בנה ביתך כבתחילה

ימים מספר לאחר הגרוש מבית חיינו, גוש קטיף, קיבלתי שיחת טלפון ממו"ר מתקופת הישיבה התיכונית ששאל לשלומי. עניתי ואמרתי (כנראה באווירת ימי חודש אב והרס הבתים בגוש קטיף): "הקב"ה כבר אלפיים שנה, בלי בית אנו רק כמה ימים...".

דימוי זה העמיד בפני כיהודי ובמיוחד כתושב גוש קטיף את השאלה הקשה מה משמעות המילה "בית"? מה היא כוללת בתוכה? מה היא מביעה? מדוע היא כל כך משמעותית? מראה תמונת הבית של כולנו שנבנה בעמל רב בסלון קארווילתנו, וזכרון הטרקטור ההורס את הבית, מעמיד בפנינו את התובנה הפשוטה: בית אינו אוסף של לבנים, בטון וברזל. בית גם אינם המטבח, הרהיטים ואפילו לא הספרייה התורנית שבמרכזו.

כמו שכולנו מבינים שחורבנו של "הבית", בית המקדש לא היה חורבן של עצים ואבנים אלא של תוכן עמוק וקדוש יותר, וכן בניינו של בית המקדש אינו רק בנין של עצים ואבנים אלא בניין קומה רוחנית-מוסרית-ערכית ראויה, כך כולנו מבינים שהבית הפרטי שלנו אינו אוסף של לבנים ומלט.אלא תוכן עמוק של חיים מלאים.

תקופה ממושכת חזרנו ושיננו את הפסוק בתהילים (פ' קכז): "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר", פסוק זה מלמדנו את הכוח המעמיד האמיתי של "הבית", לא חוזק הברזל, גם לא הממ"ד. אלא דבר ה' שבמרכז חיינו הוא המעמיד את הבית. ובית כזה אי אפשר להחריב, אי אפשר לעקור!

באמת "הבית" שלנו, חלילה לא נחרב, החיים השלמים של משפחה, ישוב, אזור שלם, החליפו צורה, ושינו צורה, ההשגחה העליונה שניסתה את עם ישראל בנסיון הגרוש והחורבן העמידה בפנינו אתגר אלוקי גדול להמשיך את ה"בית". את כוחות החיים והשמחה, היצירה והבנין, התפילה ולימוד התורה, החיים הקהילתיים המלאים שיצרנו וחיינו בגוש קטיף צריכים להמשיך ביתר שאת ויתר עוז.

משלתי משל לשר העיר אשר ציווה להרוס צריפיהם של שני זקנים בעירו, בבוא העת יצא לקראת השר הזקן האחד, ממרר בבכי ובתחנונים אך לשוא, וצריפו בבת אחת נהרס, לעומתו הזקן השני בראותו את צריפו נהרס יצא לקראת השר בשירה וריקוד. שאל השר וכי מה בינך לבין שכנך שהלה יצא בבכי ואתה בשיר והלל? ענה הזקן ואמר "במקום צריפי יקום בנין רב קומות שחלקו הנכבד יהיה לי ולצאצאיי, לעומת האחר שבמקום צריפו יהיה מגרש חנייה..."

לו ריבונו של עולם היה מציב לנו שלט על חורבות גוש קטיף: "כאן ממשיכה ומופיעה גאולתם של ישראל", "מכאן עם ישראל הולך ונבנה" "אנשי גוש קטיף מקדמים את הגאולה השלמה", "גדול יהיה כבוד הבית האחרון מהראשון" וכד' ודאי היינו מקבלים את המהלך האלוקי באופן אחר.

כעת מכיוון שאין שלט אך יש אמונה גדולה שה' לא עזבנו ולא יעזבנו "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב", כעת שאנשי גוש קטיף החלו את תהליך בנין הבית הפרטי, צריכים אנו להטמיע ב"בית" זה את הנכסים המשמעותיים שה"בית" בגוש קטיף השאיר לנו, את החום והאהבה, את הקהילתיות והחסד, את האמונה והתפילה, את התקווה והחזון וכמובן את הראייה הכוללת של בניינו של עם ישראל בדור זה. נתנער מעפר להמשיך את המפעל האלוקי בבניינה של ארץ ישראל, בייסוד וחיזוק קהילות גוש קטיף בכל מקומות מושבותם. נזכור תמיד שבהיסטוריה של עם ישראל הרס של "צריף" הביא אחריו "בנין גבוה", נזכור שמכל נפילה באה עלייה גדולה, מכל צניחה יצאה צמיחה וכדבריו של הרב קוק זצ"ל לאחר הנפילה הנוראה של פרעות תרפ"ט (מאמרי ראי"ה, שובו לבצרון): כל מי שהוא עוקב אחרי סדרי הישוב... יכול הוא להראות בחוש איך שמכל ירידה אשר סבלנו נצמחה אח"כ עליה והתפתחות יותר גדולה, וצעד של דליגה לטובה יצא מכל משבר… בטוחים אנו שממכתנו הגדולה הזאת תצמח רפואה…"

כולנו תפילה ותקווה שבניין הבתים החדשים בקהילות המתחדשות יהיה חוליה נוספת לתקומת עמנו בארצנו בציפייה לשיבת בנים לגבולם בקרוב.

"אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ... בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִילָה וְכוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, וְהַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ... וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם, וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִבּוֹר וְהַנּוֹרָא אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן".