תשלום תמורת שותפות במצוות פדיון פטר חמור

הצגת הבעיה

אדם מישראל קונה 'פטרי חמורים' ממתיישבים ישראלים המגדלים בעלי חיים בחוות שונות בארץ לזכות ולזכות אחרים במצווה באופנים שונים. שאלתו היא: האם מותר לו לקנות פטר חמור או להקנות אותו לאדם אחר שחפץ לקיים את המצווה, או לגבות כסף ממספר אנשים כדי שיהיו שותפים במצוות פדיון פטר חמור?

הקדמה

מצוות פדיון פטר חמור מפורשת בתורה (שמות יג, יג): 'וכל פטר חמור תפדה בשה', וכן פירשו חז"ל את הפסוק 'ואת בכור הטמאה תפדה' (במדבר יח, טו), שכוונתו לפדיון פטר חמור.[1] כלשון ספר 'החינוך' (מצווה כב):

לפדות ולד חמור זכר שנולד ראשון... וענינה הוא, שלוקח הישראל שה אחד ונותנו לכהן בפדיון בכור החמור, שהוא לשם יתברך מן הטעם שכתבנו למעלה,[2] והוא ברוך הוא נתנו לכהן, ולפיכך פודהו הישראל ממנו. כי השם יתברך רצה שיהיה לו פדיון בשה. ואם אין לו שה פודהו בדמי שה.

וכך פסקו להלכה הרמב"ם[3] וה'שלחן ערוך'.[4] בעידן המודרני, אנשים אינם מגדלים חמורים ואתונות ולכן המצווה נדירה. אולם למרות זאת, יש המתאמצים לקיים מצווה זו, וכפי שמעיד הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר, ח"י יו"ד סי' לא):[5]

והנה המצווה נעשית ברוב פאר והדר כפי המנהג בירושלים ובשאר תפוצות ישראל לחבב את המצות, ומלבישים את הפטר חמור בתכשיטי כסף וזהב ובגדי משי ורקמה בעת מצות הפדיון, לחיבוב מצוה.[6] וגם זכר ליוצאי מצרים שהיו טוענים כסף וזהב על חמוריהם, מן השלל של מצרים בביזת הים.

לפיכך רוכשים אתון מבכירה מישראל[7] שידוע בוודאות שמעולם לא המליטה[8] ואף לא הפילה.[9] אולם גם כאשר אדם רוכש אתון מבכירה, ייתכן שבסופו של דבר לא יזכה לקיים את המצווה, שהרי ייתכן שתמליט נקבה, ואף אם היא תמליט זכר בהמלטה הבאה, כבר לא יהיה לו דין פטר חמור. משום כך יש אנשים שמעדיפים לרכוש באופן ישיר פטר חמור מבעלי חוות חקלאיות יהודים[10] שמגדלים חמורים ואתונות. כך הם יכולים לקיים בוודאות את המצווה בעצמם, או אף לשתף אנשים נוספים תמורת תשלום נאות. השאלה היא אם מותר לעשות מקח וממכר בפטר חמור?

א. מצוות פדיון פטר חמור שבבעלות אדם אחר

אכן, יש מקום לשאול מדוע צריך לרכוש פטר חמור כדי לקיים את המצווה, הרי גם אדם שאין בבעלותו פטר חמור רשאי לפדותו כלשון הגמרא (בכורות יא ע"א): 'אמר רב שיזבי אמר רב הונא: הפודה פטר חמור של חבירו - פדיונו פדוי', וכן פסקו להלכה הרא"ש,[11] הרמב"ם[12] וה'שלחן ערוך'.[13] ואם כן, לשם מה צריך להעביר את הפטר חמור לבעלות הפודה? התשובה היא, שיש מחלוקת בפירוש דברי הגמרא שם, כפי שהאריכו המהרי"ט אלגאזי[14] וה'מנחת חינוך'[15] בביאור דברי הראשונים בסוגיה. יש הסוברים שעדיין זכותו של בעל החמור לפדותו קודמת לאחרים, ואף שאין צורך שהוא ימנה את הפודה כשליח לפדות במקומו את הפטר חמור, הוא יכול למחות אם זה נגד רצונו.[16] אכן יש חולקים וסוברים שבאופן עקרוני אדם רשאי לפדות פטר חמור של חברו אף ללא הסכמתו, כפי שמשמע מדברי התוספות[17] שאפילו בעל כורחם של בעלים הפדיון מועיל.[18] אך פשוט שאין ראוי לעשות כן, אף שהדבר מועיל. כיוון שגם לדעת הסוברים שניתן לפדות בעל כורחם של הבעלים, נחשב הדבר כ'חוטף מצווה' מבעל החמור שהדבר אסור, כפי שלמד ה'דרך האמונה'.[19] ולדעתו נראה בפשטות אף לא ניתן לברך על מצוות הפדיון.[20] אמנם יש הסוברים שאין הדבר נחשב כחטיפת מצווה משום שזוהי מצווה המוטלת על הציבור כך נקט בפשטות הרב קוק בשו"ת 'דעת כהן',[21] וכן כתב מו"ז הרב עובדיה הדאיה בשו"ת 'ישכיל עבדי',[22] אך פשוט שגם לדעתם אין הדבר ראוי למנוע טוב מבעל החמור ולפדות פטר חמור שלו בעל כורחו. לכן הדרך הראויה יותר שהפטר חמור יהיה בבעלותו של הפודה וכך יזכה לפדות פטר חמור שבבעלותו באופן המרווח ביותר.[23] לפיכך, חוזרת השאלה, האם מותר לקנות פטר חמור כדי להיות שותף במצווה זו?

