על השקלים ועל הכלאים

א. הקדמה

'באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים'.[1] במשנה זו נאמרו שני דינים שנראים כאינם קשורים זה לזה - הכרזה על נתינת השקלים והשמעה על הכלאיים.

העיתוי להכרזת נתינת מחצית השקל לבית המקדש עבור קרבנות הציבור, נובע מההכנה הנדרשת לקראת חודש ניסן, אז יש להקריב קרבנות ציבור מתרומה חדשה.[2]

ההשמעה על הכלאיים בעת הזו נועדה כתזכורת עבור בעלי השדות לבדוק אם צמחו בשדותיהם כלאיים, 'וכל אדם יוצא לגינתו ולשדהו ומנקין אותו מן הכלאיים'.[3] תזכורת זו נעשתה בתאריך זה, משום שבתקופה זו צצים העלים של המינים הגדלים בשדה שנזרעו קודם החורף, וכלאי הזרעים ניכרים מבין התבואה.[4] בתאריך ט"ו באדר היו יוצאים שליחי בית-דין לשדות לבדוק אם אכן נעקרו הכלאיים.[5]

מצוות מחצית השקל לקרבנות הציבור אינה נוהגת בזמן הזה, שכן אין לנו קרבנות ובית מקדש, אך נהגו ישראל לתת 'זכר למחצית השקל'.[6] אך דין הכלאיים נוהג גם בימינו וחלה חובה על בית-הדין שבכל עיר ועיר לשלוח שליחים בתאריך ט"ו באדר לבדוק את השדות והגינות אם יש בהם כלאיים.[7]

כאמור, למראית העין אין כל קשר ומכנה משותף בין השקלים לבין הכלאיים, אלא עיתוי הזמן הוא המחבר בניהם. ברם, ננסה להעמיק ולבחון את טיב הקשר בין שני נושאים אלו.

ב. החיבור הנכון

בדברי הבבלי מוזכר הקשר בין השמעת השקלים בראש-חודש אדר לבין פורים:

אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף - אמר ריש לקיש, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאיים.[8]

דברים אלו צריכים ביאור - מטרת חז"ל לבאר לנו את הטעם להקדמת נתינת מחצית השקל לראש-חודש אדר, זאת כדי להקדים את שקלי ישראל לשקלי המן. א"כ, מדוע מסיימים חז"ל בציטוט מיותר ביחס לדין הכלאיים, 'והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים', היה להם לסיים רק בדין השקלים בו אנו עוסקים.

את הביאור לקושי זה ניתן למצוא בדברי הרב יהונתן אייבשיץ[9] המבאר שטעם מצוות נתינת מחצית השקל הוא להורות על האחדות והחיבור בין איש לרעהו, כלשונו: 'להורות שהוא לבדו אינו כלום אלא צריכין כל ישראל להיות באגודה אחת'. אך האחדות והחיבור צריכים להיות עם הצדיקים ולא עם הרשעים, כלשונו: 'וכל זה הוא שצריכין

ישראל לידבק במינם, היינו עם צדיקים אבל לא עם רשעים'. זהו הקשר בין שני חלקי המשנה: 'משמיעין על השקלים ועל הכלאים' - 'להורות שלא לידבק מין בשאינו מינו'.

ואכן, בדברי הבבלי מצאנו שאחת הסיבות שהביא הקב"ה עונש על ישראל בימי מרדכי ואסתר היא 'מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע'.[10] ובמדרש מתואר[11] שזו הייתה תכניתו של המן הרשע להביא את ישראל למשתה בו נמצאים רשעים וממילא יגררו את ישראל לעבירות שונות.[12]

החבירה והקשר של ישראל שבאותו הדור לרשעים נובעת מפירוד השרוי בהם, כדברי המן המתאר את הדבר בפני המלך אחשורוש: 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים'.[13]

נמצאנו למדים, שכאשר ישראל 'מתאחדים' עם הרשעים נוצר פירוד בישראל, בבחינת כלאיים, 'חיבור' שעניינו פירוד הקדושה.

זו הכוונה שבראש-חודש אדר 'משמיעין על השקלים ועל הכלאיים' – ליצור אחדות בין איש לרעהו, אחדות שמקורה בקדושה ולא אחדות שעניינה פירוד ככלאיים.

