פרגולות כסוכות

הקדמה

במס' סוכה (ט ע"ב) ברש"י (ד"ה מאי למימר) כתב בין היתר:

"שמע מינה מהכא שמסככין על קני הגג שקורין לט"ש (באידיש: לאטעס) אע"פ שסמוכות זו לזו בפחות מג' כיון שחמתן מרובה מצילתן".

ולמדנו מדבריו שלושה כללים:

א. שקני הגג - הלאטעס - פסולים לסכך.

ב. שאם חמתן מרובה מצילתן אינן פוסלים את הסכך הכשר שתחתיהם.

ג. שאין לבוד לחומרא.

וכללים אלו טעונים בירור.

 

א. פסול קני הגג לסכך

קני הגג פסולים לסכך ומשמע אע"פ שאין בהם ד' טפחים. ואכן יש ראשונים שפירשו כן את המשנה (סוכה טז ע"א) "תקרה שאין עליה מעזיבה" שהכוונה היא לתקרה הבנויה מנסרים שאין בהם ד' טפחים (עי' רמב"ן וריטב"א). וצריך לומר שאע"פ שגזירת תקרה היא רק בנסרים שיש בהם ד', בתקרה ממש שנעשתה לשם תקרה - שם תקרה עליה גם אם הנסרים פחות מד'. אך רש"י כתב (שם ד"ה תקרה): "סתם תקרה בנסרים שיש בהם ארבעה". וקשה הרי הוא עצמו פירש (שם ט ע"ב) שקני הגג פסולים אע"פ שאין בהם ד' טפחים, שכן כתב שכאשר המרחק ביניהם הוא פחות מג' - כשר, ואת"ל שמדובר בנסרים שיש להם ד' טפחים מדוע יהיו כשרים, הרי צילתם מרובה מחמתם? ואפשר לומר בדעת רש"י (שם טו) שהחידוש הוא שאם הוא מפקפק או נוטל אחת מביניהם הסוכה כשרה אע"פ שיש בנסרים ד' טפחים, כיון שעושה מעשה המוכיח שהתקרה פסולה. אך ללא פקפוק או נטילה גם בנסרים פחות מד' הסוכה פסולה משום שנסרים אלו משמשים כתקרה גמורה.

 

ויש לעיין מה עושה את הנסרים לתקרה,ייעודם לכך, אוקביעתם בצורה קבועה(בדרך כלל ע"י מסמרים) או שניהם יחד?

והנה הרשב"א בתשובותיו (ח"א סי' ריג) נשאל בדבר נסרים המחוברים במסמרים, שהיה מי שאסרם, משום שכל הנסרים מתחברים ע"י המסמרים לנסר אחד רחב ד' ויש בו גזירת תקרה. אך היו שחלקו עליו, וכתב הרשב"א: "הנח להם לישראל, אם אינם נביאים בני נביאים הם".

כלומר,לדעת הרשב"א חיבור במסמרים לבד אינו פוסלם לסכך, אלא יעודם לתקרה.

ומדברי הפוסקים בתקרה שאין עליה מעזיבה משמע שתקרה היא הקבועה במסמרים, וזו לשון הרמב"ם (הל' סוכה פ"ה ה"ח) "לפיכך אם פקפק הנסריםוהניד המסמרים". וכן כתב הרא"ש (פ"א סי' כט) "מפקפק את כולושמסיר את המסמריםשהיו קבועים בהן". ועיי"ש בקרבן נתנאל (אות א) שבהסרת המסמרים סגי אע"פ שאינו מנענע. כלומרשהחיבור במסמרים הוא שעשה את הנסרים לתקרה. והסרת המסמרים היא המבטלת מהם שם תקרה. מיהו לדעת רש"י הנענוע הוא העיקר ולא הסרת המסמרים. ולדעתו אפ"ל שגם ללא מסמרים חל על הנסרים שם תקרה. ועיי"ש בקרבן נתנאל (אות ת) שהביא משו"ת הרלב"ח בשם ר' אברהם הצרפתי שאם לא היתה עליה מעזיבה - הפסול הוא רק במחשבה ולכן מהני פקפוק, משא"כ כשהיתה עליה מעזיבה לא יועיל פקפוק, כיון שעשה בה מעשה. והעיר עליו הק"נ, הרי גם בלא מעזיבה נעשה בה מעשה ע"י המסמרים? וצ"ל שהר"א הצרפתי סובר שגם ללא מסמרים התקרה פסולה בגלל יעודה. שמכיון שהועידה לשם תקרה נפסלה לסוכה.