ב. פטר חמור אסור בהנאה לפני פדיון

פטר חמור כל עוד לא פדו אותו, נחשב כאיסורי הנאה, כן למדים מסיום דברי המשנה (בכורות פ"א מ"ג):

חמורה שלא ביכרה, וילדה שני זכרים - נותן טלה אחד לכהן זכר ונקבה - מפריש טלה אחד לעצמו.

הרישא של המשנה מובנת, כיוון שמדובר באתון שהמליטה שני זכרים, שלא ידוע מי הראשון, אך כיוון ששניהם זכרים, בוודאי שאחד מהם הוא פטר חמור, ולכן על הבעלים לפדותו על שה, ולתת אותו לכהן. אך הסיפא של המשנה אינה מובנת, כפי שמקשה הגמרא (בכורות ט ע"ב): 'וכיון דלעצמו הוא, למה לי לאפרושי?!', כלומר למה צריך לבצע את פעולת הפדיון על טלה מחמת הספק, אם לבסוף הן הפטר חמור הן הטלה נשארים אצל הבעלים?! על כך השיבו בגמרא:

לאפקועי לאיסוריה מיניה... כיון דלא מפקע - אסור בהנאה, מתני' מני? ר' יהודה היא, דתניא: פטר חמור אסור בהנאה, ורבי שמעון מתיר.

כלומר המשנה הולכת בשיטת רבי יהודה שפטר חמור אסור בהנאה כל עוד שלא פדו אותו, ולכן גם ספק פטר חמור יש לפדות מחמת הספק, כדי שניתן יהיה ליהנות ממנו לאחר הפדיון. אף שלאחר הפדיון הטלה יישאר אצל הבעלים היות שאין בו קדושה, אלא שהוא ספק ממון כהן, והכהן אינו יכול להוציאו מהבעלים בלא ראיה, על פי הכלל: 'המוציא מחברו עליו הראיה'.

ג. שיטת הרמב"ם - כסף שנתקבל ממכירת פטר חמור אסור בהנאה

בעקבות דברי הגמרא שפטר חמור אסור בהנאה לפני הפדיון, פסק הרמב"ם (הל' ביכורים פי"ב ה"ד) שאדם שמכר פטר חמור לפני שפדה אותו דמיו אסורים בשימוש, וכן אם נתן אותו לכהן בלי לפדותו הוא אסור בשימוש עד שהכהן יפדה אותו, וכך כתב:

פטר חמור אסור בהנאה עד שיפדה, ואם מכרו קודם פדיון דמיו אסורים, ואם מת קודם פדיון או שערפו יקבר, מפני שהוא אסור בהנאה אף לאחר עריפה הואיל ולא נפדה, לפיכך אם לא פדהו ונתן פטר החמור בעצמו לכהן, אסור לכהן להשתמש בו עד שיפדהו בשה, ויקח השה לעצמו או יערפנו ויקבר, והכהנים חשודים על דבר זה לפיכך אסור לישראל ליתן פטר חמור לכהן אלא אם כן פדהו הכהן בפניו.

אף שהרמב"ם לא כתב 'אין למכור פטר חמור',[24] אך לשיטתו אם מכר דמיו אסורים בהנאה.[25]

ד. שיטת הראב"ד – כסף שהתקבל ממכירת פטר חמור מותר בהנאה

הראב"ד (הל' ביכורים פי"ב ה"ד) השיג על הרמב"ם וכתב שדמי פטר חמור אינם אסורים בהנאה, וכך כתב:

פטר חמור אסור בהנאה וכו'. אמר אברהם: אם דמיו אסורין למה לא יתנם לכהן ויהנה בהן שהרי פודין פטר חמור בשוויו וכי מאיסורי הנאה שתופסין את דמיהן הוא זה.