ג. הפירוד

כאמור, שורש החטא באותו הדור נבע מפירוד וחבירה לרשעים ועל-כך באה מחצית השקל:

גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו.⁸

ברם, בדברי חז"ל מצאנו עוד טעמים למצוות נתינת מחצית השקל - כפרה על מכירת האחים את יוסף, 'לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונטל כל אחד ואחד מטבע, לפיכך יתן כל אחד ואחד מטבע';[14] כפרה על חטא העגל, 'מן האונס למד משה, שנאמר ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף. ואנחנו אנסנו הדיבור שאמר הקב"ה לא יהיה לך אלהים אחרים, ועשינו את העגל. לפיכך יהא נותן כל אחד ואחד חמישים כסף';[15] חיוב נתינת מחצית השקל לכל העובר בים סוף, כדברי הירושלמי: כל דעבר בימא - יתן'.[16]

מהו המכנה המשותף בין כל עניינים אלו?

1. מכירת יוסף

שורש החטא במכירת יוסף ע"י אחיו היה בפגם שבין אדם לחבירו, כפי שהסביר הרב שמואל בורנשטיין: 'חטא מכירת יוסף מושך לפירוד לגמרי'.[17] השפעת הפירוד הביאה עימה עונשים כבדים הנעוצים בבית המקדש - בעקבות חטא מכירת יוסף לא זכו האחים שיבנה בית המקדש בחלקם אלא בחלקו של בנימין[18] שלא היה במכירה, ומחמת חטא זה גם נחרבו שני בתי המקדש[19] - דברים המורים על החיסרון באחדות שהיא שורש השראת השכינה שיסודה במקדש.[20]

אמנם האחים ביקשו את סליחתו של יוסף[21] ולדברי רבי יהודה החסיד הוא אכן מחל להם,[22] א"כ, הקשה החיד"א: 'איך אמרו... גזרת המן שהיה בחטא מכירת יוסף,'[23] הרי נמחל החטא?

יתרה מכך יש להקשות מדברי המדרש המתאר שעוון מכירת יוסף עדיין קיים: 'בכל דור עדיין חטא של מכירת יוסף קיים'.[24]

את המענה לתמיהות אלו ניתן למצוא בדברי הרב מאיר שמחה הכהן המבאר כי כאשר ישראל חוטאים בחטאים שבין אדם לחבירו הנובעים מהעדר אחדות בניהם, אז מתעורר שוב חטא מכירת יוסף המבטא את הפירוד בין האחים, בבחינת 'פוקד עון אבות על בנים - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם',[25] וכלשונו: 'ואם ישראל חוטאים בדברים שבין אדם לחבירו - אז פוקד עליהם חטא מכירת יוסף'.[26]

2. חטא העגל

לקראת מתן תורה שררה האחדות בישראל, כדברי המדרש:

בשעה שעמדו ישראל על הר סיני השוו כולן לב אחד לקבל עליהם מלכות שמים בשמחה, שנאמר ויענו כל העם יחדו ויאמרו. ולא עוד, אלא שהיו ממשכנין עצמן זה על זה.[27]  

וכדבריו הידועים של רש"י: 'ויחן שם ישראל כנגד ההר - כאיש אחד בלב אחד'.[28]

ברם, אחדות זו הופרה בחטא העגל בו אמרו ישראל 'אלה אלוהיך ישראל',[29] אמירה שנאמרה בלשון יחיד, 'אלוהיך', להורות שכל אחד אמר כן על חבירו שהעגל הוא אלוהיו ולא אמרו כן בלשון רבים באחדות, כתמיהת המדרש שתמה על הפרת האחדות בחטא העגל מהאחדות ששררה קודם לכן:

נאה היה לאבותינו לקבל את התורה ולומר כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, שמא נאה היה להם לומר אלה אלהיך ישראל, אתמהא.[30]

3. קריעת ים סוף

בעת עמדו ישראל על הים, נפרדו דרכם כפי שתיאר הירושלמי:

ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים - אחת אומרת ניפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן.[31]

פירוד זה גרם לקטרוג על ישראל, כתיאור המדרש:

עמד סמאל המלאך לקטרג אותן, אמר לפני הקב"ה רבש"ע עד עכשיו היו אלו עובדים עבודת כוכבים ואתה קורע להם את הים?![32]

ברם, תמיהה גדולה העלה הרב מאיר שמחה הכהן, מדוע לא קטרג סמאל על נס יציאת מצריים, אז היו ישראל עובדי עבודה זרה ושקועים במ"ט שערי טומאה?

