נטיעה בארץ ישראל סימן משיחי

בט"ו בשבט מתעוררת בתוכנו חובת הנטיעה וחיבת פירות ארץ ישראל, ועל אף שאין לכך מקור מבורר, על כל פנים הוא דבר יפה והגיוני שאינו זקוק למקור. בכל אופן, יש כאן עניין גדול ורחב ששייך לכל מהלך גאולתנו בדורותינו אלה.

כידוע, הסתייגו רבותינו בחריפות מכל החשבונות המשיחיים הללו ושללו את כל הרמזים והסימנים. יתר על כן, הם קיללו את העוסק בכך, ואמרו: 'תיפח רוחן של מחשבי קיצין'... שהיו אומרים: כיוון שהגיע עת הקץ ולא בא שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר: אם התמהמה חכה לו'  (סנהדרין צז ע"ב).

כמובן אין כאן המתנה אוטופית לדבר שלעולם לא יתגשם. זו אמונה מוחלטת. 'שמא תאמר: אנו מחכים והוא אינו מחכה? תלמוד לומר: לכן יחכה ד' לחננכם ולכן ירום לרחמכם' (שם).

אך גם לכלל הזה, יש יוצא מן הכלל: יש הקץ המגולה', גלוי, פשוט, מובן לכל, ולא רק לשרידים היושבים לפני ד'. 'אמר רבי אבא, אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא' (יחזקאל לו; סנהדרין צח ע"א). זה הסימן המובהק שהקיץ הקץ. בסוף הפסוק כתוב: 'כי קרבו לבוא', היהודים מתחילים לבוא. במשך אלפיים שנה היה כאן מצב לא נורמאלי שגויים היו בפנים ויהודים בחוץ. ב"ה, עתה היהודים באים, ואין זה במקרה. אין מקרים ובייחוד בדברים גדולים כאלה. זה שייך לסדר ההנהגה האלוקית.

אם אנו רואים שיהודים חוזרים לארץ, והארץ מתחילה להיעבד ולתת פירותיה בעין יפה, זהו הקץ המגולה, בלי צל של ספק. ראשית האחיזה החקלאית בארץ ישראל, זה הקץ.

'כי תבואו אל הארץ ונטעתם' - הדבר הראשון לעשות בבואנו לארץ הוא לנטוע. גם ריבונו של עולם, הדבר הראשון שהוא עשה: נטע גן בעדן (ויקרא רבה כה, ג). עלינו להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שהוא נטע, כך אנו נוטעים. הדבר הראשוני בארצנו: חקלאות.

הגאון מוילנא היה אומר: אני משתוקק לעלות לארץ ישראל ולנטוע עץ מסביב לירושלים בסוד הקץ המגולה, הלוואי ויהיה לי חלק בקץ הזה.

בספר קול התור, המיוחס לתלמידיו, מסופר שהוא נשאל איך אפשר לדבר על הקץ המגולה בניגוד לעמדת חז"ל השוללת חשבונות משיחיים. הוא השיב: השלילה מכוונת לחשבונות פסיביים של התנבאות על כל מיני ישועות. אך הקץ המגולה אינו סימן מבשר, אלא הוא עצמו הקץ, ואנו עושים אותו. הנביאים ניבאו שעם ישראל יחזור לארצו וייבנה בה, וזה בדיוק מה שאנו עושים, על פי פקודת ריבון העולמים. כמובן יש שלבים בישועת ישראל, אך השלב הראשון הוא שאנו יושבים בארצנו ועובדים בה, והארץ נותנת פירות.

ידוע מאמר חז"ל: 'רבן יוחנן בן זכאי היה אומר, אם הייתה נטיעה בתוך ידך, ויאמר לך: הרי לך משיח! בוא ונטע את הנטיעה, ואחר כך צא והקבילו' (אדר"נ, שכטר נוסחא ב' לא). הא כיצד? הרי משיח הוא דבר נורא ואיום, ואיך יפה נטיעת העץ שלנו יותר ממנו? אלא שאין כאן שני דברים! בזה שהנך נוטע נטיעה, בזה גופא הנך מקבל פני משיח.