הראב"ד מבסס את שיטתו על ההלכה שאם לא רוצים לפדות פטר חמור על שה, ניתן לפדות אותו בשוויו ולתת דמיו לכהן. מכאן מוכח שדמי פטר חמור אינם אסורים בהנאה.

ה. הסוברים שדמי פטר חמור – מותרים בהנאה באופן חלקי

דעה שלישית היא דעת הרא"ש.[26] לדעתו פטר חמור אסור בהנאה באופן חלקי, דהיינו בשווי השה הקטן שעליו ציוותה התורה לפדותו לכתחילה, שרק שווי זה אסור בהנאה, ורק חלק זה אסור במכירה, וכך כתב:

אלמא כל כמה דלא מפקיע איסוריה מיניה אסור בהנאה... ובין בהנאת גופו ובין בהנאת דמים והיכי דמי הנאת דמים, כגון דמזבין ליה למאן דלא ידע שהוא פטר חמור וקא שקיל מיניה כנגד כולו. אבל למישקל מיניה מאי דשוי טפי משה קטן שהלוקח זקוק לפרוע עליו דמים שפיר דמי.

הרא"ש מחדש שמותר למכור פטר חמור אם הוא מנכה לו מהתשלום עבור חלק מהחמור שבשווי שה. כי איסור המכירה קיים רק על שווי שה שבפטר חמור. הוא מוכיח את דבריו מסוגיית הגמרא (בכורות ט ע"ב) האומרת שאף שלהלכה פטר חמור אם קידש אדם אישה בפטר חמור היא מקודשת, וכך נימקה זאת הגמרא: 'אשה יודעת דפטר חמור איסורא אית ביה, ופרקא ליה בשה, ומקדשא בהך דביני וביני'. כלומר האישה קיבלה אמנם עבור קידושיה פטר חמור שאסור בהנאה, אך כיוון שהיא יכולה לפדות אותו על שה קטן, היא התקדשה בפער שבין שווי פטר חמור לשווי שה קטן. כך פסק גם ה'טור' (יו"ד סי' שכא):

פטר חמור יכול למוכרו קודם שיפדנו ובלבד שיודיע ללוקח שהוא פטר חמור והוא יפדנו אף על פי שהלוקח לא יפדנו אלא בשה כל שהוא וזה ימכרנו לו בשוויו בדמים מרובים חוץ מכדי דמי השה של כל שהוא שצריך לפדותו בו. אפילו הכי כל מה ששוה יתר על שה כל שהוא מותר בהנאה אבל אם מכרו בשוויו למי שאינו יודע שהוא פטר חמור שאינו פודהו הדמים אסורים.

לדעת הרא"ש וה'טור' ניתן ל'בודד' את איסור ההנאה שבפטר חמור לכדי שווי של 'שה קטן', ושאר שוויו של הפטר חמור מותר בהנאה. לפיכך אם הקונה יודע שמוכרים לו פטר חמור, ברור לו שהמכירה חלה על כל החמור חוץ מ'כל שהוא', ולכן גם הכסף שהקונה נותן תמורתו אינו נחשב כסף של איסורי הנאה. אלא שה'בית יוסף'[27] סובר שיש הבדל בין שיטת הרא"ש לשיטת ה'טור' בשאלה האם קיימת הגבלה על המחיר שגובים תמורת מכירת פטר חמור בניכוי שווי טלה קטן. להבנת ה'בית יוסף', הרא"ש סובר שצריך להגביל את המחיר שגובים תמורת הפטר חמור, רק כאשר הקונה אינו יודע שהוא קונה פטר חמור, משום שבמקרה זה התשלום כולל גם את שווי השה שיצטרך לשלם עבור הפדיון כאשר ייוודע לו שהוא קנה פטר חמור לכן הכסף נאסר בהנאה. אך אם הקונה יודע כבר בשעת הקנייה שמדובר בפטר חמור, כל תשלום שהמוכר מבקש יהיה מותר בהנאה, כיוון שהקונה מודע לכך שכל תשלום שהוא משלם, הוא אך ורק תמורת החלק העודף מדמי שה קטן. וכך כתב ה'בית יוסף':

ומתוך דבריו נראה שאם מכרו למי שהוא יודע שהוא פטר חמור אפילו נתן לו כל דמי שוויו לגמרי הכל מותר. דכיון שהלוקח יודע שצריך לפדותו בשה על כרחך לומר דלדידיה שוי ליה כל הדמים שנתן וגם דמי השה שצריך לפדותו בו אי נמי מתנה הוא דיהיב ליה אותם מעות היתרים ולאו דמי פטר חמור נינהו שהרי הוא עתיד לפדותו.

