ביכורי ענבים לאחר חנוכה

 

הקדמה

 

הימים שלאחר עצרת נקראים 'ימי ביכורי ענבים'[1]. בימינו זכינו בברכה גדולה, וישנם זנים רבים הגדלים בשיטות גידול מתוחכמות, שעל ידן תקופת הגידול מתארכת. כל זני הענבים חונטים ומבכירים בתקופה אחת, אלא שישנם זנים שמשך הבשלתם או עמידתם על הגפן מבלי להירקב הוא ארוך יותר. לכן יבול הענבים המתחיל בסיוון, יכול להסתיים בחודשים שבט- אדר. במהרה יבנה בית המקדש, ויש לברר מה דינם של זנים אלו לעניין מצוות הבאת ביכורים.

 

א. זמן מוגבל להבאת ביכורים

 

מצוות ביכורים מתחלקת לשני חלקים: מצוות הבאת ביכורים למקדש ומצוות מקרא ביכורים.

המשנה (ביכורים פ"א מ"ו) מחלקת בין זמן הבאת הביכורים ובין זמן מקרא ביכורים:

מעצרת ועד החג מביא וקורא מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא רבי יהודה בן בתירא אומר מביא וקורא.

מעצרת, לאחר הבאת שתי הלחם, עד חג הסוכות, אפשר להביא ביכורים ואף לקיים בהבאה זו מצוות מקרא ביכורים. לעומת זאת מחג הסוכות עד חנוכה אפשר להביא ביכורים אך אי אפשר לקיים מצוות מקרא ביכורים. ולמדו הפרשנים[2] מלשון המשנה שמאחרי חנוכה ועד עצרת אין להביא ביכורים וכל שכן שאין לקרוא מקרא ביכורים.

לאור זאת נראה שחקלאי שיש לו כרם ענבים מהזנים המאחרים, שמוציא יבול רק לאחר חנוכה, לא יהיה חייב להביא ביכורים כשיבנה בית המקדש.

 

אלא שדברים אלו צריכים ברור: מה משמעות הדיוק הנלמד מן המשנה שאין מביאים מאחר חנוכה ואילך?

האם מדובר בפירות שביכרו והוקדשו קודם חנוכה ואף הבשילו קודם חנוכה, והחקלאי מאחר בהבאתם עד לאחר חנוכה; או שמדובר בפירות שביכרו והוקדשו קודם חנוכה, אך הבשילו לאחר חנוכה, ורק אז החקלאי מביאם; או שמדובר בפירות שביכרו, הוקדשו ואף הבשילו רק לאחר חנוכה? כמו כן יש לברר: האם לאחר חנוכה אין חובת הבאת ביכורים כלל ואין הפירות מתקדשים מעיקרא, או שלאחר חנוכה אין אפשרות להביא אך יש להמתין לזמן אחר?

 

התורה ציוותה להביא ביכורים בכל שנה ושנה מיבול אותה שנה: 'ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך',[3] וקבעה את זמן ההתחלה של מצוות הבאת ביכורים: 'וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם',[4] לאחר הבאת שתי הלחם בחג השבועות, ולא קבעה זמן לסיום.

היה אפשר לחשוב ש'שנת הפירות', דהיינו, איזה פרי נחשב מיבול אותה שנה, לעניין מצוות הבאת ביכורים, נקבעת, לפי ט"ו בשבט ככל דיני פירות האילן[5]. כל אילן שחנט מט"ו בשבט עד ט"ו בשבט של השנה הבאה, שייך לשנה הנוכחית. אפשר להביא ממנו ביכורים שביכרו, הוקדשו  והבשילו בכל זמן שירצה, רק אין להביאם קודם לעצרת, כדי ששתי הלחם יהיו הראשונות מהיבול החדש המובא למקדש. אך לאחר עצרת, אפשר להביא את ביכורי אותה שנה ללא הגבלת זמן, אפילו לאחר חנוכה וקודם לעצרת שנה הבאה, משום שהותר להביא פירות אלו לבית המקדש כבר משעת הבאת שתי הלחם בעצרת השנה הקודמת[6].

אלא שכפי שנאמר לעיל מהמשנה, משמע שיש אף זמן סיום למצוות הבאת ביכורים, ולאחר חנוכה אין להביאם.

