מצוות הביכורים

הגמ' במסכת מעילה (טו ע"ב) מביאה ברייתא האומרת שהביכורים נקראו תרומה, שנא' (דברים יב יז): "לא תוכל לאכול בשעריך... ותרומת ידיך - אלו הביכורים". אעפ"כ מצאנו הרבה הבדלים בין התרומה והמעשר לבין הביכורים, והבדלים אלה בודאי מלמדים על תוכנן של מצוות אלו.

ראשית, מצוות הביכורים נוהגת רק בזמן הבית (רמב"ם הל' ביכורים פ"ב ה"א), לעומת התרומה שאינה תלויה בבית המקדש (רמב"ם הל' תרומות פ"א ה"א), אלא תלויה בהימצאות כל ישראל על אדמתו (רמב"ם הל' תרומות פ"א הכ"ו).

            הביכורים טעונים הבאת מקום (ביכורים פ"ב מ"ב), וכל זמן שלא הביא את הביכורים לבית המקדש - לא יצא ידי חובתו (ביכורים פ"א מ"ט), לעומת התרומה והמעשר שנאכלים בכל מקום בארץ ישראל.

            התורה אומרת (דברים כו ב): "ולקחת מראשית כל פרי האדמה...", ומבאר הספרי שהחובה להביא את הביכורים היא רק בשבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל. בתרומה לעומת זאת נחלקו הפוסקים: הרמב"ם סובר שכל מיני התבואה ופירות האילן חייבים בתרו"מ מן התורה, ולדעת רש"י (ר"ה יד ע"א) והר"ש (מעשרות פ"א מ"ד), החיוב הוא רק בדגן תירוש ויצהר, אך לכו"ע המצוה אינה דוקא בשבעת המינים.

קריאת פרשת הביכורים בפרשת כי תבוא (דברים כו), מאלפת, וקריאתה היא חלק ממצוות ההבאה (רמב"ם הל' ביכורים פ"ד ה"ד). התורה אומרת: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, ואמרת אליו..." ומבאר רש"י: "שאינך כפוי טובה".

            אפשר היה להבין שמטרתה של הקריאה היא לבטא את הכרת התודה של האדם על הטובה שגמל עמו ה' באופן פרטי. אך נראה שמצוות הביכורים אינה באה בעיקרה ללמד את האדם מוסר פרטי - כל כולה של המצוה באה לקשר את מביא הביכורים לארץ ישראל ולהיסטוריה של עם ישראל שיצא ממצרים כדי להיכנס לארץ. התורה מבליטה זאת לאורך כל הפרשה:

הגדתי היום לה' א-להיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו... וענית ואמרת... ארמי אובד אבי וירד מצרימה... וירעו אותנו המצרים... ונצעק אל ה' א-להי אבותינו... ויוציאנו... ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש..."                          

כאמור כפיות הטובה האמורה ברש"י אינה בעיקרה במובן הפרטי אלא במובן הכללי. ע"י הבאת הביכורים אנו מודים לקב"ה על כך שעם ישראל יצא לחירות עולם וזכה בארץ ישראל. התוכן הכללי של המצוה בא לידי ביטוי בכל פרט ופרט ממנה. הביכורים תלויים במקדש וטעונים הבאה למקום שהוא לב ליבה של ארץ ישראל. מצוות הביכורים חלה רק במינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל וקריאת הפרשה, שכל כולה עוסקת בקבלת ארץ ישראל מאת הקב"ה, הינה חלק ממצוות ההבאה. לעומת זאת, במצוות הפרשת תרו"מ ניכר יותר התוכן הפרטי: היא תלויה ב"ביאת כולכם" ולא בבית המקדש, אינה טעונה הבאת מקום, לינה ווידוי, והמינים המחוייבים אינם דוקא המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל.