א. 'אדמת קודש' - התגלות שכינה
הביטוי 'אדמת קודש' מופיע לראשונה בהתגלות בסנה, כפי שנאמר (שמות ג, ה): ויאמר אל תקרב הלם, של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא.
הביטוי 'אדמת קודש' מתאר מקום של התגלות שכינה, כפי שחז"ל דרשו (שמות רבה ב, יג): כל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל וכן ביהושע של נעלך, וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים.
המדרש מלמדנו שאיסור נעילת נעלים הוא בכל מקום שהשכינה נגלית. בספר 'תולדות נח'[1] הוסברו דברי המדרש, ושם נכתב:
לא מפני שהמקום מצד עצמו קדוש, ולא קאמר אדמת קודש אלא מפני השכינה אשר בו עכשיו, והביא ראיה מיהושע שהרי ביריחו היה ואינו מקום קדוש אלא לפי שעה מפני שהשכינה נגלית שם, ומה שכתב במדרש 'וכן הכהנים וכו'' כלומר והשתא טעמא דכהנים אינו מפני קדושת המקום בעצמו אלא מפני ששם השכינה נגלית.
לפי דברי המדרש, גם בשילה ובגלגל אין ללכת בנעליים, בגלל התגלות השכינה במקום. נראה שכיוון שהמקום קדוש רק בגלל התגלות השכינה בו, לאחר ההתגלות אין במקום קדושה, כפי שבהר סיני אין קדושה לאחר התגלות הסנה, וכן ביריחו אין קדושה לאחר ההתגלות הזמנית שהייתה שם. וכן להיפך, נראה שכל מקום שאין בו התגלות שכינה, אינו מוגדר בתור 'אדמת קודש', ואין איסור הליכה במנעלים באותו המקום.
ב. 'אדמת קודש' - מקום קדוש
לעומת תיאור המקום של התגלות הקב"ה למשה רבנו ע"ה בתור 'אדמת קודש', בהתגלות של המלאך ליהושע נאמר (יהושע ה, טו):
ויאמר שר צבא ד' אל יהושע של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא.
בהתגלות ליהושע לא נאמר הביטוי 'אדמת קודש', ונשאלת השאלה: מדוע לא תואר מקום ההתגלות ביריחו בתור 'אדמת קודש'?
כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. וביהושע כתיב קודש הוא (יהושע ה, טו), לפי שארץ ישראל היתה כולה קדושה והמקום ההוא מכלל ארץ ישראל, ואמר קודש הוא, אבל המדבר לא היה קדוש כלו, אלא מקום הסנה, לפיכך אמר אדמת קודש הוא, מחמת המלאך שנראה במקום[3].
בעל ה'לקח טוב' דייק שאצל משה רבנו במדבר נאמר 'אדמת קודש', כיוון שרק חלק קטן מהמקום היה קדוש, והוא מקום התגלות המלאך; אבל ההתגלות ליהושע הייתה ביריחו שהיא בארץ ישראל, וקדושת המקום איננה מתחילה מהתגלות המלאך, ועל כן לא נאמר שם 'אדמת קודש', אלא כל המקום הוא קדוש בתור חלק מארץ הקודש.
על פי הסבר זה, הביטוי 'אדמת קודש' איננו שם משמותיה של ארץ ישראל, אלא מתאר מקום מסוים שיש בו קדושה, בגלל התגלות הקב"ה באותו מקום.
כשיטה זו ביארו עוד ראשונים, ש'אדמת קודש' היא מקום ההתגלות של הקב"ה, אלא שיש רבים[4] שמסבירים, שהכוונה היא שהסנה קדוש בגלל שבו עתיד להתגלות הקב"ה במתן תורה.
ג. 'אדמת קודש' - ארץ ישראל
לעומת הופעת הביטוי 'אדמת קודש', לתיאור מקום הקדוש בגלל התגלות הקב"ה עליו, מופיע ביטוי זה בפי הנביא זכריה, כשהוא מתנבא על גאולתם של ישראל; וכך כתוב (פ"ב, טז): 'ונחל ד' את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם'.
כאן אנו מוצאים שכל ארץ ישראל נקראת 'אדמת קודש'.
אפשר להסביר את הסיבה שכל ארץ ישראל נקראת 'אדמת קודש', על פי דברי המדרש (שמו"ר ב, יג) שכל ארץ ישראל מסוגלת לנבואה[5], דהיינו, כל ארץ ישראל היא 'אדמת קודש', משום שהיא ראויה להתגלות. הרמב"ן כותב (ויקרא יח, כה), שארץ ישראל היא נחלת ד', ושם הוא מתגלה תמיד. אם כן, אפשר להסביר כך, שהביטוי 'אדמת קודש' לארץ ישראל, נאמר משום שהיא ראויה להתגלות.