לעומת הרא"ש, ה'טור', לפי ה'בית יוסף', סובר שקיימת הגבלה על המחיר שניתן לגבות עבור הפטר חמור, וכך כתב ה'בית יוסף':

אבל מדברי רבינו נראה שאפילו שהקונה אותו יודע שהוא פטר חמור אינו יכול למכרו לו בכל שוויו והרמב"ם לא חילק בדבר אלא סתם וכתב שאם מכרו קודם פדיון דמיו אסורים.

ה'בית יוסף' כתב שלפי הרמב"ם הדמים אסורים בלי חילוק, אולם לדעת המהר"י קורקוס[28] הרמב"ם יודה שאם הקונה מסכים לקנות את החלק בחמור העולה על שווי שה, הקניין מותר.

לעומת זאת ה'פרישה'[29] כותב שאין מחלוקת בין הרא"ש ל'טור', וגם לדעת ה'טור' יכול אדם למכור פטר חמור אף במחיר גבוה, אם יוסכם ביניהם שהמחיר לא כולל שווי 'שה קטן'.[30] גם מדברי הב"ח[31] נראה שאין מחלוקת בין ה'טור' והרא"ש בנוגע לשאלה האם ניתן לגבות מחיר גבוה עבור פטר חמור כשהתשלום אינו עבור שווי שה קטן. אף שיש להניח שאדם שיודע שהוא קונה פטר חמור, לא יסכים לשלם מחיר מלא כשהוא אמור להוציא הוצאות ולקנות שה כדי לפדותו. אך הב"ח לא התייחס לשאלה זו, האם מותר לקונה לשלם מחיר גבוה, כשהוא מבין שהתשלום אינו עבור כל הפטר חמור.[32]

ה. פסיקת ההלכה

במחלוקת זו נחלקו ה'שלחן ערוך' והרמ"א. ה'שלחן ערוך' (יו"ד סי' שכב סעי' ח) פסק כפשטות דעת הרמב"ם, וזו לשונו: 'פטר חמור אסור בהנאה עד שיפדה; ואם מכרו קודם פדיון, דמיו אסורין'. הרמ"א פסק כדעת הרא"ש, וזו לשונו:

ודוקא שמכרו סתמא, אבל אם הודיעו ללוקח שהוא פטר חמור והוא מוכר לו מה ששווה יותר מהשה שיפדה, דמיו מותרים, ואפילו לכתחלה מותר למכרו בכהאי גוונא (כך משמע בטור).

לדעת ה'שלחן ערוך' אף שאין איסור למכור פטר חמור, אך באופן מעשי, אין ניתן למכור פטר חמור בכל צורה שהיא, משום שכל כסף שמקבלים תמורתו אסור בהנאה. לעומת זאת לדעת הרמ"א הדבר בעייתי כשהקונה אינו יודע שהוא רוכש פטר חמור, אך מותר לכתחילה למכור פטר חמור אם הוא מודיע לקונה שמדובר ב'פטר חמור' כשהוא מפחית לו את שווי השה שהקונה יצרך לקנות כדי לפדות בו את הפטר חמור. והוסיף על כך הט"ז[33] וכתב שאם הוא מודיע לקונה שהוא מוכר לו פטר חמור מותר יהיה לו לקבל כל סכום כסף, מכיוון שאף אחד לא רוצה לעשות איסור, ברור שכוונתם שהתשלום אינו כולל שווי השה שצריך לפדות עליו את הפטר חמור וזו לשון הט"ז:

ולענ"ד נראה דכיון שבשעה שמוכר לו הפטר חמור ומודיעו ודאי שניהם לא נתכוונו על מה שאסור בו רק על ההיתר ואם כן כל מה שקוצץ בעדו בשעת המכירה לא נתכוין אלא שיתן לו סך ההוא בעד ההיתר דהיינו מה ששוה אחר שיתן שה לכהן ואף על פי שבשוק אינו שוה כן מכל מקום זה לא נתכוין אלא דוקא בסך זה וכדרך שמצינו לענין אונאה דבכלים של בעל הבית אין להם אונאה שאינו מוכר חפציו אלא ביוקר דוקא ואין איסור בזה אלא כשמפרש בהדיא שסך זה יתן לו בעד כולו ולא יתן שה לכהן. כן נראה לי.