 

הספרי לספר דברים (פיסקא רצז), לומד את דין המשנה מפסוקי התורה:

יכול אתה מביא כל זמן שאתה קורא תלמוד לומר אשר תביא מארצך, כל זמן שהם מצויים על פני ארצך, יכול שאתה קורא כל זמן שאתה מביא תלמוד לומר ואמרת ושמחת, אין קריאה אלא בשעת שמחה כשתמצא אומר מעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא רבי יהודה בן בתירה אומר מביא וקורא.

המדייק בלשון הספרי, מבין שהמילים 'אשר תביא מארצך' באו ללמדנו שהבאת ביכורים אינה רק בזמן שאפשר לקרוא מקרא ביכורים, אלא זמן ההבאה הוא ארוך יותר: 'כל זמן שהם מצויים על פני ארצך'. לפי הספרי, מגמת מילים אלו בפסוק היא לרבות ולא לצמצם. אם כן אפשר לומר שחובת הבאת הביכורים היא כל השנה ואף לאחר חנוכה. מאידך, הספרי נקט לשון 'מחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא' משמע שלאחר חנוכה אינו מביא.

 

ב. שיטת הר"ש והרא"ש

 

מפרשי המשנה למדו שהפסוק 'אשר תביא מארצך' בא לצמצם ולקבוע גבול וזמן להבאת הביכורים, והוא המקור שאין להביא לאחר חנוכה.

הר"ש (ביכורים פ"א מ"ו) כתב:

אבל מהחג עד חנוכה מביא ואינו קורא דדרשינן בספרי אשר תביא מארצך כל זמן שמצויים מארצך ועד חנוכה מצויין ואינן כלין לחיה מן השדה[7]:

הרי שמלשון 'אשר תביא מארצך - כל זמן שמצויים מארצך', למד הר"ש את המקור לדיוק במשנה שעד חנוכה יכול להביא, אך מחנוכה ואילך אינו מביא.

וכן כתב הרא"ש בפירושו למשנה:

מחנוכה ואילך אפילו מביא אינו דדריש בספרי אשר תביא מארצך בזמן שמצויין בארצך ועד חנוכה הם מצויין.

ונראה לומר, לפי דעות אלו, שהפסוק מלמדנו גם כן זמן לסיום מצוות הבאת ביכורים באותה השנה, ובין אם הפירות ביכרו לאחר זמן זה ובין אם הפירות ביכרו והוקדשו קודם לזמן זה, אלא שעדיין לא הביאום לבית המקדש, נפקעת מצוות הבאת הפירות מכאן ואילך.

כאמור, הר"ש כתב מפורשות שלאחר החנוכה אין מביאים ביכורים, לאמור: יש הגבלת זמן למצווה. לשיטתו גם אם הפירות ביכרו והוקדשו לפני חנוכה, אין מביאים אותם למקדש לאחר חנוכה. אמנם לפי הנלמד מהספרי, אין הכרח לקבוע את תאריך סיום הבאת הביכורים בחנוכה דווקא. חג החנוכה נקבע לתאריך הסיום לאור הלימוד 'כל זמן שמצויים בארצך', מפני שבדרך כלל לא מצויים אז פירות בשדה. אם כן, כאשר תקופת יבול הענבים מתארכת עד חודש שבט-אדר וקיימים פירות לחיית השדה אף בחודשים אלו, אולי יש מקום לומר, שיכול להביא ביכורים אף לאחר חנוכה.

 

ג. שיטת הרמב"ם

 

הרמב"ם (הלכות ביכורים פ"ב ה"ו) נתן הסבר אחר לדין שאין מביאים ביכורים לאחר חנוכה, וזו לשונו:

אין מביאין בכורים קודם לעצרת שנאמר וחג הקציר בכורי מעשיך, ואם הביא אין מקבלין ממנו אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהן, וכן אין מביאין בכורים אחר חנוכה, שהבכורים שבכרו אחר חנוכה הן חשובין משנה הבאה ויניחם עד אחר עצרת[8].

גם הרמב"ם דייק מלשון המשנה, ולמד שאין הבאת ביכורים לאחר חנוכה, אלא שכך הוא לעניין פירות שביכרו לאחר חנוכה שאינו יכול להביאם כרגע. כמו כן, לדעת הרמב"ם אין פירות אלו נפקעים ממצוות הבאת ביכורים, אלא שהם שייכים לשנה הבאה. הואיל וכך, אין להביא מהם ביכורים מיד, מכיוון שאין להביא ביכורים קודם הבאת שתי הלחם מהחיטה החדשה בעצרת, אלא ימתין עד לאחר עצרת.

