אילן אילן במה אברכך

כי הוו מיפטרי מהדדי, אמר ליה: ליברכן מר. אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה?

לאדם שהיה הולך במדבר, והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין! - שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה! - שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך! אלא יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.

אף אתה, במה אברכך? אם בתורה - הרי תורה. אם בעושר - הרי עושר. אם בבנים - הרי בנים. אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך...

 (תענית ה ע"ב).

המשל הנפלא הזה, נאמר ע"י ר' יצחק כאשר רצה לברך את רב נחמן. וכנראה שר' יצחק, שירד מארץ ישראל לבבל, מצא ברב נחמן תלמיד חבר שהרווה את צמאונו עד כדי שהמשיל עליו את המשל: "למה הדבר דומה לאדם שהיה הולך במדבר...". ואכן ברכתו זו של ר' יצחק התקיימה במלואה, שהרי שלשת בניו של רב נחמן היו: מר זוטרא, רבה ורבין (אנציקלופדיה לחכמי התלמוד עמ' 671).

מההשוואה של האדם הלומד תורה לאילן, אפשר ללמוד שתי נקודות מרכזיות. אותו אילן - מבורך בכל טוב, צילו נאה, אמת המים עוברת תחתיו ואף פירותיו מתוקים. ועם זאת, אין ביטחון שהנטיעות שיצאו מאותו אילן ידמו לו. כי כלל בטבע הוא שגם אם זורעים מספר זרעים מפרי אחד, הצמחים שיצמחו לא יהיו העתקים מדוייקים של האב והאם. וכמו בעולם הטבע כן הוא בעולם הרוח; כאשר האדם מחנך את ילדיו, הוא יודע איך להתחיל, הוא אף יודע אלו מסרים ואלו ערכים הוא רוצה להעניק להם. אך אין בטחון בתוצאות, ולכן  צריך הרבה סייעתא דשמיא וברכה מרובה כדי להצליח. גם רב נחמן, שיש לו את כל הנתונים הבסיסיים להצלחה: תורה, עושר ובנים, זקוק הוא לברכה זו.

נקודה נוספת - משמעות הנטיעה. הנטיעה מבטאת יותר מכל את הנכונות של האדם לעשות למען העתיד, למען הזולת אך לא למען עצמו דוקא. כשהאדם זורע, הוא צריך להאמין בהקב"ה ולצפות לברכתו של הקב"ה, אך הוא יכול לראות את הפירות בעתיד הקרוב. כשהאדם נוטע - מי יודע אם יזכה לראות את הפירות? (וראה במאמרו של הרב שמעון בירן הי"ד להלן עמ' 8).

כאשר האדם עוסק בנטיעות, אינו דואג לעכשיו, אלא מבטו לעתיד, לדורות הבאים, או אז ברכתו של ר' יצחק: שיהו צאצאי מעיך כמותך מתממשת.

בימים אלו של שפיפות קומה, כשכולם רוצים לעשות את חשבון הנפש שלנו - אנו מסתכלים על הפירות שיצאו מהנטיעות, על הנוער הנפלא שלנו המלא במסירות נפש, באידיאלים ובתורה, גם כאשר העולם מסביב הוא עולם של אגואיזם, נהנתנות וחוסר מוסריות. מסקנתנו היא אפוא, שאין הדור הצעיר מבייש את הוריו, ואעפ"כ אנו מברכים אותו שיהיו צאצאי מעיו יותר טובים ממנו.

עם סגירת הגיליון לדפוס, נתבשרנו בבשורה המרה על פטירת מורנו ורבנו הרה"ג משה צבי נריה זצ"ל. ואני כשלעצמי, אף שלא הייתי מתלמידיו הישירים, אני מרגיש ככל אותם רבבות שבאו ללוותו לבית עולמו, שאנו חבים לו את החינוך שזכינו לו. כי כפי שנאמר בהספדים, כל המפעל החינוכי הנפלא שהוזכר לעיל, הישיבות התיכוניות, האולפנות וישיבות ההסדר - הכל מכוחו ומכוח כוחו.

בטוחני שמרן הרב קוק זצ"ל חיכה לו לרב נריה בעלותו לגנזי מרומים ואמר לו: אכן צאצאי מעיך, ותלמידיך הרבים (תלמידו של אדם נקרא בנו, ויק"ר פר' יא) - הרי הם כמותך.

והחוברת שלנו, אך טבעי היה להקדיש אותה לזכרו של הרב נריה. מתוך משנתו בחרנו להדפיס מאמר בהלכה שכתב הרב על הגדרת "ביאת כולכם" במצוות התלויות בארץ (התפרסם בספרו "צניף מלוכה") ושני מאמרים על אישיותו ופועלו.

בנוסף, לכבוד חודש שבט אנו מפרסמים את מאמרו של הרב שמעון בירן הי"ד: חשבון נפש של ראש השנה לאילנות, ושאלה קצרה על מנין שנות ערלה באתרוג, וכן סקירה על החרקים בפירות היבשים. ועימנו עוד תשובות בעניינים שונים ומגוונים. בסקירה המדעית: תוצאות של ניסוי מדעי שערכנו שבודאי יעזור לקבוע מהו גודל הגוש המינימאלי שעץ יכול להתקיים בו כמבואר בהלכות ערלה.

וכאן המקום להכיר טובה לאגף לתרבות תורנית של משרד החינוך  שסייע לנו בשנה זו להפיץ מעיינותינו החוצה להגדיל תורת ארץ ישראל ולהאדירה.

המערכת