עליית השרף באילנות

עיקרו של החורף בחודשי טבת ושבט. בחודשים אלו החורף עוצר את כוחות החיים המעשיים מלהמשיך את מהלכם ומרצם. הוא מקפיא ומונע את מהלך החיים מלהמשיך. אולם, יש בכוונת הבורא סיבה טבעית לסדר החיים הסגרירי והקר. וכך כותב הרב קוק (עולת ראיה, ח"ב עמ' רסב ד"ה הא לחמא):

'מה שהחורף מכלה וסוגר את השפעת כוח הצמיחה והגידול, בארצות שתנאי החיים הנם צריכים לזה, מוסיף עז לבד הכוח המקובץ המתאסף מהחסכון ומרעות התפזרות הכוחות, עוד נוסף על זה מכוח ההתפרצות שכנגד המועקה המלחצת על שיא החיים של היקום'.

כדוגמת החורף ולחצו על הצומח, ישנם סדרים עולמיים שבהם ניתנת אפשרות לכוחות של רשעות ורוע בעולם לעצור את ישראל מלהמשיך את שטף כוחם המעשי והזורם. לוחצים על ישראל ומנסים לדכאו עד כלתו. אולם, הכוחות העוצרים הללו, בשעת הוצאת זממם ורשעותם, גורמים השפעה דומה להשפעה שהחורף משפיע על הצומח: התכנסות הכוחות ואסיפתם במאגר פנימי, ויתרה מזאת אף תגבור והתחדשות הכוח ביתר שאת, עד להתפרצותו בחזקה לעומת המועקה והחסימה העומדת מולו, עד למיגורה וחיסול השפעתה הרעה עליו ועל העולם.

בעיצומו של החורף, באמצעו של חודש שבט מתחיל השינוי של הזמנים להשפיע על הצומח. בראש השנה לאילנות מתחיל השרף לעלות באילן, ומתחילה שנת אילנות חדשה.

אומרת הגמרא (ר"ה יד ע"א): 'הואיל ויצאו רוב גשמי שנה', 'ונמצאו הפירות חונטים מעתה' (רש"י, שם). ולכן מתחילה שנה חדשה של מעשר בפירות האילן.