מיהו י"ל שרק בתקרה שחשב עליה לעשותה תקרה גמורה עם מעזיבה, אלא שעדיין לא טח עליה את המעזיבה, כיון שחשב עליה לשם תקרה גמורה חל עליה שם תקרה. אך אם התכוון לעשות תקרה ללא מעזיבה לא חל עליה שם תקרה כלל. כי תקרה ללא מעזיבה אינה אטומה ואינה מונעת חדירת גשם ושמש ולכן אין שם תקרה עליה. וזוהי גם דעת הרשב"א שחיבור במסמרים לבד אינו הופך את הנסרים לתקרה, אלא א"כ הועידו אותם לתקרה גמורה.

ויתכן שהקרבן נתנאל שפסל נסרים בגלל חיבורם במסמרים פוסלם רק כשיש שני תנאים: א. מסמרים. ב. יעוד לתקרה גמורה. אך יתכן גם לומר שסובר שהמסמרים לבד הם הפוסלים וכדעתו של האוסר, המובא בתשובת הרשב"א.

ונפקא מינה לעניננו. פרגולות שאינן מיועדות לתקרה גמורה, שהרי גשם חודר דרכן אלא רק לסיכוך חלקי, אך הן קבועות כל השנה. לדעת האוסר בתשובת הרשב"א קורות קבועות - גם פרגולות יהיו פסולות לסכך; ולדעת הרשב"א, המתיר, יש לו על מי לסמוך.

ועיין מג"א (סי' תרכו ס"ק ו) וז"ל:

"אבל אם היתה מקודם בנויה בלא גג ולא עשה בה עכשיו מעשה אז אותן העצים או הקורות יש להם דין סכך פסול".

מבואר בדבריו שקביעותם של עצים לשם תקרה, גם לפני שהונח עליהם הגג, פוסלתם. וצ"ע בכוונתו, האם המחשבה לבד פוסלתן וכמו שכתב ר' אברהם הצרפתי בשו"ת מהרלב"ח, או שקביעותם במסמרים היא שפוסלתם. עכ"פ מצינו שקורות לבד ללא תקרה, אם הן קבועות הן בודאי פסולות ולפי"ז ה"ה פרגולות שלנו.

ויש לחלק, שם הכוונה להניח עליהן גג ולשם גג נעשו ולכן פסולות, וכן מבואר בדברי הר"א הצרפתי בשו"ת מהרלב"ח שמחשבה לשם מעזיבה פוסלת. משא"כ פרגולות שלנו שאינן מיועדות להנחת גג עליהן - לא נפסלו לדעתו; וייתכן שגם המג"א התכוון לכך.

נמצא איפוא שחזרנו למחלוקת הרשב"א והרב שאסר, ולדעת הרשב"א יש למתיר נסרים קבועים במסמרים על מי לסמוך, ולדעת הרב האוסר הדבר אסור.

 

ב. צילתו מרובה מחמתו בצל הפרגולה

אף אם נניח שהפרגולות פסולות לסכך הדבר תלוי כיצד מונחות הקורות. שאם הריווח בין קורה לקורה הוא יותר מרוחב הקורה, נמצא שצילתה של הסוכה הזאת אינו מרובה מחמתה ואם יניחו עליה סכך כשר צפוף שצילתו מרובה מחמתו, גם לאחר ניכוי הקורות הפסולות, הסוכה תהיה כשרה.

ועיין ב"ח (סי' תרכו) שחילק בין סכך כשרהמעורב בלאטע"סלבין סכך כשרמתחת ללאטע"ס.בסכךמעורבאם הסכך הכשר הוא רוב, אע"פ שאלמלא הלאטע"ס אין צילתו מרובה מחמתו, ורק בצירוף הלאטע"ס צילתו מרובה מחמתו, הסוכה כשרה. אך אם סיכך סכך כשרמתחתללאטע"ס הלאטע"ס פוסלים את הסכך הכשר שמתחתיהם, ורק אם הסכך הכשר צילתו מרובה מחמתו בלי הצל של הלאטע"ס הסוכה כשרה.

אך לפי הנוהג, שמניחים את הסכך הכשר על הפרגולות, הסכך יהיה כשר גם אם אין בו לבדו צילו מרובה מחמתו, ובוודאי אם הסכך הכשר צילו מרובה מחמתו, גם בלי הפרגולות, הרי הוא כשר.

ויש להעיר שבחישוב הצל והחמה יש לחשב את רוחב הקורה ולא את צילתה, וכן את המרחק שבין קורה לקורה ולא שבין צל לצל. רצוני לומר שאם הכלונסאות מונחות באלכסון, כדי למנוע חדירה של קרני השמש, יש לחשב את הכלונסאות כאילו היו מונחות במישור אופקי וכמבואר בציור.

 

חתך צד של קרשי הפרגולה

                                  ג

                            \---\|               \\

                           \   |              \   \

                          \   \  |             \   \ 

                         \   \   |            \   \  

                        \   \    |           \   \   

                      ו\   \     |          \   \    

גג הסוכה      ________\__ \______|_________\___\__________

                      א   ב      ד         ה

 

  יש להטיל אנך מנקודה ג' לנקודה ד' ולמדוד את המרחק מנקודה א' לנקודה ד'. מרחק זה חייב להיות קצר יותר מהמרחק שבין נקודה ד' לנקודה ה'. אין למדוד את רוחב הכלונס (המרחק בין נקודה ב' לנקודה ו').

ואע"פ שבפועל הצל מרובה מהחמה, אין אנו מסתכלים על הצל בפועל אלא על רוחב הסכך המטיל את הצל. תדע לך שסוכה הבנויה בעשתרות קרניים, שאין שם שמש כלל פסולה ללא סכך כהלכה (סוכה ב ע"א) ומאידך, סוכה המדובללת כשרה, אע"פ שבפועל קרני השמש חודרות לתוכה, כי אנו דנים את הסכך עפ"י ההלכה של חבוט רמי (עיי"ש כב ע"א)[1].

 

ג. לבוד בין קרשי הפרגולה

לדעת רש"י אין לבוד לחומרא. הב"ח (סי' תרכו) סובר שיש לבוד לחומרא אך דבריו מנוגדים לדעת רש"י. וכבר הקשה עליו המג"א (סי' תרכו ס"ק ו), והגרעק"א כתב שם שלא אומרים לבוד לחומרא לסתום אלא לצרף. כלומר, איננו אומרים שהאויר שבין הכלונסאות נחשב כסתום ועי"כ נאמר שהסכך פסול, גם אם חמתו מרובה מצילתו, אלא אנו רואים את הסכך הפסול כאילו מצטרף זה לזה ותו לא.

ובדעת רש"י שכתב שלא אמרינן לבוד בכלונסאות הגג י"ל שסובר כאחת מהאפשרויות:

א. מכיון שיש סכך כשר בין הכלונסאות אין כאן לבוד וכמש"כ המג"א.

ב. לא אמרינן לבוד לסתום אלא לצרף, וכמו שכתב הגרעק"א.

ג. לא אמרינן לבוד אלא בסכך פסול בעצם, אלא שכל אחד מהם רחב ב' טפחים  וע"י לבוד מצטרפים שני הסככים הפסולים לסכך פסול של ד' טפחים. אך הכלונסאות הללו אינן פסולים בעצם, שהרי כל אחד מהם עשוי עץ ואינו רחב ד' טפחים, ורק בגלל שהוא משמש כחלק מהגג עם הרעפים הוא נפסל לסכך. אין אומרים לבוד לחומרא בסכך כזה.

עכ"פ בפרגולות שלנו אין אחד מהתנאים הנ"ל:

1. יש סכך כשר בין הכלונסאות.

2. גם אם נצרף את הכלונסאות נשאר שיעור של סוכה כשרה.

3. הכלונסאות אינם פסולים בעצם, אם הם פסולים בכלל.

 

ד. מעמיד המקבל טומאה

ועדיין צ"ע, האם החיבור של הכלונסאות ע"י המסמרים פוסלם משום דבר המעמיד?

בשו"ע (סי' תרכט סעי' ח) נפסק לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקושרם בבלאות שהם מקבלים טומאה אין קפידא. והקשו עליו המג"א והט"ז שהלכה זו, היא דעת תרוה"ד שאינו פוסל דבר המעמיד ואילו המחבר עצמו בס"ז הסתפק אם דבר המעמיד פוסל או לא?

והמג"א תירץ שני תירוצים:

1. שהמחבר באמת מכשיר דבר המעמיד ומה שהסתפק בס"ז בסולם הוא משום שהסתפק אם הסולם עצמו פסול או לא.

2. יש לחלק בין מעמיד למעמיד דמעמיד. ולכן רק את הכלונסאות המחזיקות את הסכך מותר לחבר במסמרים אך לא את הסכך עצמו.

והט"ז תירץ שבסולם יש לחוש מפני הרואים משא"כ במסמרים ובלאות שאין לחוש לכך.

וא"כ בנ"ד לתירוץ ראשון של המג"א שאין לאסור דבר המעמיד, גם כאן אין לפסול את הכלונסאות בגלל המסמרים. וכן לתי' הט"ז כיון שהמסמרים אינם ניכרים אין גזירת הרואים. אך לתירוץ השני של המג"א פה המסמרים הם מעמידים את הסכך עצמו. כי הכלונסאות צפופים ומשמשים כסכך. ואף אם יוסיף עליהן סכך כהנה וכהנה לא יתבטל מהם שם סכך. (מה גם שלדעת החזו"א אין לחלק בין מעמיד למעמיד דמעמיד).

מיהו י"ל שהמסמרים נועדו רק כדי לקבוע את הכלונסאות שלא ימושו ממקומם, ברוח שאינה מצויה, אך ברוח מצויה אינם זזים ממקומן וא"כ המסמרים אינם מעמידים את הסכך אלא רק מונעים את הסרתו ברוח שאינה מצויה.

ועיין בטור (סי' תרכט) שכתב בשם הסמ"ק שנהגו שלא לסכך בנסרים אפילו פחותים מד' טפחים דילמא אתי לסכוכי בהם בקביעות בענין שאין הגשמים יכולים לירד בה. וכן פסק השו"ע (שם סעי' יח). ולפי"ז היה מקום לגזור גם על פרגולות שלנו. מיהו נראה שכיום אין חשש שמא אדם יעשה פרגולה עמידה בפני גשם. שכן לא נהוג כיום לסכך בעצים בלבד אלא בתוספת של אזבסט, פלסטיק, פח וכדו'. ויש להביא ראיה מהמנהג לסכך בפלפונים, וכידוע בדור הקודם נהגו להשתמש בפלפונים כתקרה לבתים, אלא שהיו טחים עליהם טיח; ולכן לא גזרו על הפלפונים בלבד, ללא טיח. ה"ה פרגולות, שאין עושים מהם תקרה אלא בתוספת גג, לכן י"ל שלא גזרו על פרגולות מעץ בלבד. מיהו כל זה בדיעבד, ולכתחילה יש לבנות את הפרגולות בדרך כשרה.

מיהו בשעת דחק, אם לאדם כבר יש פרגולה שלא בנוה כהלכה, ואין לו מקום אחר לבנות בו סוכה, יש מקום לסמוך על הסברה שהפרגולה אינה פסולה לסכך, ויתכן שלא גזרו בה גזירת תקרה, משום שיש לחלק בינה לבין הכלונסאות המחזיקים את הרעפים, שגזרו עליהם גזירת תקרה, שכן הכלונסאות ההם הינם חלק מתקרה גמורה. משא"כ הפרגולות אינן תקרה, שהרי הגשם חודר דרכן, ויתכן שלא גזרו עליהן גזירת תקרה. והרשב"א כתב במפורש על כגון דא הנח להם לישראל אם אינם  נביאים בני נביאים הם. ואין הכרח לומר שרש"י וראשונים אחרים חולקים עליו. ומכיון שכל גזירת תקרה היא רק מדרבנן, כדאי הוא הרשב"א לסמוך עליו בשעת צורך. ומפורש יותר כתב ר"ת הובא באו"ז (סוכה ח ע"ב) שנסרים שאין בהם ד' טפחים ומחוזקים במסמרים אם גשמים יכולים לעבור דרכם הם כשרים לסכך.

 

מסקנה

למעשה נראה איפוא להורות שלכתחילה יש לבנות פרגולות שחמתן מרובה מצילתן (וכדי להרבות צל אפשר להעמיד כלונסאות רחבים באלכסון כמו שציירנו). אך פרגולה הקיימת ועומדת ואין מקום אחר לעשות סוכה מותר להשתמש בה לשם סוכה.