תיקון העולם

'חשק נטיעת אילנות

נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים,

המובלט בתקפו בעץ החרוב'

(הראי"ה קוק, מגד ירחים לחודש שבט תרע"ד)

'חשק נטיעת האילנות', שמחת היצירה בנטיעת עצי מאכל, נובעת על-פי רוב מעולם החומר. החשק קשור לעולם החושים, 'כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים' (בראשית ג, ו) והנוטע מתכוון להנאתו הוא, לזכות בפרי העץ למאכל, למלא תאוות האכילה בפירות העץ. ברם, כיון שפעולה זו משכללת את העולם ומוציאה אותו מחורבנו, הרי בשורשה של פעולה זו יש קשר לכל ה'יש', השואף לעילוי ותיקון. לכן נובע חשק זה גם מ'חפץ הטבת הדורות הבאים'. ה'חפץ' הוא אבי כל שאיפות האדם, ממנו נובע ה'רצון' המתפרט גם לרצונות יותר פשוטים, קטנים וגסים, הקשורים לעולם החומר, כחשק, כתאווה וכדומה.

אמנם, בנטיעת עץ החרוב, שאת פירותיו ישא לאחר שבעים שנה, שהם תקופת חיי האדם, מתגלה חפץ זה בטהרתו. רק לשם הטבת הדורות, כתשובת הזקן לחוני המעגל: 'אני מצאתי את העולם בחרובים, וכשם שנטעו אבותי בשבילי, כך אטע אני לבני' (תענית כג ע"א).

יסוד ה'ערלה' בעצי מאכל, בא מפני 'חשק' זה, מפני שהנוטע התכוון רק להנאתו החומרית במילוי כרסו, והראיה - 'הנוטע אילן מאכל ודעתו עליו שיהיה סייג לגינה, או שנטעו לקורות האילן ולא לפירותיו, הרי זה פטור מן הערלה' (רמב"ם הל' מעשר שני י, ב). בקשת ההנאה הפרטית לשם אכילה היא אשר גורמת לערלה עד שנה רביעית. בשנה הרביעית אדם מעלה את הפירות לירושלים ואוכל אותם שם בקדושה, ואז הפירות הם קודש הילולים. במקום זה, מתעלת אכילתו לא רק לשם בנין 'גופו הפרטי' אלא 'שהוא מניח בזה אבן אחת בבניין העולם היותר כללי והיותר קדוש ונשגב' (עולת ראיה א עמ' שסה; עין איה ברכות פרק ז סעיף לא). אחר-כך מותרים הפירות באכילה בכל מקום, לאחר שעלתה אכילתו מפניה פרטית למגמה כללית.

כעין זה פירש הרב קוק זצ"ל (עולת ראיה א עמ' שצז) לעניין ערלת אדם:

'היא אוטמת את נביעתה של תשוקת החיים ממקור הכל, ומטה אותה לצד החלקיות והפרטיות המנותקת ממקור הכל, ואנו נכנסים לברית קודש, שעל-ידו מתגלה הצביון של המשכת החיים לדורות, בתכונה הקשורה ליסוד הכל'.

יסוד הסרת הערלה היא עליית חפץ החיים למידה העליונה המגמתית. (אורות הקדש חלק ב החיות העולמית).

סילוק הערלה הוא תיקון להנאה הפרטית והחלקית, והתקשרות ל'המשכת הדורות הבאים'. לכן בעץ החרוב, שאין כאן הנאה פרטית, מתגלה 'חפץ הטבת הדורות הבאים' ב'טהרתו', במילואו, ללא כל פניה חלקית. לא במקרה מסמל עץ החרוב את ההסתפקות במועט ואת שלילת חיי המותרות שבהנאת הגוף, כי משעת נטיעתו הייתה כאן נטיעה אידיאלית. תיקון העולם השלם יבוא כשיתעלה האדם מ'חשק' פרטי ל'חפץ' הטבת הדורות. ממגמה אנוכית-פרטית לשאיפה כללית מאוחדת.

'עולם תוהו עומד הוא לפנינו, כל זמן שאין אנחנו מגיעים לידי התיקון העליון של אחדותם של כל זרמי החיים וכל הנטיות השונות אשר להם. כל זמן שכל אחד מתנשא לומר, אני אמלך ואני ואפסי עוד, אין שלום בעצמנו, ואין שם ד' מופיע עלינו, שמא גופיה דאקריה שלום, אשר אור האמת רק ממנו ועל-ידו מופיע'. (אורות הקדש, חלק ב התעלות העולם פרק לט).