רואים עולם

תקופת החופש הגדול במוסדות החינוך עומדת על פתחינו, וכבר אנו מרגישים מוצפים במודעות רבות ובהצעות שונות, נופש במקומות שונים בעולם, החברות אשר התאימו את עצמן לציבור הקרוי דתי גם יודעות לפרסם מלבד העלויות הבסיסיות גם את תנאי הכשרות וכו', ולמסור לנו, ואולי אפילו להרגיל אותנו שהכל נכנס במסגרת התורה, את הכל אפשר לסדר אם רוצים. אך האם מותר לאדם לצאת מארץ ישראל לטיול ולשאר סיבות?

הרב יהודה עמיחי שליט"א ראש מכון התורה והארץ כתב על כך מאמר מקיף, הדן בדברים ממקורם ומפרט את המצבים השונים ואת היחס של התורה אליה.

מקור הדברים בסוגיית הגמרא במסכת עבודה זרה (דף יג) בה עוסקת הגמרא בהיתר יציאת כהן מהארץ הן כדי להציל את ממונו והן כדי ללמוד תורה. מתוך דיון הגמרא אנו רואים שדווקא לדברים אלו הביאה הגמרא היתרים ולא לשאר דברים, אם כי התוספות במקום מרחיב היתר זה גם כדי לשאת אשה, אך מגביל את ההיתר בתנאי שעושה כן באופן זמני ודעתו לחזור.

מתוך דבריו אנו למדים שההיתר לצאת מהארץ הוא רק לדבר זמני ולצורכים מסויימים בלבד. יחד עם זאת חשוב לשים לב שהגמרא עצמה עסקה בכהן ולא בכל אדם. לכהן יש איסור נוסף לצאת מהארץ, שכן חכמים גזרו טומאה על ארץ העמים (חו"ל) ולישראל אחר לא קיים איסור זה

לפי הבנת התוספות משמע שהאיסור לצאת מהארץ הינו רק לכהנים, אך לא כך אנו רואים בדברי הרמב"ם. מתוך דברי הרמב"ם בהלכות מלכים אנו רואים שהדין הוא בכולם, ולא רק בכהנים. את יסוד המחלוקת שבין הרמב"ם לבין התוספות הסביר הרב יהודה עמיחי על בסיס הגמרא במסכת כתובות בה הגמרא מביאה סיפור על אדם שאחיו מת בחול, וביקש לצאת לחו"ל כדי לחלוץ לה או ליבמה. התשובה שקיבל הייתה חמורה מאוד: "אחיו נשא גויה ומת, ברוך המקום שהרגו, ואתה רוצה לבוא אחריו"?! ודאי שלא מדובר שהאח נשא גויה ממש, שהרי במצב זה אין כלל יבום או חליצה, אלא באו לומר לו דבר חריף, שכאילו נשא גויה כיוון שנשאר שם ולא בא לארץ. בתלמוד שלנו לא מופיע שהסיפור מסופר על כהן ששאל, אך בירושלמי מופיע שמדובר בכהן, ועל פי כך הסביר שהתוספות פסקו כירושלמי, מתוך הבנה שהבבלי לא חולק על כך, ואילו הרמב"ם סובר שהבבלי חולק על הירושלמי ואנו פוסקים כבבלי (מקור לכך כבר מופיע בדברי הגאון על השו"ע).

גם במצב שהתירו הפוסקים, עדיין קיימת מידת חסידות שלא לצאת, כפי שרואים בדברי הרמב"ם שחכמים שנאלצו לצאת מהארץ, ובודאי שהיה זה בהיתר בכו כשהגיעו לגבול הארץ וחזרו.

בדורות האחרונים עסקו בהיתרים שונים, כגון לקברי צדיקים, יציאה למסע למחנות ההשמדה (יש שהתירו ויש שאסרו, ויש להתיר כשר יש צורך ואין אפשרות להשיג תוצאות אלו בארץ)

למסקנה מתוך מאמרו, שאין היתר הלכתי ליציאה לחו"ל לטיול. וההיתר ליציאה זמנית מוגדר רק לצורך הדברים שמנו הפוסקים (פרנסה, נשיאת אשה ולימוד תורה). גם לדברים שהתירו ודאי שלכהנים אין מקום להתיר, מלבד הדברים שהוזכרו במפורש לכהנים.

יהי רצון שנזכה שאהבת הארץ תיקבע בליבנו, ונזכה לחיות בשמחה ובפשטות בארצנו הקדושה.