זורע צדקות ומצמיח ישועות

''כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם'' כך ביחסים שבין אדם לחבירו, וכך איך שאנו רואים את מעשי ה', כך הוא רואה אותנו. הקב''ה זורע צדקות ומתוך כך מצמיח ישועות. לאחר הצהרת בלפור העם לא קם לעלות לארץ ולפתחה, וכפי שהסביר הרמב''ן את מצות ישוב ארץ ישראל ''שלא נניחנה ביד האומות או לשממה'' באו לכאן במקומנו, ערבים מסודן, מטריפולי ועוד, והתיישבו בארץ במקומנו. ממשלת המנדט לא סגרה בפניהם את הדלת, בפנינו כן.

כשאני הגעתי לארץ בשנת תרצ''ו, באתי על רשיון כניסה לשנתיים בלבד, וכמובן שנשארתי. אח''כ היתה מלחמת עולם שניה שגרמה לנו אבידות גדולות ביותר. אינני מדבר על 6 מליון יהודים, אלא בעיקר על כך שמתוכם היו מליון וחצי ילדים. זהו עתיד האומה. לא רק את ההווה הם השמידו, הם רצו גם את העתיד. הם נלקחו מאיתנו בתאי הגזים ובדרכים שונות, ועם ישראל, כתפיו נפלו.

והקב''ה שוב עשה לנו נס גדול והכריזו על הקמת מדינת ישראל. קבלנו את זה ברוב שמחה. אך גם אז לא התפזרנו והתיישבנו לכל אורכה ורוחבה של הארץ. קבלנו בצער ובכאב את מה שנתנו לנו הבריטים, כי זה לא כל מה שמגיע לנו.

מי שקרא את דברי הרב צבי יהודה, איך הוא בכה באותו לילה, שהכריזו על המדינה ''ואת ארצי חילקו'', מפני שאז, שכם וחברון, המקומות ששיכים לנו באופן טבעי לא היו ברשותנו. ואז אמר ''מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו'', קם ושמח.

מאז ב''ה, הקב''ה השיב אותנו עוד את גבולנו. והנה קמים כיום בתוכנו אנשים שרוצים לקצץ בארץ. כל כמה שנשמח יותר, כל כמה שנעלוז יותר, גם במצב הקשה שאנו נמצאים בו כך תצמח הישועה. כדברי ר' עקיבא: ''בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה לו במאד מאד (ברכות נד, א). אנו צריכים לקבל את היסורים באהבה ובחיבה, והקב''ה ישמע לקולנו, וישאיר הכל בידינו. כי כמים הפנים לפנים, כך לב הקב''ה אלינו.

בכל יום בתפילה, נתפלל על כך, והקב''ה בכוחו לעשות הכל בדרך טבעית ולא טבעית, שנישאר במקום הזה. ששמחת יום העצמאות תהיה שלימה.

ויהי רצון שגם בשנה הבאה ביום העצמאות נבא לכאן, ונשמח בישועות שהקב''ה עושה לנו.