לעומת דעתם של הר"ש והרא"ש,  שלאחר חנוכה נפקעת ומסתיימת מצוות הבאת ביכורים, ואף פירות שביכרו, הוקדשו והבשילו קודם חנוכה אי אפשר עוד להביאם למקדש, דעת הרמב"ם היא שאפשר להמשיך להביא פירות אלו למקדש, הואיל והותרו על ידי הבאת שתי הלחם בחג השבועות, ורק פירות המבכירים מחנוכה ואילך שייכים לשנה הבאה, וצריך להמתין עד להבאת שתי הלחם, בעצרת של השנה הבאה. 

 

נראה שהרמב"ם למד כפשט הספרי, שהפסוק 'אשר תביא מארצך' בא רק לרבות ולא בא למעט. אין זמן סיום למצוות הבאת ביכורים, וכל הפירות שביכרו קודם חנוכה אפשר להביאם לבית המקדש גם לאחר חנוכה[9], שהרי הם שייכים לשנה הקודמת, והבאת שתי הלחם בעצרת בשנה הקודמת כבר התירה את הבאתם למקדש.

לפי הבנה זו של דעת הרמב"ם נראה לומר, שחנוכה הוא ראש השנה לפירות האילן לעניין תחילת שנת חיוב ביכורים. כל הפירות שביכרו קודם חנוכה שייכים לשנה הקודמת וכל הפירות שביכרו לאחר חנוכה שייכים לשנה החדשה.

 

אכן יש שפירשו שאין הרמב"ם חולק על דברי הר"ש והרא"ש, וכל הפירות שביכרו והוקדשו קודם חנוכה אין להביאם לאחר חנוכה[10], הואיל וחנוכה הוא הזמן לסיום מצוות הבאת ביכורים בכל שנה. אלא שהרמב"ם הוסיף שדינם של פירות המבכירים לאחר חנוכה הוא שהם שייכים לשנה החדשה ויביאם מעצרת ואילך.

לדעתם הרמב"ם למד מן הספרי, שבשעת הבאת הביכורים צריך שיהיו פירות מאותה שנה בשדות. לכן לאחר חנוכה, שכלו הפירות לחיה בשדות, אין להביאם יותר, אלא ירקבו. בדבריו בהלכה זו התייחס רק למקרה שהפירות ביכרו לאחר חנוכה ודינם שהם שייכים לשנה הבאה[11].

 

משמעות מעשית למחלוקת בהבנת דברי הרמב"ם קיימת בימינו, ענבים שביכרו קודם לחנוכה והבשלתם מתאחרת עד לאחר חנוכה ועד שבט-אדר. לפי ההבנה הראשונה[12] של דעת הרמב"ם, אפשר יהיה להביאם למקדש אף לאחר חנוכה. הואיל וביכרו קודם חנוכה הותרו בהבאה לאחר הבאת שתי הלחם בחג השבועות בשנה הקודמת. לפי ההבנה השנייה של דעת הרמב"ם[13], ענבים שביכרו קודם לחנוכה אין להביאם לאחר חנוכה, אלא ירקבו, הואיל והסתיים זמן הבאת ביכורים למקדש.

אך ענבים מזנים המבכירים רק לאחר חנוכה, לכל הדעות בהבנת דעת הרמב"ם, נחשבים בני השנה החדשה וחלה עליהם מצוות הבאת ביכורים של השנה החדשה. לכן לא יוכלו להביאם מיד לבית המקדש, אך אם הקדישם הרי הם קדושים ויצטרכו להמתין עד לעצרת.

 

ד. שיטת הראב"ד

 

הראב"ד בהשגותיו, תמה על הבנת הרמב"ם שפירות שביכרו לאחר חנוכה נחשבים מהשנה הבאה.

'א"א ואיך יתכן זה והלא חנוכה קודם שבט הוא והוא שנה שעברה'.

הרי ראש השנה לאילנות הוא ט"ו בשבט, ואף הרמב"ם נקט זמן זה בהלכות ביכורים (ביכורים פרק ב הלכה ז):

אין מביאין בכורים לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש, כיצד לא יביא מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחר ט"ו בו.

