מצות חינוך בליל הסדר

1. והגדת לבנך

החינוך תופס מקום מרכזי בליל הסדר. מצות "והגדת לבנך" בלילה זה, הנה מצות עשה המשמשת נדבך מרכזי בחיוב של ספור יציאת מצרים. אכן דברים רבים יכולים אנו ללמוד מהדרכתם של חז"ל על היחס שלנו לילדינו, כפי שהיא מופיעה בלילה זה.

הקשר בין האבות לבנים הוא מכריע ביחס לחינוכם של הילדים בכלל, ולהמשך המסורת וקיומה של האומה בפרט. מכאן החיוב הכ"כ חשוב בלילה זה של "והגדת לבנך". התורה מבינה שספור יציאת מצרים שהוא מרכיב  מרכזי באמונתנו, חייב להיות מונחל לילדינו באופן היותר איכותי והיותר שלם. אין התורה מסתפקת בלימודי הילדים במסגרת בתי ספר, תלמודי תורה וכדו'. מסגרות למוד אלו חשובות ככל שתהיינה, אינן יכולות להוות תחליף לקשר הישיר בין האבות לילדיהם. קשר זה הוא הכרחי לבניינו הרוחני והחינוכי של הילד.

2. תפיסתה החינוכית של התורה

חז"ל למדונו "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". והדגש הוא על "חנוך לנער על פי דרכו" של הילד. הערובה שהילד לא יסור בבחרותו ובזקנותו מן הדרך שחונך בה היא, שהילד יגדל עפ"י דרכו, אופיו, וטבעו שלו ולא עפ"י הרצון והשאיפה של ההורים. אין הכוונה ח"ו שהילד יקבל את כל מה שהוא דורש ורוצה. הצבת הגבולות בפני הילד הוא צעד חיוני והכרחי בחינוכו, [וכפי שנלמד בהמשך מתוך ההגדה]. ללא זה, הילד יגדל חסר יציבות וחסר בטחון עצמי ביכולתו להבחין בין מותר לאסור, ובין טוב לרע, על כך המשתמע מכך. הכוונה היא שעלינו לזהות את אופיו המיוחד של הילד, להכיר את מעלותיו וחסרונותיו, את תחושותיו ורגשותיו, לדעת מה משמח אותו ומה מעציב אותו, מה מקדם אותו ומה משיג אותו אחור. בתחום זה אין תחליף להורים. מורה בכתה של עשרים וחמשה תלמידים [כיתה מכסימלית עפ"י חז"ל] במקרה הטוב, אינו מסוגל לרדת לעומקו של כל תלמיד. היחידים המסוגלים לעשות זאת אלו ההורים. רק הם מסוגלים להבין ולהעריך את הצרכים המיוחדים של ילדם, ולהעניק לו בהתאם את הנדרש. ע"כ בלילה כ"כ מרכזי וחשוב זה, חז"ל הציבו במרכז את הקשר בין האבות לבנים.

3. כיצד עפ"י הדרכת התורה מתהדק הקשר בין אבות ובנים בלילה זה?

ראשית "ימין מקרבת", כמובא פסחים דף קט/א ומחלקים להם [לתינוקות] קליות ואגוזין בערב פסח, כדי שלא ישנו, וישאלו. אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו. תניא, רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו. כלומר ע"מ שהילד יגיע לליל הסדר קשוב, דרוך, מרוצה וערני, לשמוע ולקבל את דברינו, אנחנו צריכים תחילה לקרבו בדברים הקרובים אליו, בבחינת יחס גורר יחס. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כפי שאתה מכבד, מתחשב ודואג לבנך, כך הוא ישיב לך בהתאם. יתירה מכך, כשהילד רואה ומרגיש שאתה רוצה בטובתו ודואג לו לדברים המשמחים אותו, הוא מרגיש בזה שאתה אוהב אותו, והוא נפתח יותר לשמוע את דבריך.

4. כיצד ניתן לדעת מהי דרכו של הילד?