על כך הוא עונה:

על הנסים שעשה להם בהוציאם ממצרים לא טען, משום דהגם דהיו נשחתין כמו שעבדו עבודה זרה והפרו ברית מילה, אבל מאושרין היו במידות שלא היה בהן לשון הרע, והיו אוהבין זה את זה... ולכן בציבור הקב"ה עושה להם נסים. אבל במים, כשנחלקו לארבע כתות, ויש שאמרו נשוב מצרימה, הלשין שצריך לדון אותם כיחידים, והן נכרתין על עבודה זרה, ואיך אתה עושה להן נסים. [33]

לדבריו, קטרוגו של סמאל נבע מהפירוד בעם ישראל כשהיו עומדים על ים סוף ומחולקים לארבע כתות, אך לא יכול היה לקטרג עליהם כל עוד הייתה האחדות שוררת בניהם אע"פ שחוטאים היו.

ד. האחדות

נמצא א"כ ששורשם של חטא מכירת יוסף, חטא העגל והקטרוג של סמאל בים סוף הוא הפירוד בעם ישראל. אשר לכן, הכפרה והאיחוי הוא בנתינת מחצית השקל שיש בו כדי לאחד את ישראל זה לזה, כדברי הרב שלמה אלקבץ:

טעמא דמצוות מחצית השקל היא להורות את בני ישראל יחס אחדותם, בל יעלה על לב איש מהם שהוא נפרד מחבירו כי אם כל אחד חצי, ובהתחברו עם כל אחד ואחד מישראל נעשה אחד שלם, על כן מביא מחצית.[34]

כפי שראינו יש בנתינת מחצית השקל הקדמה לשקליו של המן, 'גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו'. הקדמה זו המאחדת את ישראל יש בה כדי לעורר את נס הפורים שהגיע בעקבות האחדות בעם. אסתר המלכה שהייתה ערה לפירוד השורר בעם, ביקשה לאחד את ישראל זה לזה, כדבריה אל מרדכי: 'לך כנוס את כל היהודים - שיכנסם ויקבצם לדעת אחת, ואם יש בניהם קנאה ושנאה ותחרות שישלים בניהם... לכן צריך כנוס שיהיו ליבם יחד'.[35]

ואכן, הגר"א מדייק אחדות זו בלשון מגילת אסתר, במילים 'נקהלו ועמוד על נפשם - באחדות גמור'.[36] כלומר, ההתקהלות נאמרה בלשון רבים, לאחריה נאמרה המילה 'ועמוד' בלשון יחיד להורות שההתקהלות מהפירוד גרמה לישראל לאחדות. מוסיף הגר"א ומדייק זאת גם בפסוק 'וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות - שכולם קיבלו כאחד'.[37]

אחדות זו מעמידה את נס הפורים ששורשו באחדות עם מתן תורה שם התאחדו ישראל 'כאיש אחד בלב אחד', וכפי שציין הרב יששכר שלמה טייכטאל:

ולי נראה עוד עפי"ד המרדכי שכתב דיום הפורים שקול כיום קבלת התורה. כמו דשם בעת קבלת התורה כתוב ויחן שם ישראל וכתב רש"י כאיש אחד ובלב אחד, כמו כן הכא בפורים היו ישראל כאיש אחד ובלב אחד, על כן כתוב וקיבל בלשון יחיד.[38]

 

ניתן לסיים דברים אלו בדבריו של הרב יששכר שלמה טייכטאל המחדד את הגדרת האחדות:

ואל יתמה עלי השומע, איך אפשר לכלול יחד בכלל אחד כל אלו הקצוות שיש בישראל.

