מצוות הבאת העומר נכרכה בתורה עם מצוות ספירת העומר, וכן נאמר (ויקרא כג, טו):
"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה. עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'".
לקשר זה יש משמעות הלכתית רבה לגבי תוקף מצוות ספירת העומר כיום, האם היא מדרבנן, מכיוון שלא מתקיימת מצוות הבאת העומר. או שהספירה היא מדאורייתא וזו מובאת יחד עם הבאת העומר כדי לציין את זמן קיום מצוות הספירה.
מלבד העניין ההלכתי יש בכריכת מצוות הבאת העומר ומצוות הספירה יחד, ביטוי עמוק ליסודות אמונתנו ובחירתנו כעם המקבל תורה בארץ ישראל.
מצוות העומר קיבלה חשיבות מיוחדת בדברי חז"ל, ומצווה זו נקשרה לעניינים חשובים ונשגבים ובזכותה ניצלו ישראל.
במדרש (מ"ר ויקרא כח) מובא בשם רבי יוחנן:
"לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען הה"ד (בראשית יז) ונתתי לך ולזרעך אחריך ע"מ ואתה את בריתי תשמור ואיזה זה מצות העומר".
ירושתנו את ארץ ישראל היא בזכות מצוות העומר. וחז"ל ממשיכים לגלות לנו שבזכות מצוות העומר נצלו בימי גדעון, חזקיה, יחזקאל ובימי המן כאשר הגיע להוביל את מרדכי על הסוס ראה שתלמידיו עוסקים במצוות העומר ויום ט"ו בניסן היה והתעניין המן בלימודם "אמרו לו במצות העומר שהיו ישראל מקריבין במקדש ביום הזה… אמר להון קומו דנצחו עשרת מנכון לעשרת אלפים קנטריא דכספא".
כיצד ניתן להבין את דברי חז"ל הללו? מה מעלתה המיוחדת של מצוות הבאת העומר שבזכותה יורשים אנו את הארץ, ניצלו גדולי עולם ועם ישראל בימי מרדכי ואסתר?
המהר"ל כותב (אור חדש עמ' קפב):
"…וכך אמרו במדרש (ויקרא רבה כח, ב ג) אמר ר' בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא של בשר מן השוק כמה יגיעות כמה צער הוא מצער עד שיבשלה והבריות ישנים על מטותיהם והקב"ה משיב ומעלה עננים ומגדל צמחים ומדשן את הפירות ואין נותנין לו רק שכר העומר הה"ד והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן (ויקרא כג, י)… מפני שאנו מביאין העומר שאנו מקבלין הש"י לאלוה שהוא מנהיג את העולם הטבעי כי הוא אדון הטבע ולפיכך אנו מביאין אליו את העומר מצד זה ראוי שיהיה הקב"ה מנהיג עולמו שלא ימסר ישראל להריגה ויהיה נשאר קיים מנהגו של עולם אף כי אין כאן נס נגלה כמו שהיה בקריעת ים סוף ושאר הניסים".
קרבן העומר מבטא את ההנהגה הטבעית של הקב"ה בעולם, ומצדנו את ההכרה המלאה שלנו שאנו מלאי אמונה בהקב"ה שהוא מנהיג העולם. העומר מבטא את הניסיות שבטבע שמגלה את האלוקיות בבריאה.
חיבורנו לארץ ישראל הוא חיבור טבעי מיסוד הבריאה, אך חיבור זה הוא חיבור אלוקי בהנהגתו של הקב"ה בעולם. נמצאנו למדים שבזכות מצווה זו זכינו לירש את הארץ, כי בראיה חיצונית ארץ ישראל היא ארץ טבעית אך במבט אלוקי היא "ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב), ארץ שהקב"ה משרה שכינתו בה. וזוהי בדיוק משמעותה של מצוות העומר: הגילוי האלוקי המתגלה בטבע, הבאת קרבן עשוי מאכל טבעי כשעורים; וכן כותב המהר"ל (שם):
"ולפיכך נתן הארץ לאברהם בשביל זה שהיה מקבל אדנותו יתברך ומפני כי הנהגת העולם בשם אדון וישראל מקבלין אדנות שלו במה שהם מביאים את העומר אל ה' יתברך".
ההצלה בימי מרדכי הייתה הצלה טבעית, שהרי מדובר בהסתר ושם ה' לא נזכר במגילה, כדוגמת העומר שענינו הטבעי רחוק מעניין רוחני, אך מצוות העומר מחברת ומגלה בו את העניין האלוקי.
וכדברי המהר"ל (שם):
"וכאשר רצה המן לעקור את ישראל לא היה יכול מפני שאנו מביאין העומר שאנו מקבלין הש"י לאלוה שהוא מנהיג את העולם הטבעי כי הוא אדון הטבע ולפיכך אנו מביאין אליו את העומר מצד זה ראוי שיהיה הקב"ה מנהיג עולמו שלא ימסר ישראל להריגה ויהיה נשאר קיים מנהגו של עולם אף כי אין כאן נס נגלה כמו שהיה בקריעת ים סוף ושאר הניסים".
מצוות ספירת העומר היא בעצם החיבור בין עבדות מצרים לבין עבדות ה' במתן תורה, עבדי ה' ולא עבדי מצרים, "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ". (שמות ו, ז).
בספירת העומר מתגלה העניין המיוחד של ישראל כעם ה', למרות שאין הבדל בין ישראל לבין העמים, מהבחינה החיצונית, אך הבחירה בנו היא בחירה אלוקית אשר באה לידי ביטוי בקבלתנו את התורה. ספירת העומר מצדנו היא מכשירה אותנו למדרגה של קבלת התורה, והטבע שלנו מקבל את המימד האלוקי שלו.
וכן מצאנו בספר עקדת יצחק (שער סז):
"כי בתחלת ענינם ממחרת יום ראשון של פסח הביאו את קרבן העומר, שהוא הלכה למשה מסיני שבא מן השעורים… והיה זה להודיע שאם כבר יצאו ישראל מכלל כל האומות שנחשבו לתבן או קש או לקוצים כסוחים, ובאו לכלל תבואה, הנה עדיין היו במדרגת השעורים שהוא מאכל משותף לאדם ולסוסים ולרכש. אמנם עדיין לא באו לכלל שלימותם המיוחד הנמשל לחטים שהוא מאכל האדם בייחוד".
נמצאנו למדים שחיבור מצוות הבאת העומר וספירת העומר עניין אחד להם הטמן בתוכו את מעלת וחשיבות העומר.
"ברוך אלוקינו שהבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת"!
עוד בקטגוריה ל"ג בעומר
הפיוט בר יוחאי
מחברו של הפיוט הוא רבי שמעון לביא, שהיה מגולי ספרד. הוא חיבר פרוש על הזהר בראשית, שמות, בשם כתם פז, בסוף הספר הופיע השיר...
האבלות בימי הספירה על מות תלמידי רבי עקיבא
מה קרה לתלמידי ר"ע? כיצד דווקא הם מזלזלים האחד בכבוד חברו?
אבלות בספירת העומר וקבלת התורה
כל זמן מאיר בתכונתו– הזמן שבין פסח לבין עצרת הוא זמן הכנה לקראת קבלתה של תורה שבכתב ותורה שבע"פ. לכן נוהגים אנו מנהגי...