אנו מכירים דרך מקובלת לפיה הלימוד נעשה באופן פרונטאלי, ישיר, כשהמורה מרצה את מה שיש לו, לתלמידיו. למוד זה בד"כ הוא עפ"י "דרכו" של המורה. המורה הוא המחליט מה ובאיזה אופן ללמד. התורה שרצתה בערב זה לסייע לנו לבנות את הקומה החינוכית של הילד, פועלת באופן שונה. ו"היה כי ישאלך בנך", כלומר אנחנו צריכים קשובים לשאלות ולנושאים המטרידים את הילד ולהתייחס אליהם, כלומר "חנוך לילד עפ"י דרכו", כי שאלותיו של הילד מגלות באמת מה ממלא את עולמו, מה חשוב לו ומה מטריד אותו. רק התיחסות לצדדים אלו עשויה לתת מענה לצרכיו ולבעיותיו של הילד ולבנות את קומתו החינוכית והרוחנית.

פעמים רבות לא רק שאיננו מתיחסים לשאלותיו של הילד הנראות לנו  טורדניות, אלא שאנו מעדיפים שהילד לא ישאל כלל כי אין לנו מענה מספק. אמת, ע"מ שנוכל להשיב לילד תשובות אמיתיות עלינו ללמוד בעצמנו, ודאי לקראת ליל הסדר, המחייב אותנו הכנה מוקדמת. יש צורך להתכונן היטב למפגש המיוחד שלנו עם ילדינו בערב זה. יש לציין שבמקרים שאיננו יודעים להשיב אסור להשאיר את הנושא פתוח אלא לבררו ולהשיב לילד תשובה בשלב מאוחר יותר. במידה ואין הדבר עולה בידינו עלינו לקשר את הילד לאדם מתאים, ע"מ שיוכל לתת מענה לשאלותיו וצרכיו. בל נדחה את ילדנו בקש! דחיה זו אינה פותרת בעיות, אלא מדחיקה אותן כך שהכל עלול להתפרץ באופן בלתי נשלט בגילאים מבוגרים יותר בהם הילד יצא משליטתנו.

5. התחשבות והקשבה

בדרך כלל, הצבור הסועד בליל הסדר הוא רב גילאי. כדי שכולם, כולל הקטנים יבואו לידי בטוי, יש צורך להתיחס למכנה המשותף הנמוך יותר, כלומר לנהל את הסדר באופן כזה שכולם יבינו. וכך נפסק בשו"ע תעג סעיף ו': הגה: ויאמרו בלשון שמבינים ...הקטנים, או יפרש להם הענין וכן עשה ר"י מלונדרי כל ההגדה בלשון לע"ז, כדי שיבינו...

בנוסף,יש להאזין לשאלותיהם של הילדים, ומתוך כך לנסות להבין את מצוקותיהם. במידה והילד לא שואל, אין זה אומר שאין לו בעיות, ההיפך הוא הנכון. לכל ילד בריא ונורמאלי יש שאלות ומצוקות המטרידות אותו, כשהן הולכות ומחריפות עם השנים. ע"כ כשהילד לא שואל, זה מצביע על כך שיש לו עכבות ומעצורים, וכדי שהילד לא ידחיק את בעיותיו ולא ישאר "תקוע" אתן, עלינו לנסות לקרבו ולהביאו לידי כך שישאל: וכך כותב השולחן ערוך אורח חיים סימן תעב סעיף טז: מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים, כדי שיראו שינוי וישאלו. ושם סימן תעג סעיף ו': ויגביה הקערה שיש בה המצות ויאמר: הא לחמא עניא...ואז יצוה להסירם מעל השלחן ולהניחם בסוף השלחן כאלו כבר אכלו, כדי שיראו התינוקות וישאלו. ושם סעיף ז': מוזגין לו מיד כוס שני, כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה. ואם אין חכמה בבן, אביו מלמדו.

6. התיחסות שונה לכל ילד עפ"י מצבו ומעמדו

מתוך ההתיחסות השונה בהגדה לכל אחד מארבעת הבנים אנו למדים שהאב צריך להתיחס לכל ילד עפ"י מה שהוא ובהתאם למצבו [כפי שראינו לפנ"כ]. גם התשובה של האב היא בהתאם: הילד החכם המבין בכללות את ענין יציאת מצרים, רוצה להבין את פרטי מצוות החג: מה העדות החוקים והמשפטים? התשובה היא גם בהתאם: אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, כלומר פרט והרחב לו את דיני הפסח בכלל וליל הסדר בפרט, כולל ההלכה ש"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" שמשמעותה שאנחנו צריכים להשאר תמיד עם טעם הפסח, כלומר שהפסח שהוא יסוד האמונה, צריך ללוות אותנו לאורך כל החיים וע"כ במשך כל ימות השנה, אנחנו מזכירים את יציאת מצרים כ"כ הרבה פעמים. [ק"ש, תפילת עמידה, ברכת המזון וכו'].