על זה אשיב, הלא מצינו בזמן מרדכי ואסתר שכינס וקיבץ את ישראל בכלל אחד. והאם תחשוב שבימי מרדכי הצדיק היו כולם בדעה אחת, הלא גם אז היו בדעות שונות והרבה מהם היו מהמתבוללים...

ואעפ"כ כשבאה עליהם גזירה כללית שכללה כל כלל ישראל, בין ישראל אדוק בתורה ומצוות בין ישראל חוטא ופושע, הבינו שהתרופה למכה הזאת אינה אלא לקבץ ג"כ יחד את כל כלל ישראל בקיבוץ וכלל אחד, שיהיו באחדות יחד מן הקיצוני היותר שמאלי עד הקיצוני היותר ימני מבלי משים שום חילוק בין ישראל לישראל, וכאשר אמרה לו אסתר לך כנוס את כל היהודים.[39]

 

[1] שקלים פ"א מ"א.

[2] מגילה, כט ע"ב.

[3] רמב"ם, הל' כלאיים פ"ב הט"ו.

[4] רש"י, מגילה כט ע"ב ד"ה ועל הכלאיים.

[5] שקלים פ"א מ"א; רמב"ם, הל' כלאיים פ"ב הט"ו.

[6] רמ"א, או"ח סי' תרצד סעי' א.

[7] הלכות ארץ ישראל המיוחס לטור, כלאיים סעי' ב (מהדו' קופפר עמ' 120; בחידושי רבי אליעזר שמחה, ח"א עמ' שד);

דרך אמונה, הל' כלאיים פ"ב הט"ו ס"ק עא; שם, ציון ההלכה אות צט.

[8] מגילה, יג ע"ב.

[9] אהבת יהונתן, הפטרה לפרשת שקלים ד"ה ויעש.

[10] מגילה, יב ע"ב.

[11] אסתר רבה, פרשה ז סי' יג.

[12] ראו: מנות הלוי, ג, ח.

[13] אסתר, ג, ח.

[14] תנחומא, פרשת כי-תשא סי' י-יא. ראו גם: שוחר טוב, תהילים מזמור י; אסתר רבה, ז, כה); רבינו בחיי, שמות

לח, כה.

[15] תנחומא, פרשת כי-תשא סי' י-יא.

[16] ירושלמי, שקלים פ"א ה"ג.

[17] שם משמואל, פרשת שמיני, תרע"ה.

[18] מגילה, טז ע"ב; רש"י, בראשית מה, יד; בראשית רבה, צט, א; ילקוט שמעוני, סי' תתקנז.

[19] זוהר, וישב נ ע"א.

[20] ראו: שו"ת תשובה מאהבה, ח"א סי' סא: 'אם לבנות מקדש אלא במחלוקת, מוטב שלא תבנה'.

[21] בראשית, נ, יז-כ.

[22] ספר חסידים, סי' יא.

[23] ברית עולם, סי' יא.

[24] שוחר טוב, משלי פרשה א ד"ה כל הון.

[25] ברכות, ז ע"א.

[26] משך חכמה, ויקרא טז, ל.

[27] תנחומא, יתרו סי' יג.

[28] רש"י, שמות יט, ב.

[29] שמות, לב, ד; שם פסוק ח.

[30] שמות רבה, פרשת כי-תשא פרשה מא, א. ראו עוד: בית הלוי, פרשת משפטים.

[31] ירושלמי, תענית פ"ב ה"ה.

[32] שמות רבה, פרשת בשלח פרשה כא סי' ז.

[33] משך חכמה, שמות יד, כט.

[34] הובאו דבריו באלשיך שמות ל, יג. ראו גם: אור החיים, שמות ל, יג: 'לייחד הנפרד והנחלק'; הרב משה יחיאל אפשטיין, אש דת ח"ג עמ' שנח אות ח: 'שתכלית השקלים הוא התחברות ישראל'.

[35] מנות הלוי, ג, ח. ראו גם: של"ה, פרשת תצוה תורה אור אות כא; שם אות כט.

[36] גר"א, אסתר ט, טז.

[37] גר"א, אסתר ט, כג.

[38] משנה שכיר, מועדים ח"א עמ' 623. ראו גם: הרב אריה ליב צינץ, מלא העומר אסתר ט, כז-כח.

[39] משנה שכיר, מועדים ח"א עמ' 600.