שיפורי חוק צער בעלי חיים

הרגישות לאחר, האכפתיות והרצון להיטיב לאחר מעולם הייתה בסיס חשוב בעם ישראל ובתורת ישראל. בכל ערב שבת אנו אומרים על עקרת הבית "תורת חסד על לשונה", החסד והנתינה כבסיס הבית היהודי. ואף יתר מכך במידותיהם של ישראל שהם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים. והאכפתיות לאחר התפשטה אף לבעלי החיים. רגישות לצער החיה קיימת ומשמעותית.

בגמרא במסכת בבא מציעא בדף לב' עוסקת הגמרא בדין מצוות פריקה ועינה, ובתוך הדברים אנו מוצאים שמצוות פריקה קודמת למצוות טעינה, והסיבה לכך היא צער הבהמה שסובלת ממשא שעליה. אלא שבגמרא אנו מוצאים דעות שונות האם צער בעלי חיים הוא מהתורה או מדברי חכמים, ודומה שבגמרא לא מצאנו הכרעה ברורה בדבר. אמנם, פוסקים רבים פסקו שצער בעלי חיים דאורייתא (אף שהרי"ף לא כתב זאת במורש, כבר כתבו הראשונים בדעתו שסבר הוא שצער בעלי חיים דאורייתא, ועוד ראשונים רבים). בדעת הרמב"ם מצאנו מחלוקת גדולה, שכן לא כתב הוא במפורש דבר זה. לכך הגר"א כתב שלדעת הרמב"ם צער בעלי חיים דרבנן, ואילו לדעת הכסף משנה, שיטת הרמב"ם שצער בעלי חיים דאורייתא.

אך בין אם נגדיר שהאיסור הוא מהתורה או מדברי חכמים, אנו רואים כאן את הדרכת התורה, את החשיבות שהתורה נותנת לנושא. הדאגה לבעלי החיים, דבר המגיע עד לידי הלכות מעשיות שונות, בתחומים שונים המשפיעים על נושאים רבים.

לדוגמא, אחד מהתחומים שעוסקים היום לא מעט, ואף עושים זאת באופן מעשי זה סירוס חיות מחמד. סיבות שונות יש שהחליטו לעשות צעד זה, אך האם זו דרכה של היהדות? בשו"ת חבל נחלתו ח"ט עוסק המחבר בשלה זו, ובהרחבה דן בשאלות שונות, ובתחומים שונים שהם אנו נפגשים היום בעיסוק באיסור צער בעלי חיים. וכך הוא כותב על הנושא: " וכן לגבי סירוס חיות מחמד, אגודות אלו מטיפות לכך מצד צער בעלי חיים, שאל"כ הן תצטערנה בחוסר מזון ואובדן ולדותיהם וכד', ואין בכך שום טעם וריח. אלא זו חשיבה על בעלי חיים בקריטריונים אנושיים, ולא המוסר הישראלי מדבר מפיהם".

על דבריו אלו מוסיף הרה"ג יעקב אריאל דברים שמעוררים חשיבה לא רק על התחום, אלא גם על תחום הכשרות וההשגחה, וכך הוא כותב: " ברבנות ר"ג אנו נוהגים להגדיר מקום בו מגישים כבד אוז ככשר בכשרות רגילה ולא כ"חלק" או "מהדרין" לא רק בגלל בעיות הכשרות שבפיטום אווזים אלא גם בגלל השאלה המוסרית של צער בעלי חיים. לא ייתכן להגדיר אווז הגדל ע"י צער גדול כ"חלק"".

בהדרכתו, הפן המוסרי מקבל משמעות גדולה הלכתית, לא יתכן להגדיר זאת כ"חלק" הדבר מהודר! זה נוגד את התורה, זה נוגד את רצון ה', וגם אם אין זה קשור ישירות סעיף זה או אחר בהלכות הכשרות, אי אפשר לקבל זאת כדבר תקין ומהודר.

חליבת שבת, דבר שהעסיק רבים מן הפוסקים, ביניהם הגר"ש ישראל זצ"ל שכתב על כך באריכות (זכות להזכיר את הדברים בימים שאנו מונים עשרים שנה לפטירתו של גאון עולם וצדיק יסוד עולם זה, שעסק כל כך רבות בהלכות מדינה וחברה, ובהלכות של חידוש ההתיישבות בארץ ובנית החיים החדשים". ועוד ועוד.

מובן הדבר שלא נוכל להקיף אף את הנושאים הקשורים לצער בעלי חיים, אך כן נוכל לחוש את רוח התורה, את הכיוון, ואת החשיבות של העיסוק בנושאים.

זכה הרב אייגנר מרבני מכון התורה והארץ להוציא חוברת העוסקת בנושא, וחשובים הדברים להילמד שוב ושוב, לראות כיצד מיישמים אותם באופן המלא ביותר.