לרשע המתבטא בלשון חצופה, בוטה וכפרנית כ"כ, יש צורך להשיב לו ב"שמאל דוחה" [לאחר שפתחנו תחילה ב"ימין מקרבת", כמובא לעיל], ולהציב לו גבולות ברורים: עד כאן! "אף אתה הקהה את שיניו". ויש להבהיר, שטעות היא לחשוב שעלי לשבור את הכלים ו"לתת לו בשיניים" כלשון העם, דעפ"י זה מה מקום יש אח"כ לומר לו בעבור זה עשה ה' וכו', הרי אחרי תגובה כזו הוא יסתלק מן השלחן בחרי אף ולא יהיה מוכן לשמוע דבר?! אלא ברור שהכוונה היא שעלי להחליש את "שיניו הנושכות", ואת "פיו הגדול" בדרך של דברי תוכחה ומוסר באופן שיש סכוי שישמע ויקבל. וכך מובא במצודת ציון ירמיהו לא/כח ד"ה תקהינה - ענין חלישת השינים לחתך המאכל, וכן אם קהה הברזל (קהלת י) ור"ל שנחלש הברזל לכרות העץ: אכן הסכוי שהוא יהיה מוכן לשמוע לדברינו היא העובדה שפתחנו ב"ימין מקרבת", וסיימנו בשמאל דוחה באופן מסוייג ומדוד.

ושאינו יודע לשאול את פתח לו: ולא אמר "אתה הגד לו" והכוונה היא שיש לדובב אותו עד שישאל ולו במעט, [כמו שמצאנו "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם" שמשמעותו שאנחנו פותחים להקב"ה ועי"כ הוא פותח לנו]. יש ערך עצום לכך, בעיקר אצל זה ש"אינו יודע לשאול" שהוא בכ"ז ישאל משהו, זה יכול לחזק את בטחונו העצמי הרעוע ממילא, ק"ו כשיקבל משוב חיובי מאביו, שיתייחס אליו וישיב לו בהתאם.

7. כשהדגש הוא על הקטנים, כיצד המבוגרים יבואו על ספוקם הרוחני בליל הסדר?

וכי ישאל השואל כיצד המבוגרים יותר שדעתם רחבה יותר, יבואו על ספוקם בספור הפשט גרידא? ויש להשיב:

1. מכיון שהמצוה העיקרית בלילה זה היא לחנך את הקטנים, נתעלה ונשמח בעובדה שאנו זוכים לקיים מצוה זו ועוד בהדור.

2. כבר למדונו חז"ל בילקוט שמעוני פרשת שופטים רמז תתקכג ...דאמר רבי [חנינא] הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכלם, כלומר שלמוד התלמידים מסיייע לי להבין דברים שלא הייתי מצליח בעזרת מורים או חברים בלבד וההסבר הוא:

א. אני זוכה להתגדל דווקא ע"י הקטנים המחייבים אותי לצמצם את שכלי, לבררו ולדקדק בו היטב מה ואיך לומר לקטנים ע"מ שאוכל להגיע אליהם.

ב. פעמים התלמידים בזכות שאלותיהם התמימות כל כך מחייבים אותי לעסוק בברורים ובנושאים שלא חשבתי עליהם, ולא נתתי דעתי אליהם מעולם.

3. תמיד ניתן בסוף הסדר, לאחר שהילדים נרדמו, להשלים, לפלפל ולהוסיף בספור יציאת מצרים ככל הניתן.

נזכה בע"ה בליל סדר זה, לסיועו של אליהו הנביא המגיע לכל בית ובית, להגיע למדרגת "והשיב לב אבות על בנים" תחילה, ומכוח זה להשבת "לב בנים אל אבותם", ומתוך כך ליום ה' הגדול והנורא כמובא בסוף במלאכי. "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".