כשרות הלולב הקנרי

הצגת הבעיה

שאלת כשרותו של הלולב הקנרי (שמקורו באיים הקנריים) עלתה לפני עשרות שנים על שולחנם של הפוסקים והחוקרים כאחד, בהיות והדקל והלולב הקנריים, שונים  בצורת העלים והפירות מדקל התמר המצוי.

            השאלה היתה כפולה:

א. האם כשציוותה התורה על "כפות תמרים" כוונתה היתה לשלול דקלים שאין להם תמרים או שפירותיהם אינם אכילים?

ב. האם הדקל הקנרי, ששונה בצורתו מדקל התמר (הקנרי עבה יותר בגזעו, צבע העלים ירוק צהבהב ולא ירוק אפרפר, עליו צפופים יותר, שדרתו גמישה יותר ופירותיו אינם טעימים), נחשב לאותו מין אליו התכוונה התורה?

1. דקל שאינו מניב פירות

עיקר הדיון בין הפוסקים היה סביב השאלה הראשונה, שנגעה גם לכשרותם של ה"לולבים הירדנים" (שמקורם בירדן, ואין להם פירות). יש מהפוסקים שטענו שרק דקל המניב פירות הראויים לאכילה כשר ללולב[1]. אמנם גם דקל זכרי (של תמר) שאינו נותן פירות כלל, כשר ללולב; אבל זאת בגלל שדקל הנקבה (של תמר) מניב פירות ראויים לאכילה. לעומת זאת הדקל הקנרי, פירותיו אינם טובים לאכילה, ודינם כפירות אילן סרק, שאין מברכים עליהם אלא שהכל (שו"ע סי' רג סעי' ד).

            אחרים טענו שלשון הכתוב "כפות תמרים", בא להורות על הסוג בכללותו, אבל לא להגדיר תנאי בכשרותו של הלולב[2]. בפרט שאין הוכחה ברורה ש"תמר" הוא שם הפרי בלשון המקרא (כלשון חז"ל וכפרשנות של ימינו), שהרי אפשר ש"תמר" הוא שם העץ ולא שם הפרי.

2. מין הדקל הקנרי

השאלה השנייה, אם הקנרי הוא מין שונה, נידונה בעיקר ע"י הבוטניקאים. חלקם קבעו שהקנרי הוא אמנם מסוג הדקלים, אך הוא מין שונה מכל זני דקל התמר (כהבדל הלימון, מן האתרוג אעפ"י ששניהם "הדרים". כ"כ: החוקר יוטקובסקי, "קול תורה" אב תשט"ז, פרופ' י. פליקס, "המעין" תשרי תשכ"ז). ויש שטענו שהשינויים במבנה הדקל הקנרי ובטעם פירותיו אינם מורים על היותו מין נפרד אלא הם אופייניים לזנים שונים של אותו מין. ויש מי שפקפק אף על הטענה שפירות הקנרי אינם אכילים, ולדעתו הם אכילים אך אינם טעימים כל כך, אולם טעמם היסודי הוא טעם תמר, ולאחר הבשלה מתאימה ותקופת הבחלה, כמעט וישתוו בטעמם לתמרים הרגילות (ש. שלומאי, "המעין" שבט תשי"ח)[3].

מבין הפוסקים שדנו בשאלה זו טען הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אר"מ או"ח ח"ד סי' קכג) שבהל' כלאיים ההבדל בטעם הפירות הוא הקובע שיש כאן שני מינים, וכל שכן כשגם צורת העלים שונה (עי'  רמב"ם כלאיים פ"ג הל' ה-ו לענין כלאי אילן וב"ק נה ע"א לענין כלאי בהמה). ועל כן יש לקבוע שהקנרי הוא מין שונה מהתמר המצוי.

ויכוח דומה בין הפוסקים, מצאנו בשאלת הרכבת זני תפוחים אכילים על כנת תפוח יערי שאינו ראוי לאכילה. יש שטענו (שו"ת נאות דשא סי' יב ובספרו לבושי שרד סי' קו) שהשוני בטעמו של התפוח היערי (שאינו אכיל אלא לאחר כבישה) מטעם התפוח התרבותי, מורה שהתפוח היערי מין אחר הוא והרכבת הזן האכיל על כנה זו אסורה. ויש שטענו שאין לקבוע על סמך שוני בטעם שהתפוח היערי מין אחר הוא, ובפרט שייתכן וטעמו הגרוע הוא תוצאה של מקום גידולו וחוסר הטיפול בו (שו"ת משכנות יעקב יו"ד סי' סט, שו"ת משפט כהן סי' כד אות ד).

            בנידון דידן אפשר שאף המקילים בסוגיית התפוח היערי, היו מודים שהקנרי מין אחר הוא, כיון שמלבד השוני בטעם יש גם שוני בצורת העלים ובצבעם. נוסף לזאת, כפי הנראה עדיין לא הוכח שיש מקום בו הקנרי מסוגל להניב פירות שאינם תפלים וגרועים (עפ"י פרופ' פליקס שם).

למעשה, יש מהפוסקים שהחמירו שלא ליטול לולב קנרי, אבל הרבה מהם התירו, ועל כן המיקל יש לו על מה שיסמוך.