ה'כסף משנה' מתרץ קושיית הראב"ד, וזו לשונו:

וכתב הראב"ד ואיך יתכן זה וכו'. וי"ל דכיון דמחנוכה ואילך כלים לחיה מן השדה ולא קרינן בהו מארצך כדדריש בספרי אינם נחשבים משנה שעברה.

כלומר מהפסוק 'אשר תביא מארצך' לאלמדנו את סוף זמן מצוות הבאת ביכורים, כפי שמשמע בפירוש הר"ש והרא"ש, אלא למדנו את קביעת סוף השנה ותחילת השנה לעניין מצוות ביכורים.  אלא שעדיין קשה בגלל ההלכה המופיעה ברמב"ם, שבה כתב את ט"ו בשבט בתור תאריך לתחילת שנה חדשה לעניין ביכורים, וצריך עיון[14].

 

הראב"ד נקט הסבר אחר מדוע לאחר חנוכה אין מביאים ביכורים, וזו לשונו:

ונראה לי מפני שהפירות שמתבכרים אחר חנוכה אינן אלא פסולת הפירות והתורה אמרה מראשית ודינם כתאנים סורות ומרוקבות שלא קדשו ואפילו אם יניח אותם לא קדשו ואם הפרישן קודם חנוכה ועברה עליהן חנוכה ירקבו והכי איתא בירושלמי במנחות פרק כל קרבנות ציבור אחר חנוכה לא קדשו.

הראב"ד סובר שפירות שמבכירים לאחר חנוכה אינם פירות מובחרים, אלא פסולת פירות הם, ולכן אין מביאים מהם ביכורים. הראב"ד הוסיף שאף פירות שביכרו קודם חנוכה והקדישם קודם חנוכה ועבר עליהם חנוכה, ירקבו, ואין מקיימים בהם מצוות הבאה. הוא מביא מקור לדבריו מירושלמי בסדר קדשים (מסכת מנחות), שאחרי חנוכה לא קידשו כלל, אך הרדב"ז כתב: 'ואנו אין אצלנו ירושלמי לסדר קדשים כדי לראות העניין במקומו'.

 

יש לברר, מדוע נתן הראב"ד טעם מיוחד לדין פירות שביכרו לאחר חנוכה, שהם נחשבים כפסולת פירות ולכן אינם מתקדשים ואין מביאים מהם ביכורים, ולא למד זאת מדין פירות שביכרו ולא הוקדשו קודם חנוכה, שאינם מתקדשים לאחריו. הרמב"ם לא השווה ביניהם, משום שלדעתו פירות המבכירים לאחר חנוכה שייכים לשנה החדשה, אך הראב"ד הקשה על כך, ולדעתו אף פירות שמבכירים לאחר חנוכה שייכים לשנה שעברה, אזי אם פירות שביכרו קודם חנוכה דינם שאינם מתקדשים לאחר חנוכה, כל שכן שפירות המבכירים לאחר חנוכה אינם מתקדשים.

 

נראה לומר שהראב"ד סובר שאין זמן מיוחד לסיום מצוות הבאת ביכורים, אלא החובה מתחדשת בתחילת 'שנת הפירות', הידועה לעניין תרומות ומעשרות, שהיא ט"ו בשבט[15]. אלא שפירות שביכרו קודם חנוכה אין להביאם ואינם מתקדשים מחנוכה ואילך, כדמשמע בירושלמי שהזכיר. זאת מהטעם שחסר התנאי 'אשר תביא מארצך' בהבאת הביכורים, שמשמעותו היא שאפשר להביא רק בזמן שעוד יש פירות לחיה בשדה, ולא מהטעם שהסתיים זמן מצוות הבאת ביכורים. ואף אם ביכרו לאחר חנוכה, שלכאורה נראה שמתקיים התנאי 'אשר תביא מארצך' ויש לחיה בשדה, מכל מקום אין להביא, משום שחסר תנאי אחר: שאין אלו פירות מובחרים אלא פסולת הפירות, והתורה אמרה 'מראשית'.

 

ונראה לעניות דעתי לומר, שלדעת הראב"ד רק פירות המבכירים לאחר חנוכה וקודם ט"ו בשבט נחשבים פסולת פירות ואינם מובחרים, אך פירות המבכירים לאחר ט"ו בשבט, ששייכים לשנה החדשה, ודאי הם מובחרים ויש עליהם חובת הבאת ביכורים. לגבי פירות אלו יסכים הראב"ד ליסוד שכתב הרמב"ם, שהם שייכים לשנה הבאה ויש להמתין ולהביאם אחר עצרת.