ו. מכירת פטר חמור לאדם פרטי תמורת תשלום כספי - לצורך קיום המצווה

לאור האמור לעיל נבחן את השאלה הראשונה, האם מותר למכור פטר חמור לאדם פרטי תמורת תשלום כספי על מנת לזכות אותו בקיום המצווה – בהתאם לשיטות השונות: ההבנה הפשוטה בדעת הרמב"ם כפי שגם למד בדבריו ה'בית יוסף' וכפי שגם פסק הוא עצמו ב'שלחן ערוך', שכל מכירה של פטר חמור אוסרת את הכסף בהנאה, כל עוד לא פדו אותו. לעומת זאת, לדעת הרא"ש וה'טור' וכך פסק הרמ"א – דמי פטר החמור האסורים בהנאה הם רק כשווי של שה, ולכן ניתן לכתחילה למכור פטר חמור לאדם שיודע שמדובר בפטר חמור בניכוי שווי השה, ובכך בעצם החלק האסור בהנאה לא נמכר. אולם, כפי שביררנו, היום מחירו של השה גדול יותר משוויו של פטר חמור, ולפי זה באופן מעשי לדעת הסוברים שאי אפשר להעלות את מחיר הפטר חמור יותר משוויו, הרי שבמחיר פטר חמור גלום מחירו של השה וכל הכסף אסור בהנאה. ואף לדעת חלק מהמפרשים בדעת הרא"ש וה'טור' שניתן יהיה לגבות גם תשלום גבוה עבור הפטר חמור אם הקונה יודע שמדובר בפטר חמור, זהו דווקא כאשר המוכר מציין שאינו מקנה לו את החלק האסור בהנאה. אך כאשר מצרפים אנשים למצווה מוכרים להם דווקא את החלק שרוצים לפדות אותו, וזה החלק שאסור בהנאה.

ז. בעיית תשלום עבור שותפות במצוות פדיון פטר חמור

לאור האמור לעיל הוא הדין כאשר רוצים לגבות תשלום עבור שותפות במצוות פטר חמור יש לעשות כן כבר בזמן רכישת האתון ולא לאחר שהאתון המליטה את הפטר חמור. כך יש לנהוג לדעת הרמב"ם וה'שלחן ערוך' הסוברים שאין אפשרות למכור פטר חמור תמורת תשלום, כי התשלום ייאסר בהנאה, ואף לדעת הרמ"א וההולכים בשיטתו שעצם מכירת פטר חמור מותרת ובלבד שינוכה מהמחיר שווי של שה שבו אמורים לפדות את הפטר חמור. לא ניתן לשלם עבור השותפות במצווה כי גביית כסף עבור המצווה היא גביית כסף עבור החלק שאותו אסור למכור גם לדעת הרמ"א. וכן הכריע למעשה הרב משה שטרנבוך (שו"ת תשובות והנהגות, ח"ה סי' שג), וזו לשונו:

ואם רוצה לזכות לאחרים במצוה ללא חשש צריך לסדר מכירה כשהיא עדיין מעוברת, ולדקדק שלא יקנו בזה כהן ולוי ונשים וקטנים, וכן צריך להזהר למכור לכ"א לכה"פ כשיווי פרוטה, (שלשיטת רש"י (סוכה כז ב) שותף שיש לו רק פחות משו"פ אינו נקרא שלו) ואז מועיל השותפות, וכן נהגו המדקדקין.

וכן נקט בצורה פשוטה הרב יצחק זילברשטיין[34] שמי שמבקש לקיים מצוות פדיון פטר חמור צריך לקנות אתון מבכירה, אף שלא דן בעצם השאלה אם מותר לקנות פטר חמור. וכן מסקנת הרב יצחק יעקב ווייס,[35] שאף שסבר בתחילת דבריו שלשיטת הרמ"א הדבר מועיל, אך מכיוון שיש מחלוקת גם בדעת הרמ"א, הסיק שאין לגבות כסף עבור שותפות במצווה בהקניית חלק בפטר חמור אלא באופנים אחרים שאין הוא מפרט.[36] כמובן אם רוצים לזכות אנשים במצווה מבלי לגבות מהם כסף הדבר פשוט יותר, כפי שכתב הרב עובדיה יוסף בשו"ת 'יביע אומר',[37] וכך עשה מעשה, שכאשר ביקשו ממנו לפדות פטר חמור הוא רצה שהפטר חמור יהיה בבעלותו,[38] אך הוא לא רצה לקנותו בכסף כי אז דמיו יהיו אסורים. לכן הוא ביקש מבעל האתון שילדה לו פטר חמור שיזכה לו את הפטר חמור במתנה ללא תמורה כספית, כדי שהשני יקיים את המצווה בפטר חמור שבבעלותו, באופן היותר מהודר.[39]