ט"ו בשבט - ההלכה והטבע

ט"ו בשבט נקבע בתור ראש השנה לאילנות לעניין חישוב שנות ערלה ונטע רבעי, ולעניין קביעת השנים לחיוב מעשרות, זאת משום שעד לתאריך זה כבר עברו רוב ימות הגשמים של השנה, והריהו כ'קו פרשת המים'.

שני טעמים עיקריים נאמרו בסיבת היותו של ט"ו בשבט ראש השנה לאילן. הטעם האחד הוא (רש"י), שמתאריך זה ואילך מתחילות ההתעוררות והצמיחה של האילנות. הטעם השני הוא (תוס'; ר"ן), שתאריך זה מסמן בהשפעת אלו גשמים חנטו האילנות. כלומר, כל האילנות שחנטו קודם לט"ו בשבט הושפעו מגשמים של השנה שעברה, ולפיכך נחשב הדבר כאילו חנטו קודם תשרי, כי החנטה הזו היא בהשפעת גשמים שירדו לפני תשרי. וכל האילנות החונטים מט"ו בשבט ואילך מושפעים מגשמי שנה זו, מגשמים שירדו מחודש תשרי ואילך.

המחלוקת בין שני הטעמים היא, שלפי הטעם הראשון, יש סיבה מיוחדת לקביעת ר"ה לאילנות בחודש שבט, משום שמתחדש בו דבר חדש באילן, וראוי הוא להיות ראש השנה לאילנות.

אך לפי הטעם השני אין ערך מיוחד לחודש שבט, אלא רק הוא סימן בלבד. לפי טעם זה נראה שחודש תשרי היה ראוי להיות ראש השנה לאילנות, אלא שמשום שבתשרי אי אפשר לדעת אלו אילנות שייכים לאותה שנה,  נקבע  ט"ו בשבט לתאריך שעל פיו אפשר לברר מה גדל מגשמים שירדו אחר תשרי, ומה גדל מגשמים שירדו קודם תשרי.

היה מקום לחשוב, שט"ו בשבט נקבע בהתאמה לתנאי הטבע הארץ-ישראלי, אך אם היה כן, צריך היה לקבוע את ראש השנה לפירות האילן לפי תקופת החמה, שהיא המשפיעה העיקרית על תופעות הטבע, ולא לפי התאריך העברי. ואם כן, בשנה מעוברת היה צורך לאחר את ראש השנה לאילנות בחודש,  כי רק אז אפשר היה לומר שכבר עברו רוב ימות הגשמים, ומתחיל השרף לעלות באילנות. השאלה מדוע אין מאחרים את ראש השנה לאילן בשנה מעוברת, נידונה בגמרא, והתשובה היא 'הלך אחר רוב שנים'. בהבנה פשוטה נראה שכוונת הגמרא היא שאכן, תאריך זה אינו מדויק בשנה מעוברת, אלא שחז"ל קבעו תאריך המתאים לרוב השנים.

החתם סופר בתשובותיו (או"ח סי' יד), מבאר את כוונת הגמרא באופן שונה:

'אבל האמת יורה דרכו על היסוד והשורש, דהטבע משועבדת לתורתנו הקדושה וכל דבר הנוגע לתורתנו הקדושה משועבדת הטבע לתורה ודיניה, וחונטים האילנות כמו ברוב השנים בשבט הסמוך לטבת, ומי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק, והקור לא יזיק'.

מדברי החתם סופר נמצאנו למדים מהו ערכו של ראש השנה לאילנות. יום זה אינו רק סימן בעלמא המורה לאיזו שנה שייכים האילנות, וכן אין הוא רק שלב חדש, טבעי, שמתחיל מעתה באילנות, אלא יום זה מיוחד הוא, ובעל ערך מפני שהתורה קבעה אותו, ועל כן בכוחו להשפיע על הטבע. חז"ל קבעו את יום ט"ו בשבט בתור ראש השנה לאילנות לא רק מתוך הסתכלות בטבע, ולא מתוך השקפה שהטבע משפיע על ההלכה, אלא לימדונו חז"ל שבכוח ההלכה לפעול על הטבע, ולכן אף בשנה מעוברת, יתחילו הפירות לחנוט מחודש שבט.

כך גם השיב הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, בקשר לשאלת התאריך הקובע את שנת המעשר של פירות, שיובאו לארץ ישראל מהארצות הדרומיות, ונגמרה מלאכתן בארץ: 'הוא [ט"ו בשבט] הלכה למשה מסיני ורק נתנו בגמרא טעמים על עיקר ההלכה'. ערכו של ט"ו בשבט אינו מצד הטבע, אלא מכוח הקביעה שהתורה קבעה אותו ליום ראש השנה לאילן. ומפני שהתורה קבעה תאריך זה,  משפיע הוא על הטבע של הפירות.