לישב בסוכה ובארץ ישראל

מצות סוכה היא לישב בה, וכך הוא גם נוסח הברכה: "...אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה" (תוספתא ברכות ו, ט). לישב הכונה לשהות ולהיות בסוכה. כיצד בא הדבר לידי ביטוי?

"בסוכות תשבו" (ויקרא כג, מב), ואין תשבו אלא כעין תדורו, מיכן אמרו אוכל בסוכה, שותה בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו בסוכה (ספרא אמור פרשה יב, פרק יז, ה)

כעין תדורו מתייחס לחובת האדם לדור בסוכה במשך כל ימות החג, כדרך בה הוא גר בביתו במשך כל ימות השנה. לאכול, לשתות, להסתובב בסוכה, ולהשתמש בכליו בהם הוא רגיל להשתמש כל השנה, ודוקא ביפים ובנאים שבהם: "היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה" (סוכה כח ע"ב).

בתלמוד ירושלמי (סוכה ב, י), נוסף ביאור למדרש:

כתיב: "בסוכות תשבו", ואין תשבו אלא תדורו. כמה דאת אמר: "וירשתם אותה וישבתם בה" (דברים יא, לא). שיהא אוכל בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו לסוכה.

הירושלמי, תלמודה של ארץ ישראל, משווה בין שתי המצוות, שפעולתם היא ישיבה- ישיבה בסוכה,  וישיבה בארץ ישראל. כך הגדיר את מצות ישוב ארץ ישראל ר' צדוק הכהן מלובלין, (דברי סופרים אות יד): "לשון הכתוב "וירשתם אותה וישבתם בה", וגם אין נקרא ישוב אלא בישיבה ובשלוה כדבר שנאמר וישב יעקב ביקש לישב בשלוה...והיינו שהם (=ישראל) אדוני הארץ... בשלווה ובממשלה דזה נקרא ישיבה". דברים דומים כתב הרב יהושע ישראל מקוטנא, (שו"ת ישועות מלכו חלק יו"ד סימן סו): "לפי דעת הרמב"ן שחשב זאת למצות עשה, מ"מ בעיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש ארץ ישראל שתהיה תחת ירושתינו". ההשוואה היא בתחושת הבעלות הטבעית, והנוחות הביתית בסוכה ובארץ ישראל.

הגר"א הסביר את הפס': "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תהילים עו, ג), שיש להשוות בין מצות סוכה למצוות יישוב ארץ ישראל בכיוון נוסף.  בסוכה יש דין מיוחד "תעשה ולא מן העשוי" (סוכה ט ע"א), האדם בעצמו צריך לעשות את הסוכה. כך גם במצוות יישוב ארץ ישראל. צריך לעשות, ולא לחכות שזה ייעשה מעצמו, מן השמים.

חסידים מסבירים שבשתי מצוות אילו נכנסים עם כל הגוף, כולל עם הבוץ שבמגפיים. גופו של האדם, בגדיו ואפילו הלכלוכים שעליהם, מתקדשים בקדושת אורה המקיף של הסוכה.