ברכת הבנים – למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי

חג סוכות כמו גם חג הפסח, הוא זכר לסוכות בו ישבו עם ישראל ביציאת מצרים. אלא שבפסח יש מצוה מהתורה לספר את הסיפור במלואו, וכל המרבה לספר הרי זה משובח, בו בזמן שבסוכות אין מצוה לספר. אעפ"כ המעשה עצמו של בנית הסוכה והישיבה בה, הם הסיפור הטוב ביותר.

הגמ' בסוכה (ב ע"ב) מסבירה שכוונת הפסוק: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כג, מב), לא בא להורות שבשעה שאדם יושב בסוכה עליו לדעת שהוא אכן יושב בסוכה, אלא ידיעה אחרת: "ההוא ידיעה לדורות היא".  רש"י שם מסביר: "בידיעת דורות הבאין, היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות". יש צורך ללמד את הבנים את ההיסטוריה, את ראשיתה של האומה ענני הכבוד בהם ישבו ישראל במדבר, את השורשים משם הם יונקים. רבנו חננאל שם מסביר עוד: "ידיעה לדורות- כלומר הדורות הבאין, כיון שרואין שעושין סוכות ומניחין בית דירתן ויושבין בימות החג בסוכה, שואלין מפני מה עושים כך, ומגידין להן אבותיהם מעשה יציאת מצרים". בנית הסוכה, זה עצמו יעורר את הילדים, את הדורות הבאים לשאול, מה על טיבה וענינה של המצוה הזאת, ממש כמו בליל הסדר.

החשיבות המרובה בידיעת הדורות, בחיבור לשורשים מימי האבות ויציאת מצרים הוא הבסיס לכל קיומנו כאומה, והיא באה לידי ביטוי בברכת הבנים בליל שבת, שמקורה הוא בברכת יעקב לנכדיו אפרים ומנשה: "בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" (בראשית מח, כ), ומכאן: "הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם, ויאמר איש לבנו: ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" (רש"י שם). מדוע ברכה זו דוקא, היא הברכה לכל? אפרים ומנשה הם הנכדים היחידים אותם יעקב מברך, עוד לפני שהוא מברך את בניו, וברכתו: "כראובן ושמעון יהיו לי" (בראשית מח, ה). מדוע יעקב מקביל ומשווה בין אפרים ומנשה לראשוני בניו- ראובן ושמעון?

אפרים ומנשה הם דור שלישי, הם הביטוי להמשכיות של המשפחה, וההמשכיות של כל האומה.  יעקב נשא את רחל אמנו לאחר סיבוכים ועיקובים רבים. גם יוסף שנולד ממנה, היה לאחר פרק זמן ארוך בו רחל היתה עקרה. יוסף היה במתח עם אחיו, נמכר על ידם למצרים, הסתבך בבית פוטיפר, ומשם לבית הסהר למשך 12 שנה, עד שלבסוף, מתחתית הבור הוא הגיע לכסאו של  משנה מלך מצרים. המשכיות הדורות, כשבכל פעם מתגלה קומה נוספת בבנין האומה, מתוך קושי ומיצר, עד שהייעוד מגיע לתכליתו. יעקב ורחל הם הביטוי למה שקרה ויקרה לכלל ישראל לדורותיו, ועל כן אומר ר' שמעון בר יוחאי:

לפי שכל הדברים תלוין ברחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה. "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא, יד). ולא סוף דבר לשמה אלא לשם בנה: "אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף" (עמוס ה, טו), ולא סוף דבר לשם בנה, אלא לשם בן בנה, שנאמר: "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא, יט). (בראשית רבה [וילנא] פרשה עא, ב)

הברכה היא לאותה המשכיות בשרשרת הישראלית, על אף הקשיים והסיבוכים, וגם בגללם. הידיעה הדורית, ההתחברות לה, היא הערובה, לעתיד, לימים בהם נשב שוב תחת ענני כבוד בסוכה הגדולה:

אמר להם הקב"ה לישראל: בעה"ז אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם, שנאמר: "בסוכות תשבו שבעת ימים ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג, מב-מג), ואני מעלה עליכם כאלו אתם גומלים לפני. אבל לעתיד לבא אני אופיע במלכותי ואני מגן עליכם כסוכה, שנאמר: "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" (ישעיה ד, ו) (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אמור סימן כב)