נוי[4]. מעבר לכך, הרכבת אילן סרק על אילן מאכל או להפך, בעייתית בהרבה ונאסרה בשו"ע[5]. הרכבה זו אמנם אינה שכיחה, אבל בהחלט קיימת במקרים מסוימים.

לאחרונה נודע לנו על אפשרות של הרכבת "בר זית בינוני" (Phillyrea latifolia) על עץ זית. בר הזית הבינוני הינו עץ ממשפחת הזייתים, הגדל פרא בארץ בעיקר בשפלת יהודה וסביבות הכרמל. על אף שהוא קרוב של הזית הרגיל (זית אירופי), הוא שונה ממנו בעליו שדומים יותר לעלים של אלון מצוי. עלים אלו הינם בעלי שפה משוננת, ולא חלקה כמו בזית רגיל. בנוסף, פעמים רבות נוטה הצמח להתפתח למבנה של שיח, שאיננו מגיע לגובה רב. תכונה מעניינת של עץ זה היא מבנה מיוחד של העלים (סקלרופיליות), המאפשר לו עמידות מיוחדת ביובש. בר זית בינוני פורח בתחילת האביב, והפירות מופיעים לקראת סוף האביב. הפרי הבשל דומה לזית רגיל, אולם קטן יותר ומתוק ממנו. השימוש בפרותיו איננו נפוץ, ומעבר לכך שהוא נאכל ע"י ציפורים, ישנו גם שימוש למטרות חליטה לרפואה. לאור כל זאת, השימוש בהרכבה זו עלול להיות בעייתי משתי סיבות. הראשונה היא האפשרות שהגדרתו של העץ הינה סרק, הואיל והשימוש בפירותיו איננו נפוץ, בפרט לא למטרת אכילה. גם אם נגדיר את בר הזית כעץ מאכל, השוני בצורת העלים מהזית הרגיל, כמו גם הבדל אפשרי בטעם הופכים את ההרכבה לכזו שלפחות איננה לכתחילה. משני טעמים אלו נראה, שהרכבתו על זית, עלולה להיות הרכבת אילן סרק על אילן מאכל או שמדובר בהרכבת אילן מאכל על אילן מאכל, אולם מין בשאינו מינו. גם אגס קלריאני עשוי להיות מורכב על כנת חבוש, הרכבה שהינה סרק על פרי, ובנוסף מין בשאינו מינו. נוסף אליהם הרכבה שדווחה בעבר[6], היא הרכבת שזיף "פיסרדי"[7] על מיכלואי שקד ואפרסק. היות ויתכנו שילובים נוספים אסורים, מומלץ לברר גם כשקונים עץ או צמח נוי האם הצמח מורכב, ומהם הכנה והרוכב.   

תחום ההרכבות מתפתח כל העת, ומצריך מעקב מתמיד אחריו על מנת לזהות הרכבות בעייתיות נוספות. בהקשר זה ראוי לצין מקרה נוסף של הרכבה בעייתית שדווח בעבר[8], הרכבה של קקטוס נוי ללא פירות על כנה עם פרי שאינו אכיל בדרך כלל. התקדמות שיטות ההרכבה, מאפשרת כיום להרכיב מינים רבים שבעבר היה קשה להרכיבם. ההרכבה שבעבר הייתה נפוצה בארץ בעיקר בעצי פרי, התרחבה בעשורים האחרונים גם לירקות ונמצאת בשימוש גם בעצי וצמחי נוי כפי שראינו. על אף שבדרך כלל מבוצעת ההרכבה באופנים מותרים, דרושה מודעות של הצרכן לאפשרות של הרכבות אסורות. מודעות שכזו יכולה לאפשר את השימוש במגוון העצים שניתן לגדל בארצנו, תוך כדי הקפדה מלאה על ההלכה.

[1]

[2] חת"ס יו"ד, רפז' – וכתב כן לדעת הסומכים על הגירסה בירו' להתיר מין בשאינו מינו בסרק.

[3] חת"ס שם, בסוף דבריו.

[4] שכן לעיתים עלולים להיות הבדלים בצורת העלים ופרי הסרק, בין הכנה לרוכב.

[5] יו"ד רצ"ה, ג. ונחלקו הפוסקים האם נאסר גם מין במינו או רק בשאינו מינו.

[6] מאמרו של הרב יואל פרידמן

[7] מין שזיף שפירותיו קטנים ובדרך כלל לא נאכלים.

[8] הרכבה בעצי קקטוס