 

בימינו ישנם זנים שבתקופה שלאחר חנוכה מוציאים פירות טובים, ואף נמכרים בשווקים במחיר יקר יותר ממחיר הפירות באמצע העונה[16], לפי הסבר הראב"ד נראה שאין להחשיב פירות אלו כפסולת הפירות וכ'תאנים סורות ומרוקבות שלא קדשו'. אם כן, הואיל ואף לאחר חנוכה עדיין יש פירות לחיה בשדה, ופירות אלו מובחרים, תהיה חובת הבאת ביכורים אף לאחר חנוכה.

 

לאור הנזכר לעיל, שלעומת דעת הר"ש והרא"ש שיש זמן למצוות הבאת ביכורים, דעת הרמב"ם בהבנה הראשונה, ודעת הראב"ד הן שאין זמן לסיום המצווה, יהיו מובנים דברי הטורי אבן (מסכת מגילה דף כ עמוד ב)[17] שמברר מדוע מצוות ביכורים איננה מצוות עשה שהזמן גרמא:

אבל הא דמן חנוכה ואילך אינה זמן הבאה אינו מצד עצמן של הימים שגורמין שאינן בני הבאה. אלא דבר אחר גורם להם שאין מצויין על פני השדה ולא פוטרן הכתוב מן הבאה מצד עצמן של הימים אלא מפני דבר אחר. ואלו היו מצויין עוד על פני השדה היו הימים בני הבאה[18]. וה"נ הא דמן החג אינו זמן קרייה אינו מצד עצמן של ימים. אלא ד"א גורם להן. דרחמנא אמר ושמחת בכל הטוב דהיינו בזמן שמחה כדאמ' בפ"ג דפסחים וזה אינו אלא בזמן קצירה ולקיטה שאדם שמח במעשיו. ואילו היו זמן קצירה ולקיטה אחר החג נמי הי' הימים מצד עצמן בני קריי'. הילכך לאו מ"ע שהז"ג הוא.

 

סיכום

 

הספרי אינו לומד מהפסוק שיש הגבלת זמן למצוות הבאת ביכורים, מלשון המשנה למדו הראשונים שאין מביאים ביכורים לאחר חנוכה.

הר"ש והרא"ש למדו מכאן שישנה הגבלת זמן למצוות הבאת ביכורים.

לעומתם,דעת הרמב"ם והראב"ד היא שאין הכרח לפרש שהגבלה זו היא קביעת זמן למצוות הבאת ביכורים, מעצרת ועד חנוכה בלבד. הגבלת הזמן נובעת מתוך פרטי הלכות הבאת ביכורים: משום שלאחר חנוכה אין פירות בשדות או משום שהפירות לאחר חנוכה אינם פירות מובחרים או משום שפירות אלו שייכים לשנה הבאה.

ולכן לפי הרמב"ם והראב"ד, כאשר כל התנאים המעכבים לא יהיו אף לאחר חנוכה, נראה שיהיה אפשר להמשיך להביא ביכורים אף לאחר חנוכה. כך הוא בימינו, כאשר יש יבול ענבים מחודש סיוון ועד חודשים שבט ואדר, יש ענבים בשדות אף לאחר חנוכה, והם פירות מובחרים.

לשיטת הרמב"ם, פירות שביכרו קודם חנוכה אפשר להביאם גם לאחר חנוכה לבית המקדש ופירות שביכרו לאחר חנוכה אין להביאם לאחר חנוכה, שהרי כבר שייכים הם לשנה החדשה. מכל מקום קדושים הם ויביאם לאחר עצרת.

לשיטת הראב"ד אף פירות שביכרו לאחר חנוכה, וכל שכן פירות שביכרו קודם חנוכה, אפשר להביאם לבית המקדש מיד, בלי צורך להמתין עד עצרת. רק פירות שביכרו לאחר ט"ו בשבט אין להביאם מיד, שהרי שייכים הם לשנה החדשה, ומכל מקום קדושים הם ויביאם לאחר עצרת.

 

יהי רצון שיחזרו ימי הבאת הביכורים להיות ימי שמחה, ונזכה לקיים הבאת הביכורים בבית ה' במהרה בימינו.