'הכוזרי' (מאמר ב, יד) מבאר את הביטוי 'אדמת קודש' לארץ ישראל כולה:
והלא תראה כי הועתק אברהם מארצו כאשר הצליח והיה ראוי להדבק בענין האלהי, והיה לב הסגולה ההיא, אל המקום אשר בו תגמר השלמתו, כאשר ימצא עובד האדמה אילן שפריו טוב במדבר ומעתיקו אל אדמה נעבדת, מטבעה שיצליח בה השרש ההוא, ומגדלו שם, וישוב פרדסי אחר שהיה מדברי, וירבה אחר, שלא היה נמצא אלא בעת שיזדמן ובמקום שיזדמן. וכן שבה הנבואה בזרעו בארץ כנען, רבו אנשיה כל ימי עמדם בארץ כנען, עם הענינים העוזרים מהטהרות והעבודות והקרבנות, כל שכן בהמצא השכינה. והענין האלהי כמו צופה למי שראוי להדבק בו שיהיה לו לאלהים כמו הנביאים והחסידים, כאשר השכל צופה למי שנשלמו טבעיו ונשתוה נפשו ומדותיו שיחול בו על השלמות כפילוסופים, וכמו שהנפש צופה למי שנשלמו כחותיו הטבעיים השלמה מזומנת למעלה יתירה, ותחול בו כבעלי חיים, וכמו שהטבע צופה למזג השוה באיכיותיו שיחול בו ויהיה צמח.
אנו לומדים מדברי ר' יהודה הלוי, שבארץ ישראל קיימת הסגולה להתעלות לקדושה של כל אדם, וכן שהיא ראויה למעלה המיוחדת של הנבואה. על כן היא נקראת 'אדמת קודש', שאפשר להגיע על ידה אל הקודש.
ד. שני מושגי 'אדמת קודש'
למדנו שיש שני מושגי 'אדמת קודש'. האחד: אדמה שמתגלה עליה קדושה:, מלאך או שכינה. השני: אדמה שעל ידה אדם יכול להגיע למדרגה של קודש.
ב'אדמת קודש' שמתגלה עליה קדושה, יש צורך לחלוץ נעלים, בגלל הקדושה המיוחדת שבה; אבל במקום 'אדמת קודש' שאין הקדושה בו גלויה, אלא קיימת בו האפשרות להגיע למדרגת קודש, שם אין חובת חליצת נעליים.
ה. 'אדמת קודש' - משה רבנו
הסתכלות שונה על הביטוי 'אדמת קודש' המוזכר בהתגלות הסנה, אנו לומדים מדברי הזוהר (שמות פקודי דף רכב ע"א) וזו לשונו:
אלה פקודי המשכן, רבי חזקיה פתח ואמר (שמות ג) אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך וגו', האי קרא אוקמוה, דפריש ליה קודשא בריך הוא מאתתיה בגין לאתדבקא בשכינתא, דכתיב (שם) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, אדמת קדש דא שכינתא אתדבקותא קדישא אתדבק משה בההיא שעתא לעילא, דכדין קודשא בריך הוא קשיר ליה בחביבותא דלעילא, ואתפקד רב ממנא על ביתא ואיהו גזיר וקודשא בריך הוא עביד.
על פי דברי הזוהר, 'אדמת הקודש' שמשה ראה בסנה היא הדבקות הגמורה של משה רבנו ע"ה בקדוש ברוך הוא; דהיינו, כביכול הפיכת האדמה לקודש והתנתקות מן החומר. אז פרש מהאישה ודבק בקב"ה, ומאז היה ביד משה רבנו ע"ה הכוח לשנות ולגזור דברים בעולם.
על פי הסבר זה, נראה שהחילוק בין ההתגלות למשה, שבה נאמר 'אדמת קודש', ובין ההתגלות ליהושע, שבה לא נאמר הביטוי 'אדמת קודש', איננה נובעת מהשוני במקום ההתגלות, אלא מהשוני במדרגת האדם שהקב"ה מתגלה אליו. וכן כתב ה'כלי יקר' (שמות פרק ג פסוק ה):
של נעליך מעל רגליך. נתעוררו המפרשים בכמה שינוים שבין מראה זו ובין המראה של יהושע, כי כאן נאמר של נעליך שנים במשמע, ואצל יהושע נאמר (יהושע ה טו) של נעלך אחד במשמע. וכאן נאמר כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, ואצל יהושע לא נאמר כן אלא קודש סתם ולא אדמת קודש. והנה ראיתי שרבינו בחיי ושאר מפרשים פירשו של נעליך על הרחקת הגשמיות, כי משה היה משולל מן החומריות יותר מן יהושע, על כן אבחר דרכם ואוסיף נופך משלי ליישב כל הספיקות שהזכרנו, כדרך שפירשו חז"ל (בבא בתרא עה א) פני משה כחמה ויהושע כלבנה, כי כמו שהלבנה מאירה מצד אחד וחשוכה מצד שני כך יהושע האיר מצד השכל והיה חשוך מצד החומריות שנשאר בו אבל פני משה כחמה המאירה מכל צד כך משה נזדכך גם בחלק החומריות שבו כל כך עד שזכה לקירון עור פני החומר, כי נזדכך על ידי שעמד בהר ארבעים יום בלא אכילה ושתיה והיה ניזון מן זיו שכינתו יתברך, לכך נאמר למשה של נעליך שנים במשמע רמז לשלילות החומריות מן כל שני חלקיו, הן זיכוך כח השכלי מן התערבות החומריות שבו, הן זיכוך כח החומרי עצמו, ולכך אמר כנותן טעם כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש, ושם 'מקום' מורה על המדרגה, ואמר כי המדרגה אשר אתה עומד בה היא שאפילו חלק האדמה שבך קודש הוא, זה שאמר אדמת קודש הוא, ולפי שאתה במדרגה גדולה כזו על כן אמרתי אל תקרב הלום להציץ בשכינה כי לא יראני האדם וחי ואפילו המלאכים אינן מתקרבים אליו יתברך להביט במהותו יתברך כל שכן האדם בהיותו בחיים בעולם הזה. אבל יהושע שלא היה מאיר כי אם מצד השכל לבד על כן נאמר לו של נעלך אחד במשמע, כי לא הוסר החומריות כי אם מן החלק השכלי לבד, ועל כן לא הזכיר אצלו אדמת קודש כי חלק האדמה שבו לא נתקדש, ולא הוצרך לומר לו אל תקרב הלום ולא הוצרך למנוע ממנו הקריבה אל ה', כי בלאו הכי היה החומר מסך מבדיל בינו לבין אלהיו לשלא יוכל להביט אל האלהים.
למדנו לפי הזוהר שהזכרנו לעיל, שהביטוי 'אדמת קודש' מתייחס למשה רבנו ע"ה, שאפילו החומריות שלו היא קדושה, ללא מסכים והבדלים. לפי הסבר זה רק ארץ ישראל נקראת 'אדמת קודש' ואין מקום אחר הנקרא כך. אמנם בנוגע למשה רבנו ומדרגתו, התורה השתמשה בביטוי 'אדמת קודש', בתור ביטוי מושאל להפיכת האדמה לקודש ולהתנתקות האדם ממדרגתו החומרית.
סיכום
למדנו שארץ ישראל היא הנקראת 'אדמת קודש' בגלל מעלתה. יש שלמדו שכל מקום שיש בו התגלות שכינה, נקרא גם הוא 'אדמת קודש', למרות שאיננו בארץ ישראל, ויש שלמדו שהביטוי 'אדמת קודש' בא לתאר את מדרגת משה רבנו ע"ה, בתור אדם שאפילו חומריותו היא קודש, ועליו נאמר 'אדמת קודש'.
'כי המקום אשר אתה עומד עליו. דהיינו מחמת המלאך היתה קדושת הקרקע שסביבות הסנה, לכך נאמר אדמת קודש הוא, כלומר לא שהמדבר כולו קודש, אלא מקום קרקע תפיסת הקודש הוא לבדו קדוש'.
עוד בקטגוריה קדושת הארץ
מאמרים
על התורה ועל העבודה
כמו בכל תורת הרצי"ה גם במאמר זה יש ערך לשעתו ולדורות. שיטתו הרחבה והמקיפה את כל התורה כולה על כל חלקיה וצדדיה העיוניים...
מאמרים
'בארצנו הקדושה' - סדרת הילדים החדשה של מכון התורה והארץ לקראת סיום
סדרת הילדים החדשה של מכון התורה והארץ עומדת לפני סיום ונמצאת כמעט במלואה באתר הילדים של מכון התורה והארץ. אל תפספסו. לא...
מאמרים
מדרשת התורה והארץ מציגה: 'אדמה'- מיצג אורקולי מרתק והרצאה
לקראת ט"ו בשבט הבעל"ט - 'מדרשת התורה והארץ' מציגה: אדמה - חיזיון אורקולי מרתק והרצאה אודות הקשר העמוק שלנו כעם עם אדמת...
